דרך אל אילת או ממנה, תמיד מגיע הרגע בו נמאס לכם מנהיגה מונוטונית לאורך מאות קילומטרים של אספלט חדגוני במהירות חוקית מרדימה... מצ'עמם! קחו הצעה לשבירת השגרה ושלבו מסלול שטח קצר יחסית, לא קשה, כזה שיתאים גם לרכבי פנאי אופנתיים שאינם בריוני־שטח מסוקסים, אבל עם הרבה אטרקציות נופיות דרמטיות, עדרי צבאים ותחושות בידוד וריחוק נקיים וטהורים מהסוג שרק המדבר יכול לתת, מבלי להתרחק יותר מדי מהציביליזציה.
לאן מטיילים: הערבה, דרום הנגב.
אבני דרך במסלול: כביש 90, קיבוץ יהל, נחל יעלון, בולבוסים, המרפסת, כביש 40, נאות סמדר.
אורך המסלול: כ־16.5 ק"מ – אנו נעים לאורך נחל יעלון על ציר אחד, מסומן בכחול, ולא חורגים ממנו. למרות שהשטח המדובר אינו שמורה ומותר לנו לסטות פה ושם מהשביל לטובת דגימת עצי שיטה שמוצאים חן בעינינו. הנוף מרהיב ומומלץ לנסוע לאט ולספוג ממנו בניחותא, לעצור להפסקות קפה ופשוט ליהנות – הקדישו לנחל היפה הזה בין שעה לשעתיים וחצי־שלוש בכיף.
עונה מומלצת: סתיו, חורף אביב. הקיץ כאן לוהט עד בלתי אפשרי. לאורך כל המסלול תמצאו מקבצי עצי שיטה, חלקם גדולים ומרשימים ומזמינים להימלטות מהחום ולהפסקות קפה. בחורף כדאי תמיד להתעדכן בצפי לשיטפונות.
עבירות: קל. המסלול לא מייצר בעיות עבירות מיוחדות והוא מתאים גם לכל סוגי רכבי הפנאי כפולי ההנעה ללא הילוך כוח בעלי מרווח גחון ראוי. במקרה שלנו, עם סוזוקי ג'ימני, לא נדרשנו לשילוב הילוך כוח (Low 4x4) וברוב הזמן גם לא לשילוב 4x4 כלל.
צילום: דרור ברלי
ניווט: קל. אנו בתקופה מאתגרת של מלחמה, בה מערכת ה־GPS משובשת בכוונה־תחילה, אבל במסלול הזה לא תזדקקו למעשה לעזרת הלוויינים, כי הוא נע מתחילתו ועד סופו על שביל אחד, מסומן בכחול, עם מעט מאוד פיצולים וצמתים. מדידת המרחקים במסלול מבוצעת בשיטת
איפוס ספידומטר. סקירת המסלול התבצעה באמצעות מפות סימון שבילים מס' 19 ("הנחלים הגדולים") ומס' 20 ("הרי אילת") ואפליקציית "עמוד ענן".
נקודות להפסקה/מנוחה: לאורך כל המסלול מקבצי עצי שיטה יפים שמזמינים הפסקות קפה ארוכות ונינוחות.
שמירת טבע: המסלול אינו עובר בתחומי שמורות טבע, אבל זה לא אומר שעושים מה שרוצים. בשטח יש בעלי חיים לרוב וצמחיה מגוונת ואנחנו רק אורחים זמניים כאן, ועל כן אנו מבקשים לנוע על שבילים ברורים בלבד – אל תשאירו אשפה, השתדלו לא לרדת מהשביל. מותר ללון בשטח שאינו שמורה, אבל עדיף להימנע ולהשאיר את הטבע לא מופרע. גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל כמה מטרים לנקודת ההפסקה/מנוחה.
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: התחנה הקרובה ביותר היא דור־אלון צוקים בכניסה ליישוב צוקים, על כביש 90.
ציוד נדרש: רכב שטח/רכב פנאי עם הנעה כפולה, תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע.
מגבלות צה"ל: המסלול חוצה שטח אימונים "יבש" של צה"ל. הכניסה אפשרית רק בסופי שבוע לאחר תיאום מראש עם מתא"מ־פד"מ (מפקדת תיאום אימונים של פיקוד הדרום) בטל' 08-9902926.
צילום: דרור ברלי
סיפור הדרך
נוסעים על כביש 90 ופונים לקיבוץ יהל. זו נקודת ההתחלה
איפוס ספידומטר.
0.0 ק"מ. בצומת הכניסה ליהל.
איפוס ספידומטר. מולנו מרכז הקניות הנטוש "צל תמרים".
יהל. קיבוץ בדרום הערבה המשתייך למועצה האיזורית חבל אילות, כ־60 ק"מ צפונית לאילת, על כביש 90 (כביש הערבה). נכון לסוף 2022, מתגוררים במקום 267 תושבים. הקיבוץ עלה לקרקע בנובמבר 1976 והיה היישוב הראשון של היהדות הרפורמית האמריקאית שיזמה את הקמתו. מאוחר יותר הצטרפו אליו גם עולים מהולנד ודרום־אפריקה. מקור השם "יהל" הוא מספר ישעיהו: "לא יהל שם ערבי" שפירושו "יקים אוהל", על אף שרווחת סברה שגויה שהמקור הוא בפסוק מספר איוב: "אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך", זאת בשל סמיכות הקיבוץ להרי אדום ולארץ עוץ המקראית, מקום המעשה בספר איוב.
0.05 ק"מ. לפני גדר מתחם "צל תמרים", פונים ימינה (לכיוון צפון)
0.1 ק"מ. פיצול. יורדים מהאספלט שמאלה לדרך העפר הכבושה המסומנת בסימון שבילים כחול, צמוד לגדר מתחם "צל תמרים".
0.3 ק"מ. פיצול בשביל. בשביל השמאלי חסימה באמצעות גדר תיל. פנו בשביל הימני.
צילום: דרור ברלי
0.4 ק"מ. פנו ימינה לכביש פנימי. לאורך הגדר של קיבוץ יהל.
0.6 ק"מ. יורדים מהכביש שמאלה, על השביל המסומן בכחול לאורך גדר הקיבוץ.
1.0 ק"מ. הגדר מסתיימת. אנו עוזבים את הקיבוץ וממשיכים לתוך השטח בערוצו של נחל יעלון, על השביל המסומן בכחול. מימיננו, מזדקר הר יעלון הדרמטי.
2.0 – 2.1 ק"מ. קטע "טכני" קצר ובו מעברי מדרגות אבן קטנות. לא בעייתי גם לרכבי פנאי, אבל כדאי לנהוג בתשומת לב ובמשנה זהירות, במיוחד אם הרכב שלכם מצויד בצמיגי חתך נמוך בעלי דופן נמוכה ועדינה.
2.3 ק"מ. השביל הכחול "שובר" כאן שמאלה בחדות ומיד ימינה. ממשיכים על השביל הכחול.
2.5 ק"מ – מימין נראה מעין "סכר" מבטון ומתקן עם צינורות. זו תחנה הידרומטרית (מתקן למדידת ספיקת מים). ממשיכים על השביל הכחול.
2.7 ק"מ. משמאלנו, בולבוס ראשון מני רבים שנפגוש בהמשך.
צילום: דרור ברלי
בולבוסים. "בולבוס" הוא כינוי לבצל ו/או לתפוח אדמה, אולם במדבר אנו פוגשים בסלעים בעלי מראה מעוגל כדורי־פחוס שמזכיר תפוח אדמה ענקי ונקראים בשם "בולבוסים" – מדובר בתרכיזי קלציט המכילים שיירים של חומר אורגני. הבולבוסים הם ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.
במשך זמן רב היה תהליך היווצרותם של הבולבוסים בגדר תעלומה, אולם משנתגלו במרכזם של בולבוסים שרידים אורגניים – קל היה לשער אותו.
שריד אורגני (שלד דג, למשל) שנח בתוך הבוצה לא התפרק בסביבה הדלה בחמצן והפך לגרעין התגבשות של קלציט. הקלציט הלך והתגבש סביבו ללא כיוון מסוים (מכאן הכדוריות), ובמקרים רבים אף פירק אותו או החליף את החומר האורגני המקורי והפך אותו למאובן. תהליכי דיאגנזה מיצקו את הסלעים סביב הכדור, ובלחצם של אלה תחת כוח הכבידה קיבל את צורתו הפחוסה.
מקורם האורגני של הבולבוסים אינו מוטל בספק, ובולבוסים שבורים מכילים תזכורת כזו או אחרת לתהליך היווצרותם: שלדים מקוריים, מאובנים או ריח של ביצים סרוחות כאשר פנים הבולבוס בא במגע עם החמצן באוויר.
נמצאו גם בולבוסים בעלי חגורות צור. הסבר אפשרי לתופעה זו הוא הבדלים בחומציות בין אזור ההתגבשות לסביבתו או עלייה ברמת החומציות של סביבת ההיווצרות בשלבים מאוחרים יותר של ההתגבשות.
באזורים רבים התפרקו סלעי הסביבה ונחשפו הבולבוסים. שדה בולבוסים ידוע נמצא דרום־מזרחית לשמורת הר־צין (סמוך למפעלי צין), אך מצויים גם אחרים, כמו כאן בנחל יעלון. באזורים שונים בדרום ניתן אף לראות את הבולבוסים מציצים מתוך הסלעים בתוכם נוצרו.
3.0 ק"מ. בולבוס ענקי ויפה מאוד משמאל לשביל. עליה קצרה עד למפער בשיא הגובה ומיד אחרי המפער ירידה תלולה קצרה ועוד בולבוסים רבים. נקודה יפה מאוד.
3.6 ק"מ. מימין – "מרפסת" יפה. גושי סלע רבועים שנראים כאילו סותתו בגרזן.
6.3 ק"מ. עוד מקבץ של עצי שיטה מצלים שממש מזמין עצירת קפה.
צילום: דרור ברלי
עץ שיטה. Thorntree, השם המדעי הוא Acacia. הוא סוג של עץ או שיח, לעיתים רחוקות מטפסים מעוצים, מתת־משפחת המימוסיים, משפחת הקטניות. בסוג זה 1393 מינים, רובם נפוצים באזורים בעלי אקלים טרופי או סוב־טרופי, בעיקר באוסטרליה (שבה לבדה יש כ־950 מינים). לרוב מיני השיטה יש קוצים. פרחי השיטה צהובים או לבנים ולפרי צורת תרמיל מוארך. בישראל גדלים בר המינים: שיטת הנגב, שיטה סלילנית, שיטה מלבינה ושיטת הסוכך. באמריקה ידועה סימביוזה בין עצי שיטה לבין נמלים. במערכת שיתוף זו, הנמלים מגינות על העץ על־ידי תקיפת חרקים ויונקים קטנים הבאים לאכול את עליו, ומצד שני, מפרישה השיטה מזון לנמלים מבלוטות מיוחדות הנמצאות בעלים. זרעי עצי השיטה בישראל נגועים בזחלי חיפושיות (Bruchidius spadiceus). אם זרעים אלה נאכלים על ידי צבאים, הזחלים הטפילים מתים בקיבת הצבאים וכאשר הם מופרשים החוצה, הזרעים מוכנים לנביטה.
7.0 ק"מ. הנוף "נפתח" וערוץ נחל יעלות מתרחב. פחות דרמה ויותר גבעות רכות מכוסות באבנים בסגנון המוכר של דרום הנגב. ו... פה ושם תוכלו לראות גם צבאים שממהרים להימלט עם התקרבות כלי הרכב.
צבי ארץ־ישראלי. Gazella, תת־מין של הצבי המצוי. מתחת לעצי השיטה הרבים בנחל יעלון תראו פה ושם ערימות של גללים כהים – אלה ה"מתנות" שמשאירים כאן הצבאים, שאם תנהגו לאט ובשקט תוכלו לראות אותם משוטטים בשטח בקבוצות קטנות. הצבי הוא אחד מסמלי ארץ־ישראל הנקראת בתנ"ך גם בשם "ארץ הצבי". הצבי הארץ־ישראלי הוא אוכל העשב הגדול היחיד שנותר בישראל בתפוצה רחבה ולמרות שבשנים האחרונות אוכלוסייתו מפגינה התאוששות, הוא עדיין מין שנתון בסכנת הכחדה.
פרוות הצבי חומה־אפורה ברובה. גון הצבאים משתנה בין האוכלוסיות, והצבאים הדרומיים נוטים להיות בהירים יותר. לכל הצבאים יש כסות חורף כהה וצפופה יותר אותה הם משירים באביב. צבעם החום של הצבאים מותאם להסוואה ומכסה את רוב גופם. בעת מנוחה, הצבאים רובצים בתנוחה המכסה את בטנם ואחוריהם, שצבעיהם בולטים, וכך חשופים רק צבעי ההסוואה, וכמעט אי אפשר להבחין בהם ממרחק. הזכרים גדולים יותר, משקלם הממוצע 22 ק"ג וצווארם עבה יותר. משקל הנקבות הממוצע הוא 18 ק"ג, וגופן עדין יותר. קרני הזכר גדולות יותר באופן משמעותי, מכוסות בליטות עבות, מפושקות מעט בחלקן העליון ונוטות לאחור. בניגוד לקרני הזכרים, שאינן משתנות באופן ניכר בין פרטים שונים וכמעט תמיד סימטריות, קרני הנקבות קטנות משמעותית מקרני הזכרים, מלבד זאת הן דקות יותר, ובמקרים רבים עקומות, לא סימטריות ואף מעוותות.
הצבי הארץ־ישראלי היה נפוץ בעבר בכל ארץ ישראל ובמדינות השכנות לה, אבל התפשטות היישוב החקלאי, המודרניזציה והנשק החם, המיטו אסון על אוכלוסיות הצבאים. תרמה לכך גם העובדה כי בשר הצבי הוא "חלאל" (ה"כשרות" המוסלמית) ולכן ציד הצבאים, נוסף על היותו נחשב כמאפיין "גבריות" ו"גבורה" במזרח, היה יעיל כלכלית לצייד (זאת בניגוד לחזירי הבר שאינם חלאל ולכן הונחו לנפשם).
עם קום המדינה נותרו בשטח ישראל צבאים מעטים בלבד. מאמצי המדינה לאכוף את חוקי שמירת הטבע, בשילוב עם צמצום כמויות הנשק ותופעת הציד בכפרים הערביים והחלת משטר צבאי עליהם, הביאו להתאוששות הדרגתית באוכלוסיית הצבאים. קפיצת מדרגה משמעותית חלה לאחר הרעלת הטורפים הגדולה ב־1964 שהביאה לחיסולם הכמעט מלא של אוכלוסיות הטורפים הטבעיים (תנים וזאבים) וסייעה בשיקום האוכלוסייה.
בשנות ה־80 נמצאה אוכלוסיית הצבאים בשיאה, וכך הפך הצבי נפוץ בכל חלקי הארץ ובשלב מסוים אף היה צורך בציד מבוקר על מנת לצמצם אוכלוסיות אלה שהתרבו יתר על המידה. מאז שנות ה־80 אוכלוסיות הצבי הארץ־ישראלי הצטמצמו בהדרגה עקב שילוב של גורמים: התרבות יתר של אוכלוסיות הטורפים, פגיעה מתמשכת באזורי המחיה של הצבאים כתוצאה מפיתוח והתיישבות בני אדם, איסוף עופרים על ידי מטיילים וטריפה על ידי כלבים משוטטים, שהביאו לפגיעה קשה באוכלוסיית הצבאים באזורים מתויירים ובסביבות יישובים. אוכלוסיית הצבאים בארץ נמצאת כיום שוב במגמת התאוששות, נכון לדצמבר 2021 היא 4300 פרטים לעומת 2017 שבה האוכלוסייה הוערכה בכ־3000 פרטים.
7.5 ק"מ. חציית אפיקו הרחב של נחל יעלון. נדרשת זהירות בכלי רכב נמוכים שגחונם עלול להתחכך ב"גלי" הקרקע.
14.0 ק"מ. מולנו משטח גדול – זו בקעת קטורה ובמרחק ניתן לראות כבר את כביש 40 וכלי הרכב הנעים עליו
15.5 ק"מ. צומת. פונים כאן ימינה על השביל הכחול לכיוון מערב ונאות סמדר (ניתן לראות במרחק את המגדל המפורסם בנאות סמדר)
צילום: דרור ברלי
נאות סמדר. קיבוץ בדרום הערבה סמוך לצומת שיזפון, על כביש 40, השייך למועצה האזורית חבל אילות. הוקם כהיאחזות הנח"ל "שיזפון" בשנת 1980, ולאחר שלא הצליח להתרומם התיישב בו בשנת 1989 גרעין נאות סמדר שהקים בו יישוב אקולוגי־אורגני המשתרע על שטח של כ־800 דונם.
קבוצת המקימים כללה חברים מירושלים בעלי מקצועות חופשיים. בשנת 2001 הוסב שם המקום מ"שיזפון" ל"נאות סמדר". מקור שם הקיבוץ מגיע מהמילה נאות, כלומר נווה מדבר, ומהמילה סמדר, בשל פרי הגפן שבמקום, ולזכרה של סמדר ספרא, אשתו של יוסף ספרא, שהיה "מנהיג" היישוב, שנהרגה ב־1981 בתאונת דרכים.
הקיבוץ קלט פליטים מקרב מפוני יישובי הדרום והצפון שנעקרו מביתם בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ב־7.10.2023, בעיקר מהישובים צבעון ומתת שבגבול הצפון. קליטת המפונים הגדילה את מספר תושבי הקיבוץ מ־150 ל־250.
הקיבוץ עוסק בבנייה מדברית מגוונת, הכוללת מגדלי צינון פסיבי, לבני בוץ, בנייה ב"באלות" קש ועוד. ברחבי הקיבוץ מפוזרים מבנים רבים הבולטים באסתטיקה המיוחדת שלהם ושנבנו במהלך השנים על ידי אנשי המקום, העוסקים גם בבניה מחוץ לתחומי היישוב לפרנסתם. בתחומי האומנות והיצירה מתקיימות סדנאות של בית האומנויות שתוצריהן נמכרים במקום. על מנת לבקר במקום ולהשתתף בפעילויות נדרש תיאום מראש.
בשנת 2022 היה הקיבוץ מועמד להפיכה לכפר תיירות מומלץ על־ידי ארגון התיירות של האו"ם (UNWTO), שנכון לשנת 2023 כולל 167 כפרים ברחבי העולם, העומדים בתנאים שונים, כולל קיימות סביבתית, חברתית וכלכלית, שימור של משאבים תרבותיים וטבעיים ועוד. הקיבוץ לא הפך לחבר מלא ברשימה זו, אך נכנס לרשימה של 20 כפרים הדורשים שיפורים מסוימים כדי להפוך לחברים מלאים, ונכון לשנת 2023 הוא נמצא בתהליך מעבר לשם כך.
צילום: דרור ברלי
16.0 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר על השביל הכחול. הכביש כבר ממש קרוב
16.4 ק"מ. על כביש 40. סוף מסלול.
ימינה על כביש 40 – לכיוון צומת שזפון ממנו ניתן לפנות שמאלה לכיוון אילת על כביש 12, או להמשיך צפונה לכיוון צומת ציחור ומצפה רמון. או שמאלה על כביש 40, לכיוון צומת קטורה על כביש 90 (כביש הערבה).
