_________________________________
אהבתי לנהיגה נולדה בי עוד בהיותי גוזל. התחושה להניע קופסת פח לוותה בסערת רגשות, התנועה הכוח, ההרמוניה, החיבור בין אדם למכונה. מכונית תמיד הייתה בשבילי סמל המשדר עוצמה, אינטליגנציה, שאפתנות. הרכב שלך הוא מי שאתה, מי שיראה אותך ברכב ישן, מוזנח וחלוד יסיק כי גם אתה נמנה על אותם אנשים בלתי מטופחים שאינם מן המשכילים, אך כאשר תיראה ברכב ספורט אדום ויקר, תיראה כבן המאיון העליון אשר ערכו לא יסולא בפז.
לכן תמיד אהבתי כלי רכב גדולים, ארוכים ויקרים, כאלו המשדרים כוח ועוצמה, ולכן בחירתי הראשונה היא באינפיניטי Q70 מודל 2015, 250,000 שקלים באחד מהלוחות. בהצצה ראשונה נראות שתי כורסאות בתא הטייס, ומלפנים שוכן מנוע V6 בנפח 3.7 ליטר. לחיצה על כפתור המתנע תעורר 320 סוסי מירוץ הצוהלים בצליל מגרגר שלא היה מבייש את מכוניות השרירים האמריקאיות מלפני יובל שנים. כמה מגלומני הוא לפתוח שני חלונות קדמיים בנסיעה איטית, להדליק סיגר וסקו דה גמה, להביט על שלל המאזדות והטויוטות העוקפות אותי בחיפזון ולהרגיש מלך העולם.
בחירתי השנייה היא בדאצי'ה דאסטר חדש 4x4 שמחירו 100,000 שקלים; להגיע מנקודה א' לנקודה ב' גם דרך שבילים, דיונות, בוץ ויערות. הנוף עוצר הנשימה על רכס דרומי לכיוון מכתש רמון, שמש, מזון טרי, שתייה קרה ואנשים טובים. אנחנו והטבע.
בחירתי השלישית תהיה בסיאט איביזה שנת 2013 שמחירה 40,000 שקלים. רובנו רודפים אחרי האנטי אייג'ינג', אנשים בגיל הדור השלישי מחפשים לחזור לעברם ומשהו בסיאט הזו משדר את הילד המתבגר, השובב, המרדן, כזה שכל העולם שייך לו. הוא אינו סופר אף אחד, לא על המדרכה ולא על הכביש, הנתיבים כאילו ונסללו עבורו בלבד וכל רכב הנוסע עליהם, חצוף ועליו לפנות מיד את הנתיב עבור הוד חשיבותו.
בחירתי האחרונה תוקדש לאבי היקר, שהחזיק אופל קדט במשך 15 שנים. בחיפוש קל בלוחות הרכב מצאתי אופל קדט מודל 1983; הגיר זקוק לשיפוץ, יש צורך בהחלפת ראש מנוע וקיימת נזילת שמן ממקום שיד איש עוד לא נגעה בו. הרכב, המוגדר כיום "רכב אספנות", יעבור בעלות בתמורה ל־10,500 שקלים. הגרמנייה הקובייתית בעלת פנסי הטרפז, גריל הפלסטיק, סמל העיגול עם הברק החוצה אותו בצבע שחור־לילה, וכתמי החלודה מתחת לגומי האטימה בחלון האחורי הזכירו לי נשכחות מחיי כמתבגר צעיר ומרדן. ברכב כזה לא הרגשתי צורך להדליק סיגר וסקו דה גמה, לא חציתי דרכי כורכר ועפר עם חברים טובים ולא דרשתי בחציפות יתר מנהגי רכבים אחרים לפנות את הנתיב, בעיקר כי לא היה צופר ומתג האורות הגבוהים היה גורם לקצר. ולמרות כל זאת הרגשתי מלך העולם.
ומה עם ה־500 שקלים הנותרים? לצורך המשאב העיקרי הנחוץ לארבעת הכלים הנ"ל, צריך גם למלא בהם דלק מתישהו. לא?
