רכבי פנאי הם הדבר שאנשים רוצים היום – הרבה מאוד בגלל ההופעה. וכדי לקבל את ההופעה ההרפתקנית הנדרשת, אפשר לקחת מכונית נוסעים רגילה ולהעביר אותה סדנת איפור; הרבה יותר זול מאשר לעשות דגם נפרד.
צילום: אלדד אריה גרסאות עם איפור-שטח למכוניות נוסעים הן סיפור וותיק – ואינן זרות גם לסקודה. ב-2007 הציגה את פאביה בגרסה כזאת תחת השם "סקאוט", ויצרה קרוב לעשר גרסאות כאלה גם לרומסטר ולאוקטביה.
ואם כך, אין כל סיבה שתמנע מסקודה לקחת את ספייסבק, גרסת ההאצ'בק הנאה של
סקודה ראפיד, ולהעביר אותה טיפול פלסטי-קוסמטי קליל. ואז, עם הופעה משופרת, לשלוח אותה לגשש אחרי לקוחות חדשים חובבי שבילים/מדרכות (רצוי נמוכות).\
שינוייםאין הרבה שינויים ביחס לספייסבק הרגילה, גם על הנייר. העיקר – שבאופן מעשי טפל למדי – הוא הגבהת המרכב ב-1.4 ס"מ, ליצירת מרווח גחון של 14.9 ס"מ מלאים. עוד תמצאו עיטורי פלסטיק שחור סביב המרכב, חישוקי "16 נאים (205/45, עם צמיגי דנלופ SP ספורט...), תוספות פלסטיק לפגושים, מיגון תחתון ודוושות עם גומי למניעת החלקה.
.JPG)
צילום: אלדד אריה
הגרסה שקיבלנו, ברמת אבזור "סטייל" (בלי גג פנורמי; 6000 שקלים), מציעה בנוסף בקרת אקלים, בקרת שיוט, מערך מולטימדיה (עם מסך קטן), שליטה מההגה על מערכת השמע, חיישני לחץ אוויר, מערכת בטיחות של מובילאיי ועוד כמה. שלכם תמורת 119,000 שקלים.
.JPG)
צילום: אלדד אריה
תא הנוסעים דומה עד זהה לחברות המשפחה. איכותי, שמרני, מהונדס היטב – וחסר כאן את תנוחת הנהיגה של רכב פנאי. בנוסף, המושבים מלפנים חסרי תמיכה לגב תחתון וכופים תנוחה מעט כפופה. המרחב מאחור מכובד ותא המטען בקצה הרכב שימושי (384 ליטר).
על גזרת ההנעה אחראי מנוע ה-1.2 ליטר המוכר, כאן עם 90 כ"ס ו-16.3 קג"מ, והתיבה הרובוטית הדו-מצמדית על שבעת הילוכיה. כמו שלמדנו להכיר ולהוקיר, חטיבת הכח הזו יודעת לעשות את העבודה בצורה יעילה וקלילה, גם אם חסרת מחץ. הטענה העיקרית היא לפעולתה המחוספסת של התיבה במהירות זחילה-נמוכה, כשגם מערכת הדימום/התנעה עבדה בצורה איטית, וגרמה לפעמים ליציאה חזקה ולא רצויה מהמקום. צריכת הדלק עמדה במהלך המבחן על כ-14.1 קילומטר לליטר, לא רע בכלל – ועוד ניתן לשיפור.
צילום: אלדד אריה
ההתנהגות בכביש – ובשביל – טובה, אך האחיזה בציר הקדמי מעט נמוכה מהצפוי, ומתורגמת לתת היגוי מתון ותחושת "הימרחות" בהפניית הגה חדה. ההיגוי בסך הכל בסדר גמור: מדויק, מהיר ועם תגובות טובות. מעט עומס על הבלמים הוביל לירידה בעוצמה, כמו גם בתחושת הדוושה ושקיעתה.
נוחות הנסיעה הפתיעה לטובה, עד גבול מסוים – תרתי משמע. הסקאוט התמודדה היטב עם מפגעי כביש שונים (ומשונים), בעיקר במהירות מעל 40 קמ"ש, שגרמה למתלים להתחיל לעבוד באמת. הבעיה היא שבגלל מהלכם הקצר יחסית, על שיבושים בינוניים/גדולים (או פסי האטה), הפעולה שלהם תורגמה לחבטה לא נעימה. החבטה הפתיעה את יושבי הרכב בגלל המעבר החד מנוחות טובה לאותה טלטלה. בשטח, יותר נכון בשבילים קלילים ומהודקים, המצב דומה למדי, ונוחות הנסיעה הטובה תישמר כל עוד השביל לא מאתגר.
הגשש חיוור?על פניו כן, ולא רק בגלל הצבע הירקרק של רכב ההדגמה. הרי ברור לכל כי למעט אותם שבילים קלילים – כאלו שכמעט כל "פרייבט" יכולה להם – אין לספייסבק "סקאוט" יתרון אמיתי. תדמיתי אולי כן, אך לא אמיתי. את הדברים החשובים (שימושיות, ביצועים/תצרוכת דלק, נוחות [לרוב]) היא עושה באופן נאות.
האם זה מצדיק את פער המחיר – 4000 שקלים – אל מול
סקודה ספייסבק הרגילה? אני לא בטוח. במחירים קרובים תוכלו למצוא רכבי פנאי קטנים עם מראה המשדר הרבה יותר שטח, עם בונוס של תנוחת ישיבה יותר גבוהה. העניין הוא שדווקא מולם, אני הייתי הולך על ה"גשש".
.JPG)
צילום: אלדד אריה
