במספר הזדמנויות התוודה מאי שהרכב החשמלי המודרני הוא הפתרון הנכון בעת הנכונה. לא לחינם החזיק בביתו חמש מכוניות חשמליות כולל מכונית מימן של טויוטה, מיראי-1. אולם ככל שהוא ראה בכך את הדרך הלגיטימית לגמול את העולם מתלות בנפט, כך הבין שאי אפשר לחמוק מהמלכודת שניצבת בפני הרכב החשמלי כאלטרנטיבה מנצחת - העדרה של רשת טעינה ציבורית נרחבת.
הפערים התהומיים בין המכירות של הרכב החשמלי למחדלים בתשתית הטעינה הולכים וגדלים גם בישראל. התופעה, גם הביקורת יחמירו עם הזמן, אחרי שרק לאחרונה פורסם כי רבע מכלל הרישויים במהלך ינואר-אוגוסט נרשמו בארץ לטובת הרכב החשמלי. זאת, בעוד חיזוק עמדות הטעינה המהירות במחוזותינו מתנהל בעצלתיים, כשבנוסף לכך אנו מקבלים דיווחים על רגישות לתקלות ולא פעם מהירות הטעינה המובטחת אינה מתממשת.
בראיון שנתן לפני כמה חודשים לפודקאסט לונדוני שעוסק ברכב ואנרגיה ירוקה, הסיק מאי שהתזה שלו לגבי הרכב החשמלי לא לגמרי אפויה. בדיעבד, ואחרי שסבר כי התמורה של הרכב החשמלי מגלמת שינוי כפול - צרכני ותודעתי, ניסח מחדש לאן אנחנו מתקדמים ואיפה אנחנו תקועים. "מה שמדאיג אנשים שחושבים לקנות רכב חשמלי זה לא מרחק הנסיעה של הסוללה - את זה קל יותר לשפר. את חרדת הטווח הידועה לשמצה, החליפה חרדת הטעינה".
קניית רכב חשמלי שנוסע 400-500 קילומטרים ללא עצירות ובמחיר לא דמיוני, כבר אינה משימה בלתי אפשרית. "רוב האנשים ישמחו להחזיק רכב שקט יותר וזול להפעלה", אומר מאי. "בתוך כך, זה זול יותר רק לאנשים עם טעינה ביתית שאינם תלויים בטעינה ציבורית. יש הרבה פריקים לרכב החשמלי אבל הם לא מבינים את חומרת המצב: להמתין שעתיים בתור למטען ציבורי כי אין לך טעינה בבית ובעבודה זו לא דרך מעשית לחיות. נסה להגיד לבוס שלך, ללקוחות, או למטופלים שאתה זמין בעוד 30 דקות עד 3 שעות, כי אתה לא יודע אם ניתן לטעון את המכונית".
בהקשר זה, טעינת רכב חשמלי ב-10 דקות היא נקודת ציון לזכותה של זיקר. סין הקדימה את העולם ומתנהלת כמעט כמו יישות נפרדת ומרכזת קרוב ל-3000 עמדות טעינה אולטרא מהירות. אלא שבמאקרו, ה-007 רק משקפת את הפיגור בהקמת תשתית הולמת בכל הארצות שבהן הציפו כמויות עצומות של רכב חשמלי אבל סף הקליטה והתמיכה אינם קיימים; בישראל מאות מסופים מהירים, אולם חלקם כאמור מקרטעים ויש כאלו שבעזות מצח מנוצלים כמקום חניה. כי נו, היה פנוי.
אל תמכרו לנו סיפורים
מאוד פופולרי בזמן האחרון לצלות את הרכב החשמלי בטמפרטורה גבוהה. רבים בארץ עוקבים אחרי הצניחה במכירות הרכב החשמלי בעולם ומקישים מכך ש"הבלוף" השמן של תעשיית הרכב התגלה במערומיו; "הנה" הם אומרים לכולם - הפטנט לא עבד, מקבלי ההחלטות עושים אחורה פנה ומזרימים כסף גדול למנועי בעירה וטכנולוגיית כלאיים.הנתונים בצד הביקורת. ישנן תכונות שמצביעות על קיטון בשיעור חד, כמו למשל בגרמניה, וכן בחלקים נרחבים נוספים באירופה הקלאסית ובארה"ב. יצרני הרכב החלישו את עוצמת הקול של הדמגוגיה ויורדים מהעץ שטיפסו עליו - וכך נכון לגבי תוכניות לחסל את השימוש בדלקים שמוחבאות פתאום עמוק במגירה. וזה לא הסנדול היחיד בגלגלי המהפכה החשמלית.
הציפיה לרכבים חשמליים נגישים יותר בעוד שנתיים, אי וודאות לגבי עמידותו לאורך זמן, שוויו כרכב משומש - אלו משאירים את הצרכנים הממוצעים לא רק עם סימני שאלה, אלא עומדים בתחנת ביניים נוחה יותר לכיס ולהגיון: רכב היברידי או רכבי פלאג-אין שלא צריכים להתמודד עם "חרדת" טווח או טעינה ובנסיעה משוקללת מסוגלים לבלוע מרחקים עצומים. והם גם הוכיחו עצמם לאורך זמן.
כנגד השורות והעקיצות ברשתות החברתיות, הרכב החשמלי כמוצר תחבורה יומי ושימושי נעשה הרבה יותר בשל בשנה האחרונה. אבל את פעולות החירום מסביב לו, אי אפשר לטייח: בחודשים האחרונים חברות כמו פולקסווגן, וולוו, ג'נרל מוטורס, מותג פורשה, גם יונדאי-קיה ממעטים למחזר מסרים לפיהם ימכרו "רק רכבים חשמליים חדשים בעתיד" באירופה ובארה"ב.
עד כמה שאפשר להבין מאופי התנהלותם, זו לא פניית פרסה אגרסיבית. גם לא חרטה מקצועית שעשויה לשנות את המצגות הרבעוניות שלהן בצורה חד ממדית ותנער את הצמרת הניהולית. אבל בנקודת הזמן הנוכחית, ואולי בפרפרזה על דבריו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הציבור לוחץ על דוושת הבלם ואומר ליצרנים בקול חזק: Stop bullshitting me - ומציב בפניהם תמרורי אזהרה.