יוהא קאנקונן חוגג יום הולדת 57, ולכבוד המאורע נזכרתי באימייל ששלחתי לחברי המערכת ב-2011. בדיוק סיימתי לקרוא כתבה מצוינת במגזין 'קאר' הבריטי על שבירת שיא המהירות-על-קרח עם בנטלי סופרספורטס, והייתי בהלם כה עמוק ממה שנכתב בה עד כי הייתי חייב להעביר זאת הלאה.
צילום: מנהל
כתב אותה ג'ת'רו בווינגדון (שהיום כותב ב'איוו'), אשר התלווה לצוות של בנטלי על אוקיינוס קפוא בלפלנד. מאחורי ההגה של הבנטלי שוברת השיאים ישב קאנקונן קשישא, שניסה לשבור את השיא של עצמו מ-2007, אך עשה זאת הפעם עם צמיגי חורף רגילים שאינם ממוסמרים – והכניס את בווינגדון, שישב לצד נהג מירוץ אחד או שניים בחייו והינו נהג מעולה בפני עצמו, להלם מוחלט:
" 'המכונית מפרפרת גלגלים עד 300 קמ"ש בערך, אבל בין 260-270 קמ"ש היא הנקודה הקריטית. אם אתה עובר את המהירות הזו עם מעט או בלי החלקת גלגלים הנהיגה איכשהו נעשית קלה יותר'. זה מוזר לשמוע מישהו מדבר בכזו טבעיות ונינוחות על פרפור גלגלים ב-300 קמ"ש, אבל קאנקונן הוא באמת לא כמו שאר בני התמותה. 'ההחלקות לא מפחידות אותי', הוא אומר 'הן רק מעצבנות אותי כי אני מאבד מהירות בגללן. אני נוהג על קרח מאז שהייתי בן שבע, התנאים פה הם כמו בית בשבילי'... למרות שאנחנו אמורים לנסוע 'רק' בקו ישר, ההגה לא ישר אפילו לשבריר שנייה, וכשקאנקונן נותן חצי סיבוב של נעילה נגדית ב-280 קמ"ש אני נכנס להלם מוחלט. להגיד שיש לי כבוד מחודש לאדם, למכונה ולשיא יהיה אנדרסטייטמנט. 'הו, כן, המכונית מחליקה כל הזמן' אומר אלוהים/השטן שמאחורי ההגה עם חיוך. 'בשבוע שעבר הייתה לי החלקה שנמשכה 3 קילומטרים ב-320 קמ"ש. זו הייתה אחת ממש גדולה...' "
צילום: מנהל קאנקונן והבנטלי קבעו שיא של 330.695 קמ"ש באותו שבוע והצליחו במשימתם, אך זו הייתה רק אנקדוטה קטנה בקריירה המפוארת של הפיני המעופף; לפני עידן סבסטיאן לואב ומיליארד השיאים ששבר, קאנקונן היה הנהג שזכה בהכי הרבה אליפויות WRC (4) וניצחונות בראלי (23), ועד היום הוא הנהג שזכה בהכי הרבה נקודות בעונה (150) והיחיד שזכה באליפות עם שלושה יצרנים שונים (פיג'ו, לנצ'יה וטויוטה). בזמנו הוא גם היה האלוף הצעיר ביותר (בגיל 27) והנהג הראשון שזכה בשתי אליפויות רצופות. שיא נוסף, שספק אם אי פעם ישבר, הוא העובדה שבמהלך הקריירה היו לו שני נווטים שונים שגם להם קראו יוהא...
קאנקונן גדל בחווה במרכז פינלנד, קרוב לנתיב בו עובר מירוץ הראלי המפורסם. אביו, שהתחרה במירוצי קרח כתחביב, לימד את יוהא ינוקא לנהוג במסלול קרח כשהיה בן שבע (!), והייתה לו מכונית משלו בגיל 12 – מה שמסביר למה הוא נוהג טוב ממך, וכנראה טוב מכל אחד אחר, על המשטח החלקלק והבוגדני הזה.
הוא השתתף במירוץ הבכורה שלו ב-1978, ושנה מאוחר יותר כבר לקח חלק באליפות הראלי העולמית – במירוץ "ראלי אלף האגמים" הביתי כמובן. הוא זכה במירוץ הראשון שלו ב-1985, והפך לנהג הראשון שזכה בראלי ספארי כבר בניסיון הראשון.
ב-1986 הוא נקרא להחליף את ארי ואטאנן הפצוע בקבוצת פיג'ו, במה שהפכה להיות העונה האחרונה של מכוניות גרופ B האימתניות, וזכה באליפות ראשונה לאחר לא-מעט דרמות – במירוצים עצמם ומאחורי הקלעים.
לאחר פרישתה של פיג'ו מאליפות הראלי העולמית עם מותה של קבוצה B, קאנקונן עבר ללנצ'יה וזכה באליפות שנייה רצופה, הפעם עם האינטגרלה האגדית. גם העונה הזו הסתיימה בדרמות ופוליטיקה איטלקית מלוכלכת, ויוהא החליט לעבור לטויוטה ב-1988.
צילום: מנהל
באופן מפתיע (או שלא), העונה הראשונה בטויוטה הייתה רוויה בבעיות אמינות חוזרות ונשנות של המכוניות, אך קאנקונן עדיין חגג שנה מוצלחת כאשר זכה עם פיג'ו בראלי הדאקאר – שוב, בניסיון הראשון שלו – ובאירוע הבכורה של "מירוץ האלופים" (יעני, Race of Champions), בו זכה שוב ב-91'. הניצחון בדאקאר, אגב, הסתייע לאחר שמכוניתו של ארי ואטאנן שהוביל את המירוץ נגנבה מרחבת הטיפולים באישון לילה... ואטאנן החזיר את הניצחון הגנוב בתחרות טיפוס הגבעה של פייקס פיק באותה שנה, כאשר מזנב בו בן ארצו ובן קבוצתו – קאנקונן, כמובן.
הרומן של השניים לא הסתיים גם לאחר פרישתם, ובעקבות ואטנן, גם קאנקונן פנה לפוליטיקה לאחר פרישתו מעולם הראלי – אך לא הצליח לעבור את אחוז החסימה כדי להתקבל לפרלמנט האירופי. בשנת 2010 הוא חזר להופעה חד פעמית בראלי פינלנד בגיל 51 (!) – וסיים במקום השמיני המכובד, כשהוא מקדים חלק מהנהגים הקבועים של האליפות.
לא פחות מפורסם מהישגיו הוא אוסף המכוניות שלו, שכולל שישה דגמי פרארי (כולל F40 ו-GTO288), ואת ארבעת מכוניות הראלי איתן זכה באליפות. או במילים אחרות, יש לו טעם טוב.
בניגוד לוולטר רוהל המבדר, קאנקונן הצנוע לא סיפק הרבה ציטוטים מצחיקים במהלך הקריירה, אבל אספנו לכם כמה שבכל זאת ראויים לאזכור:
בסוף סטייג' גשום בסובארו אימפרזה WRC ראיין אותו שדרן של 'יורוספורט' ושאל "באיזה צמיגים השתמשת?". קאנקונן ענה בלי להתבלבל "שחורים ועגולים, של פירלי". כששאלו אותו מדוע נהגי ראלי פינים הם כה מצליחים, השיב "רגל כבדה, ראש ריק", ואחרי שהתהפך עם טויוטה סליקה, הסביר "המהירות שלי הייתה בסדר, אבל הפנייה הייתה הדוקה מדי"
כמובן שאי אפשר לסיים מסיבת יום הולדת וירטואלית בלי כמה סרטונים – אז שיהיה במזל טוב, יוהא!
סרטון מחווה עם קטעים מכל הקריירה וסאונד מנועים מדהים:
VIDEO
שבירת שיא המהירות הנ"ל עם בנטלי ב-2011:
VIDEO
וידאו מרהיב מתוך תא הנהג, בראלי פינלנד 1998, עם פורד אסקורט WRC:
VIDEO
