זה רכב כבד, מאוד כבד. חסרים רק חמישים קילוגרמים כדי שלמכונה הזאת יהיה נתון משקל עגול של שני טון. קולין צ'פמן, למשל, לא היה מאשר רכב כזה. מצד שני, לקולין צ'פמן לא היה מנוע בנפח 4.0 ליטר עם שני מגדשי טורבו המפיק 476 כ"ס ו-71.4 קג"מ.
על קולין צ'פמן, על SL ויש קצת סקוטי פיפן
גם לא היו לו מושבים מחוממים, מאווררים, עם מספר אפשרויות של עיסוי, והם כמובן מתופעלים חשמלית עם זיכרונות. מה לא כזה ברור? שיש להם אפשרות כוונון גם לגב התחתון? ניתן לשלוט בכך מהמסך המרכזי בתנועת אצבע? יכולת הכוונון כל כך מדויקת עד כי להגדיר אותה במספרים עושה לה עוול? גם התמיכה הצידית במותניים ניתנת לכיוון לפי תנועת אצבע, ואני יכול לומר לכם שזה יעטוף ויחזיק גם את הרזים שבכם. וזה נהדר, כי רמת האחיזה שהרכב הזה מייצר, אפילו שלא במגבלות, ממש מרשימה. הצמיגים עצומים: 265/40 מלפנים, 295/35 מאחור וחישוקי "20 מאפשרים גם הטמעת בלמים גדולים ממש.
צילום: אוהד אלגוב
הבולמים אדפטיביים, כצפוי, מאפשרים זוויות גלגול מתונות לצד שיכוך נאה בכביש בין-עירוני. בעיר אגב, לא צריך מהמורות גדולות כדי להוציא את הרכב משלוותו, לעיתים מלווה בעיוות פרצוף מצד הנהג, וזה כשהמתלים במצב 'נוחות'.
הדבר היחיד שקשור אולי לקולין צ'פמן זה שהמון מרחב אין בתא הנוסעים, אבל הוא מעט גדול מבחוץ; הושטת יד לדלת הנוסע מדגימה כמה הרכב רחב מכיוון שקשה להגיע לשם, אלא אם פורקים כתף או שמדובר, נגיד, בסקוטי פיפן. בכל אופן העיצוב הנהדר (וגם הגובה) מסווים את ממדיו היטב. זה שהראות החוצה לא מספיק טובה, זה יותר קריטי, כי לא רואים את האייפקס, או סתם עצמים שיכולים להכאיב בכיס, אבל תנוחת הנהיגה טובה.
צילום: אוהד אלגוב
המון יכולת, המון משקל
אבל עבור מי שרוצה נהיגה מערבת בכלל והוא ממוקד מטרה בכביש המפותל כל אלה לא משנים.
במהירות גבוהה הספוילר האחורי מתרומם, כשבורר מצבי הנהיגה ממוקם על 'ספורט פלוס', נגיד, וצליל המפלטים הופך רועם יותר. פעולת תיבת ההילוכים הרגועה מדי במצב 'נוחות' הופכת לאגרסיבית וששה אלי קרב. יחד עם רצועת הכוח המאוד רחבה, 4250 סל"ד, תשעת ההילוכים שלה מאפשרות לה לשמר תמיד את המנוע בשיא יכולתו.
בכבישים מהירים יותר המכונית מפגינה התנהגות טובה על גבול הבטוחה, יחסית, וזה בהחלט מתאים למצב. עם זאת בשיוט הכוח מגיע רק לגלגלים האחוריים.
צילום: אוהד אלגוב
ואז בכבישים המפותלים וההדוקים, מגלים בת לוויה מהנה לנהיגה, עם תת היגוי מינימלי (כמעט רק באספלט לוהט וקצת חלק). פצפוצים מהאגזוזים בעזיבת דוושת התאוצה וזה מכניס אותנו למוד תקיפה, תיבת ההילוכים במצב 'ספורט פלוס' כבר אינה אדישה ובהחלט בעניינים.
ההנעה כפולה, כי ב
מרצדס לא רוצים לאבד לקוחות. והם צודקים. גם כלכלית, גם מצפונית – כי בכל זאת, יותר מ-70 קג"מ בקצת מעל 2000 סל"ד ורק לגלגלים האחוריים בכביש צר ומעוקל יכולים להיות יותר מדי – ועם משקל הצמוד ל-2 טון זה יכול להיות מאתגר, מדי, כאשר חוצים את המגבלות. גם המלאך השומר, אפילו אם הוא עף מהר, לא בטוח שיש לו הכוח לעצור את המסה הזאת כשהיא מחליטה לטייל. גם בקרות האחיזה לא יעזרו לו. או לכם.
צילום: אוהד אלגוב
בכל אופן, בעיקולים על אספלט ראוי, גם במהירויות תלת-ספרתיות, אנחנו מגלים שהיכולת נהדרת ועם זאת המשקל הזה התיישב במוח. ואולי זה רק אצלי.
בזכות ההיגוי האחורי הנהג מרגיש שהמכונה הזאת כאילו קטנה ממה שהיא. אותו היגוי אחורי בשילוב היגוי חד למדי, עם פחות משני סיבובים של גלגל ההגה מנעילה לנעילה, גורמים אפילו לחיוך. גלגל ההגה שהופך כבד במצבי הנהיגה האגרסיביים, אם כי גם במצב 'נוחות' הוא מעניק משקל ראוי ומרכוז נאה.
הבלמים טובים אם כי המשקל אותו הם נאלצים להאט מורגש.
צילום: אוהד אלגוב
למתי מעט
לרוב, וככל שמדובר במכונית ספורט, אעדיף מכונית עם ישבן שובב, כזה ששש (אין טעות ב-במספר השי"ן) לטייל בהעברות משקל. בכל הקשור למסה, יש מכוניות שהצליחו להסוות אותה, כמו למשל RS7 דור קודם, אלא שכאן היא מורגשת, גם במהירות גבוהה בקו ישר.
מרצדס AMG SL55 היא מכונית ספורט משובחת, עשויה היטב ובעלת יכולות מרשימות, גם ביצועים בקו ישר, גם בפניות בכביש המעוקל עם התנהגות, אחיזה והיגוי ברמות גבוהות מאוד. עם זאת, בנהיגה לקראת המגבלות מורגשת המסה שלה מעט יותר מדי עבור מכונה שכזאת.
בכל אופן, במחירה (1.65 מיליון שקלים) היא פונה לממש מתי מספר, לאלה שלא רק יכולים אלא גם רוצים מכונה שתרגש אותם במעשה הנהיגה, גם ביום-יום, בטח בכבישים ההם.
