נהיגה כמו שצריך בדגמי ג'אקו או
אומודה לא קיבלנו. מצד שני, כל האירוע מלכתחילה נועד רק להיכרות ראשונית עם צמד המותגים.
בפועל, נהגנו מאות מטרים ספורים בכל דגם, אך במצב קיצון כזה ואחר. יחסית. לא התרשמות נהיגה, בוודאי לא מבחן – אבל כן מפגש שנועד להפגין יתרון כזה או אחר, הפגיש גם עם חסרונות. מבחן כמו שצריך נעשה החל ביולי, עם תחילת השיווק של
ג'אקו J7.
צילום: אוהד אלגוב
ג'אקו באספלט
במגרש אספלט מאולתר, מחולק לארבעה מקטעים, העניקו לנו אנשי
ג'אקו טעימה מדגמי המותג. ראשון היה J8, שעם הנעה כפולה ומרווח גחון של 22 ס"מ צלח בקלות את המכשולים שדימו לנו שיפוע צד רציני, טיפוס וירידה מגבעה תלולה וגם נסיעה בקו ישר כשבכל פעם ישנו גלגל אחר בהצלבה. בכל זאת, מתגאים כאן במערכת ההנעה של לנד רובר.
ב-J7 ההיברידי-נטען כפול ההנעה, עשינו סוג של ג'ימקאנה. האספלט בחניה היה רטוב בחלקו והאחר היה לח, תוצאה של הגשם שתפס אותנו שם. התאוצה לינארית ובקרת האחיזה מעט נבהלה לאחר שהפניתי את הרכב חזק. התוצאה בסך הכל נאה, עם כוכבית בגלל האטה משמעותית מדי, אם כי חזרת הכוח המלאה נעשתה באופן חלק. ההיגוי קל מדי, דבר שהיה משותף לכל דגמי המותג שפגשנו. אך יש לזכור שזהו אינו רכב פנאי ספורטיבי.
צילום: אוהד אלגוב
הפגנת תאוצה בקו ישר בשילוב בלימה בסופו נעשתה עם הדגם החדש ביותר, J6 המצויד בהנעה חשמלית, כאן בגרסה כפולת מנועים והנעה ובהספק של 283 כ"ס. קשה לרגש אותנו בעידן הזה עם הספק כזה ותאוצה בהתאם. התאוצה מעמידה אינה עוקרת את הנהג באגרסיביות וכל התפוקה מועברת בלינאריות, אך בכל מקרה היא חזקה. עוצמת הבלימה טובה, היציבות מרשימה ורק ההיגוי קל מדי. מה שכן, כשחלפנו על שלל פסי הרעדה בגובה מתון, שנועדו להאט אותנו לפני ההגעה לסיום, הרכב הפגין רמת נוחות מפתיעה למדי.
התחנה אחרונה היא ג'ימקאנה עם J8 היברידי-נטען, 590 כ"ס והנעה כפולה. התאוצה חזקה מאוד כצפוי (4.5 שניות ל-100 קמ"ש), התאוטה לא ברמת התאוצה, בפער מורגש. קשה להאט באותו אופן רכב השוקל קרוב לשני טון. בנוסף, ייתכן והבלמים דעכו לאחר שלל המקצים שנעשו שם, כך שאולי אני שופט אותם לחומרה. מה עוד? חסר עידון בחזרה לתאוצה וכיול המתלים בשילוב אספלט לח, הקשה על הפרונט לאחוז כמו שצריך ולא להרחיב את הפנייה. זאת לא מכונית ספורט, זה רכב פנאי בגודל בינוני, ההספק כאמור כביר, ולא מובן מדוע בחרו בתוואי הזה.
צילום: אוהד אלגוב
ג'אקו על עפר
מסלול עפר, ישורת קצרה, ארבעה עיקולים שמאלה, אחד ימינה, שתי תלוליות חדות במיוחד והמון בוץ. הרכב הראשון הוא ג'אקו J8 ועם היציאה התאוצה נעימה. בורר מצבי הנהיגה שמציע שבעה כאלה לשטח, כבר מכוון לתוואי הזה, ואני מדביק את הדוושה הימנית והמכונה הגדולה יוצאת לדרך בהחלטיות אך בנועם. מעט תת-היגוי בכניסה לעיקול ימינה, ומשם השביל הכבוש הפך להיות בוצי למדי. ה-J8 שנעל צמיגי כביש לא הראה סימני חולשה, בעיקול שמאלה לאחריו, עיקול חד למדי, בקרת האחיזה לא התרגשה והמשיכה קדימה הייתה טובה בהחלט, את התלולית הראשונה עלינו בקלות ובזלזול, גם הירידה ממנה נעשתה בקלות, שום חבטה ושום דרמה, וכך היה גם עם התלולית השנייה. באחת עליתי דוך את השנייה בזווית, שום דרמה. לאחריהן עצרתי במרכז שלולית, בבוץ, כדי לאתגר. עכשיו זה ידוע שתוך כדי תנועה הבקרות עוזרות ויש רק לשמור על גז קבוע. אבל כשיש צורך לצאת מעמידה על שביל בוצי, זה כבר בעייתי יותר, בוודאי עם צמיגים כאלה. הרצון לעשות בלגן לא צלח והרכב צלח את המכשול ללא דרמה.
ג'אקו J7 לעומתו, התקשה לספק את הכוח הראוי לאחר התערבות של בקרת האחיזה כאשר זו 'נלחצה', ממש כמו שהיה על האספלט, אך בכל מקרה גם הרכב הזה לא התרגש מהתוואי. את התלויות צלחנו בקלות, לא בזלזול כמו עם J8, ועדיין באופן מרשים לכשעצמן. גם כאן בדקתי יציאה מעמידה, גם כאן הרכב לא כשל, אם כי זה לא היה בצורה מזלזלת כמו באח הגדול, אבל כן מרשים לכשעצמו.
צילום: אוהד אלגוב
