הדור החדש של דאף XF הוצג ב-2021 – אלא שאז, ובניגוד למעמדו מאז נחנך ב-1997, הוא כבר לא היה בפסגת ההיצע של היצרן ההולנדי. ב-2019 כאשר הוצג
הדגם החדש, הוא עדיין היה שם; שנתיים מאוחר יותר הוצגה מהדורה מחודשת של הדגם אבל אליו הצטרפו שני דגמים קרובים מאוד שהתמקמו באותה משבצת אך מוצבו גבוה יותר: XG ו- XG+שהוא הכי.
ההבדלים, בסופו של דבר מוצאים ביטוי בממדים מעט גדולים יותר בתאי הנהג של הצמד החדש, באבזור תקני מתקדם יותר המוצע ב-XF ובעוד כמה דברים. כך או כך, התואר 'משאית השנה העולמית 2022' ניתן ל
שלושת הדגמים האלה ביחד.
אנחנו פגשנו במערך החדש של דאף בספרד עם
XD, והתרשמנו גם מ-
XG+ כראש-גורר (2x4) עם גרר תלת-סרני בכבישי ארצנו.
צילום: יואל פלרמן
אוטו גדול וחדש
אז הנה גם XF הגיע לכאן, וגם אותו בחנו – הפעם במסגרת יום עבודה תקני של הובלת חול בין מחצבות, אתרי בנייה ועוד כמה. הרכב המאוד לבן הזה שייך לעסק ההובלות של מיכאל הרצל ובניו והוא ננהג על-ידי עומר.
דגם זה מוצע עם שני מנועים – 10.9 ליטר ו-12.9 ליטר כאשר לכל אחד 3 דרגות הספק; לראשון מ-367 עד 449 כ"ס, לשני מ-428 כ"ס ועד 530 כ"ס ב-1675 סל"ד. לרכב שהתייצב רמת ההספק הגבוהה ביותר, ואליה מצטרף המומנט היותר-מכובד בהיצע: 2700 ניוטון-מטר (275 קג"מ) בטווח שבין 900 ל-1125 סל"ד או 2550 ניוטון (259.9 קג"מ) בין 900 ל-1400 סל"ד (דאף מכנה זאת 'רב-מומנט').
מדובר כאן בגרסה C המיועדת לעבודות תשתית מחוץ לאספלט. התיבה היא האוטומטית חד-מצמדית טראקסון TX-2610 שיש לה 12 הילוכים (יחסי ההעברה נעים בין 12.92 ל-0.77), ויש לה מצב 'שטח' (OffRoad) ו'דחף לזוז' (Urge-to-Move); האחרון מאפשר תנועה איטית (עד 4 קמ"ש) בשני מצבים; אם הוזמן מראש, ניתן לשלוט בתנועה דרך דוושת הבלם (הרכב נע 'לבד', הבלם שולט בתנועה); אם לא באמצעות המצערת.
ההנעה היא 4x8 עם יחס העברה של 4.12:1; התיבה יחסית 'מהירה', הסרנים 'איטיים' (HR1670T, 26 טון), מיועדים מלכתחילה לעבודות בעומס (ברירת המחדל היא 3.76:1). גרסה זו גבוהה ב-8 ס"מ מזו של XF רגילה בגלל השימוש בסרני 187N שיש להם עומס מרבי של 9 טון לכל אחד (ברירת המחדל 7.5 טון). הצמיגים 385/65-22.5 מלפנים, 318/80-22.5 מאחור.
לרכב יש ריטרדר ויש לו בלם מנוע, יש לו מראות רגילות ובנוסף מצלמה לניטור הזווית הקדמית של הרכב עם מסך בצמוד.
צילום: יואל פלרמן
העלייה מעלה
הכניסה לרכב מחייבת תשומת לב עד שמתרגלים – וכך גם היציאה ממנו. תוספת הגובה שלו אינה מגובה במדרגה נוספת או מיקום שונה לזו התחתונה או משהו; המרווח מהרצפה פשוט גבוה יותר, אז צריך לשים לב בעיקר כאשר יורדים, בוודאי אם יש בוץ. בהתחלה לפחות. אחר כך אמורים להתרגל.
השאר רגיל. המושב רב הכוונונים של גראמר מאפשר לא רק כוונון מדויק ואיזון אוטומטי, אלא גם מצבי תנועה ונעילה; הבחירה בין מצב 'ציפה' לקבוע נובעת גם מאיכות התשתית ומאופייה. תנוחת הנהיגה טובה וקל לארגן את ההגה לפי ההעדפה אישית וכאשר יוצאים אין בעיה למקם אותו רחוק ליציאה/כניסה נוחות יותר.
איכות החומרים, ההרכבה והגימור ברכב היא ברמה גבוהה ביותר, מפגינה גם חוסן מבני כנדרש. שדה הראייה מצוין בגלל מבנה נכון של תחתית השמשה הקדמית ומערכות העזר הצמודות: בתי המראות בכלל, זאת לשטח המת מלפנים/מימין בפרט המבוססת על מצלמה בחוץ, מסך בפנים. לוח המחוונים ברור ונהיר מאוד, מספק את כל המידע הדרוש. הצג המרכזי פונה בזווית בחלקו הרחוק לנהג. בהחלט מומלץ ליצרני רכב נוסעים לבקר את הסידור הזה; זה יכול לעזור לרובם, לרובנו.
עם זאת, לא הכל מושלם באגף הזה, בעיקר השליטה במערך המיזוג שהוא נמוך מדי וגם כאילו ושקוע לפנים, גם חשוך מדי. גם כאן יכולה להיווצר בעיה של קריאות למי שמרכיב משקפיים למרחק, אבל במרחקים קצרים צריך להסירם. סימולים גדולים וקריאים יותר יתקבלו בברכה. כך גם ביחס לתצוגות מסוימות במסך המרכזי.
המרחב בתא הנהג הכפול מכובד, מוצלח למי שמבלה בו הרבה מאוד שעות. לא בדקתי את המיטה. נהגתי.
צילום: יואל פלרמן
הדרך אל התיקון
נפגשתי עם הנהג, עומאר, בכביש 200 ונסענו לאתר בנייה מגודל, בצד המזרחי של באר יעקב. הדאף הועמס ונסענו לכיוון מודיעין על-מנת להוריד את החול באתר אחד על כביש 431 שם התפוצץ צינור.
התפעול הראשוני, כרגיל, נוח מאוד; שילוב למצב נהיגה, שחרור מקסי וקדימה. תוואי הנסיעה לא אתגר את ההספק כי הוא לא היה הררי מהסוג ההוא, אבל הוא כן אתגר את כישורי הדחף של יחידת הכוח בהמשך; בקטע הכביש בין מחלף ענבה לבין 431 יש אמנם עליות מתונות וקצרות, אבל הרבה מעגלי תנועה; למרות שפע ההאטות שנדרשו, הרכב שמר על קצב נאה בתוואי הזה, מחזיר לעצמו די בקלות את התנופה שאבדה.
מספר פעמים קטן שילבתי בעצמי להילוך נמוך יותר מטעמי מיידיות, אבל לא בהכרח היה בכך צורך (פרט לכך שזה מבחן, אז צריך להתרשם גם מזה); התחושה, בכל אופן, הייתה שהעסק מעט נמרץ יותר, עניין עם משמעות בתוואי ארוך מסוג כזה.
נוחות הנסיעה טובה בזכות כיול רך של מערך המתלים והבולמים. כאשר התוואי כלל הרבה משטחי האטה מוגבהים, הרכב תפקד היטב גם אז, אבל אלה המקומות שרצוי לנעול בהם את המושב, אלא אם כן אוהבים את הקטע של ערסל.
לא פחות חשוב: תא הנהג נשמר שקט במהלך הנסיעה, מה שאפשר לדבר עם עומר שיש בצד הימני על עניינים למיניהם, כמו אכיפה, מה הוא עושה בסופי שבוע, להשתלב בשיחה עם אחיו. כמו בדגמים כבדים אחרים של דאף, גם כאן המנוע נשמע שקט ורחוק, רעשי הכביש והרוח מצומצמים יחסית (אם-כי הרפרטואר שלהם בתוואי הנהיגה היה דומה).
הרבה פניות כאמור, ההגה עבד הרבה והוא ידידותי לנהג; משקל נכון, פעולה רציפה, מעט שטח מת ומעבר נכון ממנו לזה של ההפניה. ההגה כאן הוא מהיותר טובים שפגשנו בדאף ונכון יותר במאפיינים מזה המשרת ראשי-גורר כבד.
הבלמים מצוינים, ככל שאפשר היה להתרשם מהם בנהיגה כזאת. העוצמה רבה, מינון העוצמה קל. הריטרדר יעיל ביותר, ובשלב החזק ביותר שלו הוא יכול להחליף את מערכת הבלימה בגישה לרמזור כמעט עד עמידה.
צילום: יואל פלרמן
דסקת טכוגרף
זו הייתה נהיגה קצרה ביחס, מעלה הררי של ממש בעומס לא היה, אבל השאר היה לא מעט, כולל סוגי עומס אחרים, התרשמות מנהיגה ברכב כזה בשיוט.
בכל אופן, דאף DF בגרסה C, ככל שאפשר להתרשם מהסיבוב הקצר הזה, הוא רכב יעיל לעבודה, נוח ונעים לנהג. בגרסה זו הוא מכוון כאמור לעבודה גם מחוץ לאספלט ויש לו כל שצריך לעמוד בכך בקלות. וכן, הייתי שוקל מרווח שונה למדרגה.
צילום: יואל פלרמן
