כאשר
ליפמוטור T03 הושקה בישראל בתחילת 2023, היא הייתה המכונית החשמלית הזולה בארץ. 99,900 שקלים היה מחירה – זולה ב-20,000 שקלים מהחשמלית הבאה אחריה, פיאט 500e, שגם הייתה קטנה ממנה וגם עם מבנה דלתות לא שגרתי, 2+1, שהפך אותה לפחות פרקטית.
על פניו עסקה מפתה, אלא ש־T03 עדיין הייתה יקרה ב-10,000 שקלים ואף יותר, מדגמי מיני מונעי בנזין כמו קיה פיקנטו. בנוסף, היא שווקה ללא מערכות בטיחות אקטיביות ועם טווח חשמלי שנתפס כמוגבל. הצרכן הישראלי הסתכל, בדק ולא השתכנע.
רק 459 יחידות נמסרו, במפתיע יותר ממה שהתאפשר רשמית כי המכונית אז הגיעה במסגרת במגבלת יבוא של 400 יחידות לשנה קלנדרית – אבל פחות ממה שתוכנן. תוכניות היבואנית היו להניע את הגלגל עם T03 בתקינה חסרה ובמגבלת יבוא, ולהשיק גרסה עם מערכות בטיחות ותקינה ללא מגבלת כמות במאי אותה שנה. זה לא קרה.
קאט. כמעט שנתיים קדימה, דצמבר 2024. סמלת מקבלת את זיכיון היבוא של ליפמוטור מידי מטרו מוטור – לאחר שסטלנטיס, המשווקת מותגים רבים דרכה, השקיעה בליפמוטור ויצרה חברה לשיווק דגמיה בעולם – ומשיקה את T03 מחדש.
צילום: יואל שוורץ
הפעם מוצע הדגם בתקינה אירופאית מלאה, עם מערכות בטיחות אקטיביות וללא מגבלת כמות, המחיר הוא 110,000 שקלים – והיא עדיין החשמלית הזולה בישראל. אלא שדונפנג בוקס שנוחתת במקביל טורפת את הקלפים; בתוספת של 5000 שקלים מקבלים הרבה יותר.
קפיצה של שלושה חודשים, וסמלת מודיעה על הורדת המחיר ב-20,000 שקלים (22%-) כעת 90,000 שקלים. האם השילוב של מערכות בטיחות אקטיביות מקוריות, יחידת כוח מעודכנת, ובעיקר מחיר אטרקטיבי יותר – כיום המכונית הזולה בישראל – יצליח להרשים את הצרכן הישראלי? בדקנו ויש לנו תשובות.
עדכונים קלים
אז מה בדגם החדש? לצד מערכות הבטיחות האקטיביות שלא היו קודם, ב-T03 העכשווית גם עדכונים קלים למערכת ההנעה; מנוע חשמלי חדש וחלש מאשר עד כה – 95 כ"ס לעומת 108 כ"ס. הביצועים מעט שונים: המהירות המרבית הופחתה מ-140 קמ"ש ל-130 קמ"ש, ואילו התאוצה מעמידה ל-100 השתפרה מ-14 שניות ל-12.7 שניות עם המנוע החדש.
גם הסוללה שונתה, עדיין של CATL, אבל עם אנרגיה של 37.7 קוט"ש, לעומת 41.3 קוט"ש בדגם לפני השינוי. הטווח הרשמי נפגע מכך וכעת עומד על 265 ק"מ לעומת 280 ק"מ מוצהרים קודם. לטענת סמלת זה היה הטווח הרשמי גם בגרסה הקודמת.
צילום: יואל שוורץ
הספק הטעינה המהירה ירד מ-50 קילוואט ל-45 קילוואט, אבל כיוון שהסוללה החדשה קטנה, אין השפעה על זמן הטעינה שנותר על 36 דקות במילוי מ-30% ל-80%. הספק הטעינה הביתית נותר ללא שינוי, 6.6 קילוואט.
בשאר התחומים – עיצוב (למעט אזור מחזיק הכוסות), תפעול המערכות השונות, אבזור, מתלים, היגוי וכו', אין שינוים. לטענת סמלת גם לא במרווח הגחון שנותר 14 ס"מ, ולא 10.9 ס"מ כפי שהופיע במפרט הקודם.
עיצוב, פנים הרכב
המכונית הקטנה הזו בעיקר חמודה, וממד הגובה גורם לה לבלוט בסביבה. המכונית נושקת ל-158 ס"מ והגובה הרם מאפשר לה להציע ליושבים מלפנים מרווח ראש הולם, ויחד עם תנוחת ישיבה זקופה, היעדר קונסולה מרכזית ורצפה שטוחה נוצר חלל פנים נרחב ותצפית מעולה לכל כיוון. אבל תנוחת הנהיגה לא נוחה: מבנה המושב צר, הוא מחסיר תמיכה צידית לגב ולירכיים, כרית הגב דוחפת קדימה, וגלגל ההגה זז רק מעלה/מטה.
צילום: יואל שוורץ
מאחור רק שני מקומות ישיבה, המושבים עצמם גבוהים אף יותר מאלה הקדמיים ומאפשרים ישיבה פחות שקועה. זה לא ממש עוזר לראות החוצה כי גב המושבים הקדמיים ממש גדול והחלונות האחוריים קטנים למדי.
כבר למדנו שממדים קטנים לא מחייבים פשרה באבזור, בוודאי ברכב שמקורו בסין, ו-T03 עמוסה בכל-טוב כמקודם תאורת לד, חישוקי "15 קלים, עם גג פנורמי גדול (קבוע), חיישני חניה היקפיים ומצלמה (איכותית מאוד), מפתח חכם, תפעול אוטומטי ל-4 החלונות, מחוונים מוקרנים ("8), צג מרכזי גדול יחסית ("10.1), בקרת אקלים, והכל עטוי בצביעה דו-גונית.
צילום: יואל שוורץ
כל העושר הזה מוגש בעיצוב מינימליסטי השותף לאותה אווירה נקייה ומאוד נעימה, אבל במחיר פגיעה בהנדסת האנוש. תפעול מסך המולטימדיה מסובך ולא אינטואיטיבי ומיקומו הנמוך מצריך השפלת מבט ביחס לכביש, וחלקו השמאלי של המסך מוסתר על-ידי גלגל ההגה. בנוסף, גם במסך המולטימדיה וגם בלוח המחוונים נמצא אייקונים וכיתובים קטנים מדי ולא מובנים, ושני המסכים משתקפים באור השמש ולא תמיד קריאים. יש אנדרואיד אוטו אבל הוא מתנתק מדי פעם, מערכת השמע בסיסית מאוד עם רמקולים לא מספיק טובים, הדיבורית חלשה ועוצמת השמע אינה מספקת. אפילו שלט הרכב מציג אייקונים קטנים צבועים בפונט דק וגוון לא מספיק בולט, כך שקשה מאוד לראות איך פותחים וסוגרים את הרכב. אלה הערות שהופנו גם לדגם המקורי, וחבל שלא טופלו במסגרת החידוש שעבר.
צילום: יואל שוורץ
נפח תא המטען עומד על 210 ליטרים סבירים לאור הממדים, אבל 40 ליטרים פחות מאשר בקיה פיקנטו למשל. בנוסף, גב המושב האחורי יכול להתקפל רק כמקשה אחת, וזה סידור פחות נוח כאשר רוצים לצרף לנסיעה יותר מזוג נוסעים וגם לטלטל ציוד גדול.
ביצועים וטווח
עם הספק מופחת של 95 כ"ס לא ציפיתי ליותר מדי, אבל T03 הצליחה להפתיע, וכמו בעוד דגמים חשמליים שכל המומנט שלהם מוגש כבר באפס סל"ד, כך שהזינוק מהמקום טוב, היציאה לדרך נעשית בזריזות והקצב המהיר ממשיך עד כ-50 קמ"ש. מעבר לכך הביצועים מתמתנים אבל עדיין טובים, וטוב לדעת גם שהמזגן לא מתנתק כשהדוושה נמעכת אל הרצפה. T03 במיטבה עד מהירות בין-עירונית נמוכה, סביבות 80 קמ"ש, ופחות בקטע ככל שהמהירות עולה או כאשר צריך יותר. לדוושת התאוצה מהלך יחסית קצר, וכדי לשמור עליה בכל נקודה שמעל 100 קמ"ש, צריך לחיצה די עמוקה.
יש אפשרות בחירה בין שתי רמות בלימה רגנרטיבית, אבל כמעט כמו בכל החשמליות המגיעות מסין, התפעול הוא דרך המסך ולא נוח לביצוע.
הטווח מאוד מושפע מהמהירות, ובקצב סביר של 100 קמ"ש בבין-עירוני וממוצע תנועה עירוני, הצריכה עמדה על 5.7 ק"מ/קוט"ש, כמו בדגם הקודם, והמשמעות היא טווח בפועל של 220 ק"מ, משהו כמו נסועה ממוצעת של 4 ימים.
צילום: יואל שוורץ
הספק הטעינה המהירה ב-DC הוא 45 קילוואט, וזה אומר שטעינה בעמדה אולטרה מהירה לא תהיה מהירה יותר, ועדיין יידרשו 36 דקות כדי להגיע מ-30% ל-80%. גם הטעינה הביתית אינה מהירה במיוחד.
נוחות והתנהגות
נוחות נסיעה טובה במכונית קטנה כזו היא אתגר – גם בגלל בסיס הגלגלים הקטן וגם בגלל שבולמים טובים ייקרו רכב שאמור להיות זול בבסיסו. בתחום זה לא חל שיפור ממה שהוצע בדגם המוחלף, וזה פשוט לא מספיק.
הכיול הבסיסי של המתלים קשיח יחסית, ונראה שהם נועדו להתמודד בהצלחה עם סוג מסוים של מהמורות בגודל בינוני, אבל כל השאר, כמו שברים קטנים, או מפגעים גדולים כדוגמת במפרים, מסוננים פחות. לכך צריך להוסיף גם את המושבים הלא נוחים והתוצאה היא נוחות נסיעה לא מספיק טובה. ולאחר שאמרנו את הדברים האלה, תוספת המשקל שנוצרה עם הצטרפותם של שני נוסעים שיפרה משמעותית את הנוחות.
בידוד רעשי הכביש מעולה ומאוד מרשים במכונית כל כך קטנה, אבל רעשי הרוח בולטים כבר מאזור 90 קמ"ש.
לכיול הקשיח יש גם יתרונות, ועם שילוב של פלטפורמה חשמלית-ייעודית שיש לה מרכז כובד נמוך, מתקבלת יכולת דינמית טובה. בנוסף, על אף הגובה הרם והרוחב הצר, המכונית אינה מושפעת מרוחות צד.
נחזור מהעיקולים לעיר, שם יתנהלו רוב חייה של המכונית, וכאן יש לנו שתי הערות: במפתיע, על אף הממדים הקטנים רדיוס הסיבוב בעיר רק ממוצע; למנוע צליל מלאכותי הנשמע חזק מאוד בתוך הרכב ויכול להציק לאורך זמן, ובאופן תמוה אין בכלל צליל "חשמלי" בנסיעה לאחור.
בטיחות
T03 מגיעה כעת עם מפרט בטיחות LEAP PILOT הכולל שש כריות אוויר (שתיים במהדורה הקודמת), בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה על מרכז הנתיב, ניטור שטחים מתים, זיהוי תמרורים, ניטור עייפות נהג ועוד.
וכמו במרבית המכוניות הסיניות, המערכות לא עובדות מספיק טוב. יש המון התרעות וצפצופים שמצריכים נטרול בכל התנעה מחדש, ובקרת השיוט שומרת על מרחק ביטחון גדול מדי, אינה מספיק מדויקת וגם לא מאפשרת להעלות את המהירות או להורידה אחרי שזו נקבעה.
צילום: יואל שוורץ
סיכום, תמורה
המיני החשמלית של ליפמוטור מגיעה סוף-סוף ובאיחור של כמעט שנתיים עם מערכות בטיחות אקטיביות. זה לא שינה את דעתנו על המכונית כמוצר לא מספיק אפוי.
התלונות העיקריות שלנו נוגעות להנדסת האנוש הלא ידידותית, הנסיעה הקופצנית, לצליל המנוע החזק מידי ו"אתחול המערכות התמידי עם כל כיבוי.
אבל יש גם יתרונות, כמו עיצוב חביב, מרחב פנים הולם, ביצועים סבירים, טווח חשמלי שאפשר לחיות אתו ובעיקר המון אבזור.
ומול סיכום החסרונות והיתרונות מתייצב המחיר – כאמור, 90,000 שקלים – ליצירת התמורה.
בפעם הקודמת ש-
T03 נמכרה כאן היא הייתה זולה, אבל עדיין יקרה מ-10,000 שקלים מקיה פיקנטו למשל. מאז קיה פיקנטו מאוד התייקרה, כעת T03 זולה מאותה פיקנטו ב-20,000 שקלים – והיא הזולה במכוניות בישראל.
וזה הפרש גדול מאוד לרכב קטן למי שנע בסביבה עירונית, כך גם ביחס לדונפנג בוקס, שסביר שטובה מ-T03, אבל יקרה ממנה ב-30% יותר, ב-25,000 שקלים. כך שעל אף המגרעות הרבות של ליפמוטור T03, במחירה היא מעניקה תמורה שאין לאחרות.
