יום יפה בפריז, שמש רכה מעל שדה התעופה שארל דה גול ואנו מובלים אחר כבוד למונית מדגם טויוטה מיראי – לא רכב חדש, ממש לא אחד מלוקק. נוחות הנסיעה טובה בסך הכל –והדיווח הוא מהמושב האחורי.
היום הראשון
טויוטה מיראי, אזכיר, הוא רכב עם מנועים חשמליים, אבל האנרגיה עבורם נוצרת בתאי דלק מימניים. הסוללה האוגרת את הזרם לזמן קצר שוקלת 45 ק"ג בלבד. כתוצאה מכן, הרכב הגדול למדי הזה – אורכו כ-5 מטרים, רוחבו כ-1.9 מטרים – אינו שוקל הרבה באופן יחסי; 1.9 טון. המשקל הזה, אינו מאתגר מדי את המכלולים הדינמיים, ולכן אין צורך בכאלה שנועדו למשקל כבד בהרבה, דבר שלא קורה אצל רבים מדי – מערכות המתלים והבלמים או צמיגים רחבים מדי; כאן, 235/55-19.
לא הכל ורוד, משיחה עם הנהג, הוא סיפר על טווח של 550 קילומטרים בין מילוי אחד אחד לשני, שזה נהדר. עם זאת הוא לא בקטע של מיזוג, וזה הופעל רק לאחר שביקשנו ממנו, ומן הסתם במצב רצוף כזה הטווח יורד, מה שהיה קורה ברחובות שבעיירות הציוריות בארץ הקודש. הנהג סיפר שהרכב הזה אצלו רק כשנה, והוסיף כי כבר החליט שהרכב הבא שלו לא יהיה מונע מימן. ולא כי הוא לא טוב, ממש לא.
צילום: טויוטה
הסיבה לכך היא המספר הנמוך מאוד של תחנות למילוי מימן; בצרפת כולה מעל ארבעים כאלה, בבריטניה רק עשר. הזמינות לתדלוק שונה מאוד. והנה הבעיה המלווה את הטמעת השימוש ברכב עם תאי דלק מימניים: תשתית חסרה. הגז מחייב הולכה בצינורות, כי המכליות הטובות לנוזל אינן מספיקות, והוא מחייב מכלים גדולים, מכיוון שאלה בגודל הרגיל קטנים מדי.
שש בערב ואנחנו עולים על קטמראן, וגם כאן אותה מערכת הנעה. הבנתי שיצאנו לדרך רק בגלל שהכלי הימי הזה זז; יחידת הכוח כאן שקטה מאוד, וזה עושה גם את כל האירוע הזה לנעים יותר, רגוע יותר, מזמין יותר. וכך בשקט מופתי צלחנו את הסיין, עוברים גם הפעם באזורים בנהר בהם התקיימו ויתקיימו משחקים אולימפיים. יש קסם בכל היציעים שנבנו שם ומכריזים אולימפיאדה. הכל קסום, מגדל אייפל לימיננו, והמעבורות הגדולות והסירות הקטנות מייצרות רעש גדול ופולטות ניחוחות סולר לאוויר הצח. שלנו ללא ריח, ללא ויברציות.
צילום: טויוטה
כך שכבר ביום הראשון דאגו להדגים לנו, ככה על הדרך, שני כלים שניתן לרכוש כבר היום (ומזה מספר שנים) כאשר האנרגיה שלהם מיוצרת על-ידי תאי-דלק מימניים. העלטה ירדה, את ההדגמה אנחנו מסיימים בביתן טויוטה שהוקם במיוחד לתקופת המשחקים האולימפיים. שם בבניין מפמפמים לנו את ההקשר בין טויוטה לספורט, או יותר נכון, את תרומתה לספורטאים. על קיר בקומת הכניסה מוצגים תמונות של מעל ל-250 ספורטאים בהם טויוטה תומכת. לצד התמונות ניתן למצוא אופני מרוץ תוצרת טויוטה, ששימשו את הרוכב טמוקי סוזוקי בשנת 2017. על קיר אחר יש מוצג תיעוד של ההיסטוריה של טויוטה בשילוב התמיכה שלה בספורט ובספורטאים – וזה קרה כבר ב-1937, השנה בה טויוטה הוקמה.
בקומה אחרת מוצגים הכלים החשמליים שניידו את הספורטאים במהלך המשחקים, חלקם עם סוללות, אחרים עם תאי דלק. לא רחוק מהם חנו גם כיסאות הגלגלים החשמליים שיובילו את הספורטאים הפאראלימפיים בשלושה סוגים, לפי סוג הפגיעה. לדברי טויוטה, כ-400 אמצעי עזר כאלה יעמדו לרשות הספורטאים הפאראלימפיים במהלך האולימפיאדה.
צילום: טויוטה
היום השני
שש בבוקר השכמה, שעה מאוחר יותר אנחנו ספונים באוטובוס – וגם מקור האנרגיה שלו הוא תא-דלק מימני. עשו את עצמכם מופתעים. שעה נסיעה למסלול מרוצים שנסגר עבורנו, ואין לנו באמת מושג מה נפגוש שם; זו הפתעה ואנשי טויוטה לא מוכנים לגלות לנו. וזה קטע, כי שבוע קודם נאמר לי שכל הסיבה להגיעי לשם, היא לראות כיצד טויוטה רואה את העתיד ובאיזה תחומים היא כבר שם.
בכל מקרה, הנסיעה באוטובוס שקטה יחסית והדיווח הזה מגיע מהחלק האחורי, אתם יודעים היכן שבאוטובוס רגיל שומעים חזק מדי את מנוע הדיזל. זו לא הסיבה שהתיישבתי שם מלכתחילה, הרגל; אתם הרי יודעים היכן יושבים הילדים הבעייתיים בטיול השנתי. בכל מקרה, רעש תמסורת נשמע והיו גם ויברציות; בכל זאת, אוטובוס בגודל מלא.
צילום: טויוטה
המסלול הוא למעשה מסלולון, כזה שלא יכול לארח ליגה בכירה, נגיד, של מרוצי אספלט, אולי תחרות קאפ של מכוניות סופרמיני. לכן הופתעתי לראות מכונית לה מאן – כן, כן LMH; ממש כזאת – חונה תחת אחת הסככות. טויוטה, לפני שנמשיך, היא אלופת העולם מאז 2018 באליפות העולם למרוצי סיבולת (WEC).
אנשי טויוטה דיברו על העתיד של עולם הרכב לשיטתם, וגם הציגו בפנינו את המכוניות בהן ננהג. לאחר מכן הציגו אחת כזאת שלא: מכונית אוטונומית המנוהלת על-ידי AI, ויכולה לקבוע במסלול זמנים כמו אלה של נהג מרוצים.
וזה יקיריי גם מרשים וגם פוגע באגו, אבל על ההתרשמות מהמכונית הזאת אספר באייטם נפרד. בכל מקרה, לפי אנשי טויוטה המכונית יכולה גם להתמודד עם מכשול שיצוץ לפתע, ועד 110 קמ"ש תצליח להימנע מפגיעה בו. המכונית תתמודד גם עם מצב החלקה, דבר שלמדו מנהיגת דריפט. זה אגב, לא הודגם.
צילום: טויוטה
בביתן נוסף אנו פוגשים את מיראי ואת היילקס; הראשון חתוך למחצה, בשני רק יחידת הכוח עם הדמיית מקום הגלגלים של הטנדר. שלושה מכלי גז במיראי, שניים בתא הנוסעים - אחד אורכי תחת הקונסולה המרכזית שזולג לרגלי הנוסעים וגוזל מקום נרחב מרגלי היושב במרכז, השני הינו רוחבי תחת המושבים האחוריים, השלישי נמצא בתא המטען (רוחבי). בהיילקס השלושה ניצבים האחד ליד השני, כאשר האמצעי ממוקם מעט לפנים מהאחרים. מיראי כאמור הוא דגם סדרתי – הושק ב-2014 כמשפחתית-גדולה; דור שני ב-2020 כמכונית סלון – ואילו היילקס עובר התאמות.
באזור אחר, אנחנו מקבלים הדגמה למוצרים שנמצאים כבר בשוק – כלי עבודה כמו מלגזות אוטונומיות, למשל. אי אפשר שלא להתרשם מהביצוע המדויק ובו-זמנית לתרגם את היכולת לתפוקה מאוד יעילה, כמו 24 שעות עבודה ברצף, וגם לחסוך בכוח אדם.
צילום: טויוטה
יום מסלול
עם צוהריים זמן נהיגה: על הפרק שלושה טנדרים מדגם היילקס עם שלוש יחידות כוח שונות; אותה מיראי בה נסענו יום קודם; לקינוח: נהיגה הן בסופרה והן ביאריס GR. הנהיגה קצרה: שלוש הקפות בלבד, האחרונה רגועה כדי לקרר את המכלולים.
אנשי טויוטה מבקשים שלא נחליק את המכוניות. כאמור, זהו מסלול צר יחסית – אבל זה לא הפריע להם להוציא את הרכב שלהם ל-24 השעות של לה מאן, GR010, להדגמת יכולת. זה רכב סופר מרשים, גם אם נראה במסלול הזה קצת כמו כריש באקווריום. בין עזיבת גז אחת לאחרת, נשמעים בק פיירים של מנוע שלוגם דלק-ביו (Bio Fuel); בכל זאת, בטכנולוגיות חליפיות עסקינן הפעם. מיד לאחריו עולה יאריס GR במתכונת ראלי, וגם היא לוגמת מהדלק הזהו. והיא, מכונית הראלי הזו, ממש מהממת במסלול הזה – החלקות צד, סיבובים סביב עצמה עם תצוגת עשן מהצמיגים... ולבסוף גם מעין קידה לצופים המעטים, ומחאנו כפיים.
צילום: טויוטה
נהיגה בירוק
עכשיו, אחרי התצוגה, אנו נקראים למסלול ועליו הכלים שננהג עליהם, טנדרים ומכונית סלון לנהיגה רגועה. את החימום עשיתי עם היילקס מונע דיזל המצויד במערך היברידי מתון, ובאמת שאין מה לספר על נהיגה רגועה בטנדר כזה במסלול.
זה אחריו, ללא מלווה ועם צלם וידאו, היה היילקס מונע חשמל. התאוצה הייתה טובה יחסית, אך המשקל הורגש בתוואי שלא נבנה לטנדר עבודה. בכל כניסה לעיקול הורדתי קצב כדי לנטרל את המכה שחוטף הצלם בכל פעם, מחלון הצד. אנשי טויוטה ביקשו שאמתן.
צילום: טויוטה
הילקס מונע המימן היה כבר סיפור אחר – וחדש. זה אינו רכב חשמלי שמקור האנרגיה הוא בתאי-דלק מימניים אלא ממש כזה: מנוע בעירה פנימית המוזן על-ידי מימן במקום דלק. טויוטה מדברת על טכנולוגיה זאת מזה מספר שנים, יצרני רכב כבד כבר מוציאים כלים כאלה.
כבר עם התאוצה מהמקום התחושה הייתה שונה, כי המשקל היה אחר. מישהו הגיע לשמור מכיוון שהרכב עדיין בבחינות. זה טנדר, לא מכונית מרוץ, אבל כניסה לפנייה והעברת משקל נעשות באופן שונה, בעיקר קל יותר. קל מדי הוא ההגה – "אבל הוא לא יהיה כזה עם סיום תהליך הבחינה", אמרו לי אנשי טויוטה.
מה שכבר משווק מזה עשור ברחבי העולם (אם-כי לא בהרבה ארצות) היא אותה טויוטה מיראי. ראשית, זה רכב שלם, הכל במקום ונכון. התאוצה סבירה-אך-נאה (9.2 ש' ל-100) ולמרות שזו אינה מכונה מושחזת, לאחר הטנדרים התחושה בנהיגה מאוד טובה. לאחר סיום ההקפות אני יוצא מהרכב עם תובנה שוואלה, הוא לא ספורטיבי או משהו שקרוב, אבל הוא גם לא צעק עלי כאשר אימצתי אותו.
צילום: טויוטה
הספקת אדרנלין
הפסקה קלה, הכלים הנ"ל עוזבים את המסלול לטובת טויוטה סופרה ויאריס GR, ואני מתיישב בטויוטה סופרה. זו כבר אינה מכונית חדשה, אין הרבה לספר אחרי שלוש הקפות, רק שתיים בקצב טוב. אני לוקח עמי את הצלם, גם כי הוא עדיף על מלווה שיגיד לי להאט עוד יותר.
מה אגיד לכם, טרן-אין נהדר, העברת משקל מעולה, הבלמים עם מינון טוב ורק חסרו לי עוד קצת סוסים באורווה, כאילו התפוקה הזאת – 280 כ"ס, 39.8 קג"מ – קטנה על השלדה הזאת. המון ביטחון, ירידה על הבלמים מ-140 קמ"ש ל-90 והפניית הגה מידית, והרכב נכנס לעיקול ללא דרמה. כן, לא הייתי במגבלות, אבל כן הייתי באיזה 80%, ושם המכונית חייכה ורקדה בין העיקולים. הם אמרו שתי הקפות, אבל בפועל עשינו ארבע. זה עדיין כלום ולא ממצה, אבל מי אני שאתלונן.
צילום: טויוטה
הנהיגה ביאריס GR היא חוויה שונה, כיפית בהחלט, אבל גם מתונה יותר. הייתי סקרן לנהוג ברפליקת הראלי הזאת, לכן גם מעט התאכזבתי כשגיליתי שהתיבה אוטומטית. גם הפעם היה הצלם לידי וגם הפעם קיבלתי מבטים של סע רגוע יותר. התאוצה טובה בהחלט, אם כי לא מרשימה בעידן החשמלי בו אנו נמצאים. מה שכן, היא קלילה יחסית, שינויי הכיוון מעולים והטרן טוב בהחלט. לא, אין אפשרות להחלקות כוח על משטח אוחז, ההספק אינו מספיק לכך ללא פרובוקציה רצינית. מהפעמים היחידות בהן אני מתבאס שלא יורד גשם כשאני במדינה זרה. בכל מקרה, בניגוד לסופרה השובבה, כאן הרכב נטוע אבל תזזיתי. יש כאן קסם, אבל זה קסם אחר.
צילום: טויוטה
