"...ואסור, בשום אופן, לרכוב במהירות מעל 60 קמ"ש" בחוץ מינוס חמש עשרה מעלות, אולי שבע עשרה, מי סופר. "נפלנו על מזג אוויר נעים היום" אומר המדריך, "לפני שבוע היה כאן מינוס ארבעים וזה כבר עושה לי יובש מעצבן כזה בלחיים. חוץ מזה הכל כרגיל, גם בטמפרטורה כזו נוסעים לעבודה וילדים הולכים לבית ספר. ב–1999 היה לנו מינוס 51". העיניים שלו ניערו לפתע בחיוך "וזה כבר היה קור אמיתי!".
"יוללֶה", או "אוּללֶה" – אחרי ארבע פעמים לא היה לי נעים לשאול שוב איך מבטאים את השם שלו - המדריך הלאפי לרכיבת אופנועי השלג, מתפאר בכך שהכלים מגיעים למאה קמ"ש תוך שלוש שניות, מקשקש איתנו כמה מילים לפני שנצא לערבות הלבנות וממשיך להיות מפקד מחלקה: "עשו לעצמכם טובה, ואת כל הציוד שהבאתם לרכיבה השאירו בתיק". את ההוראות הוא מלווה בחיוך שיש בו מן הרחמים, אחרי שאסף כבר מצד הדרך כמה חתיכות קרח שהיו פעם תיירים, "קחו את הציוד שלנו. עדיף".
אבל למה רק שישים?! אני עוד מנסה לשאול כשרעש אופנועי השלג המניעים גובר על הכל והחבורה יוצאת לדרך.
.jpg)
צילום: יצרן, קושמרו ברוכים הבאים ל"פורשה דרייבינג אקספיריינס" בגרסת ה"ווינטר" האקסטרימית שלו ובביצוע - גילוי נאות: הדגם האהוב עלי בעולם -
פורשה 911. החברה הגרמנית מזמינה מדי שנה את קוני המכונית ואת מעריציה, תמורת תשלום נאה מאוד של כ–5000 אירו לא כולל טיסות, לעיירה הקטנה "Kittilä" שבצפון–צפון פינלנד ולאתר שאיכשהו נקרא "Levi" - וכל ניסיון למצוא קשר יהודי למקום הכל כך לא יהודי הזה עלה בתוהו. אתר קייט וסקי שכדי להרחיק אליו צריך לנהוג יותר מ–11 שעות מהבירה הלסינקי, המרוחקת גם היא.
ויש לזה סיבה: פינלנד הוא המקום שהצמיח הכי הרבה נהגים אלופים פֶּר–קאפיטה בעולם, בעיקר נהגי ראלי. לפני כמה שנים, במרכז עיר פינית נידחת, צפיתי פעור פה במישהו שמחנה את מכוניתו במשיכת בלם יד שסובבה אותה בדיוק אל מקום החניה. ההפתעה גדלה כשמהמכונית יצא נער צעיר שהתנהל באדישות אגבית של אחד שסתם הפעיל באותו רגע את הפנגו שלו.
אחר כך פגשתי את ראונו אלטונן, שזכה בראלי מונטה קרלו עם מיני קופר ב–1967, שנתיים אחרי שבן ארצו טימו מאקינן זכה בראלי באותה מכונית, ושאלתי אותו איך קורה שהפינים מייצרים כל כך הרבה נהגים משובחים. "איט איז וורי סימפל, חצי מכל שנה אנחנו נוהגים על על שלג וקרח בתנאים של חוסר אחיזה" אמר האלטונן והסיף, "וכאן, בפינלנד, אם אתה יוצא לקנות חלב בלילה מושלג בכביש מבודד ולא יודע לנהוג טוב מספיק, אתה מת". זו סיבה מעולה לשפר מיומנות נהיגה, מה שהביא (גם) לתשעה פינים באליפות הראלי העולמית, שלושה מהם עם עשר אליפויות עולם יחדיו.
.jpg)
צילום: יצרן, קושמרו פורשה לוקחת הכל ברצינות, אלא מה, גרמנית. המושבים במטוס שמוביל אותנו ללפלנד עטויים בבד עם הלוגו הצהוב–אדום–שחור, כצבע הדגל הגרמני, ובכניסה למלון מחכה שלט ענק עשוי קרח עם שם המותג. ובעיקר, וזה מה שחשוב באמת, יש כאן 140(!) מכוניות מעולות שהובאו במיוחד משטוטגארט. המסלולים הם מסלולים של ממש ואותם תיכנן אינג'ינר הרמן טילקה (Tilke), מומחה בעל שם שעיצב כבר מספר מסלולי פורמולה ברחבי העולם.
בכל בוקר יעברו על המסלולים משאיות מלאות מים וירססו אותם על המשטח, כשהן מקפידות שעומק הקרח יהיה לפחות 30 סנטימטרים. אחריהן עוברות משאיות אחרות ואלה מוודאות שלא יערם על המשטח יותר מדי שלג טרי. אם תרצה להשתין, רכב מיוחד יקח אותך לשירותי האורחן, מרחק של עשר דקות נסיעה, ולא יאפשרו לך, חלילה, ללכת לצדיו של אחד ממיליוני העצים שם ולהרוס את כל הטוהר הלבן בכתם צהבהב.
פליק פלאק על הצדבלב אזור מושלג ומבודד, מאות דונמים שהוכשרו לטובת נהיגה בתנאים של חוסר אחיזה ולצידן המכוניות. נכנסים לסביבת הנהג הנעימה והברורה כל כך של ה–911, ניתוק כל מערכות סיוע האחיזה האלקטרוניות, מתלים במצב ספורטיבי, מנוע על "ספורט–פלוס" וכדי להגביר את הכיף גם מפלט במוד רעשני. התרגול הוא של מה שנקרא "סקנדיביאן פליק", פליק שכל ילד סקנדינבי יודע או חובב צפייה ב–WRC מכיר: כניסה לעיקול - נאמר שמאלי - הטיית ההגה ימינה דווקא ולטיפה קלה את הבלמים, מה שמוציא את המכונית מאיזון וגורם לה להחליק את אחוריה מעט שמאלה. בדיוק בשלב הזה עליך להפליק את ההגה שמאלה כדי לגרום למכונית לנוע לצד השני, ימינה, ואז לחיצה מדוייקת על המצערת שתגרום למכונית להתחיל ולנוע בהחלקה על צידה הימני, עכשיו הטיית ההגה ימינה, עד ליציאה מהסיבוב. קלי קלות.
וזו, אם תחשבו על זה לרגע, פרקטיקה מיותרת למדי.
.jpg)
צילום: יצרן, קושמרו פעם, בשנות השבעים והשמונים, ה–911 היתה מכוּנה "Widow maker"; נשים נשואות היו לאלמנות של נהגים שהתקשו לשלוט בזנבה הסורר. רק בחורים (או בחורות, נו) מוכשרים במיוחד ידעו להשאיר אותה בהחלקה מבוקרת בלי שזו תמשיך לתהום הקרובה. כיום זה תרגול שהולך ונהיה מיותר בעולם מודרני רווי בקרות משיכה ורובוטים קטנים שיודעים בדיוק איזה גלגל לבלום, מתי ובאיזו עוצמה. אז מה. גם לאכול ענן סוכר של צמר גפר הוא דבר מיותר, אבל כיף גדול!
וכך אחרי תרגול אחד ועוד אחד (או שבעה) אתה מתחיל להבין קצת יותר איך זה עובד. מעלה עוד קצת את קצב הכניסה לעיקול; עובר מצמיגים עם אחיזה נמוכה שמצויידים במסמרים תקניים לכביש של 1.5 מ"מ לגלגלים לא חוקיים לגמרי עם ברזלים באורך 4 מ"מ; מטפס אט–אט בהיצע הנפלא של ה–911, מקאררה S ו–4S, עבור בטורבו ועד טורבו S; עולה מ–400 סוסים עד 580; מרגיש את השוני הגדול בשליטה בין הנעה אחורית להנעה כפולה. בזו, אם אתם ממש מתעקשים לדעת, ההחלקה אמורה להתבצע כשהגלגלים הקדמיים מקבילים למכונית, להבדיל מהנעה אחורית שבה הצמיגים הקדמיים אמורים להיות הפוכים לכיוון העיקול.
וזה נפלא ומרגש ומגיע לכדי חיוכים אינפנטיליים במושב הנהג בעיקר כשהוא מצליח להפליק בסקנדינביות אייקון של מאות סוסים כוחניים. זה כמו לרכוב על טיגריס, לבן, וזה עונג גדול וגם בטוח משום שאפשר לנסות ולאתגר שוב ושוב את המגבלות - בעיקר שלך. ואם זה לא יצליח, הגרוע מכל הוא שתעוף קצת הצידה והקאיין האדומה עם הצ'קאלקה (דני נוימן סידר את זה?) תבוא ותגרור אותך החוצה מערימות של שלג והרבה מבוכה.
.jpg)
צילום: יצרן, קושמרו ואז, כשהאדרנלין מצליח לסמם את המוח עד כדי מחשבות שבאמת הצלחת לשלוט במפלצת, לוקחים אותנו למסלול הסמוך. לצד "פורשה 3 GT קאפ" רעשנית וקרבית עומדת מכונית העל ההיברידית היפיפיה של פורשה, ה–918. משתחל פנימה, הפעם בצד שליד הנהג שנותן בי את המבט זועף שאיילת שקד היתה מקבלת משרה, אם האחרונה היתה מוכנה לפגוש בה.
אחרי יום ארוך שבו ביצע הקפות לעיתונאים במסלול הזה הוא ממש לא שמח לראות אותי. בדרך כלל יש לו עבודה יותר טובה; ניקו האלקנברג
(Nicolas "Nico" Hülkenberg) הוא נהג פורמולה 1 והאיש שזכה ב–24 השעות של לה מאן האחרון, בניסיון הראשון שלו. אבל צריך לפעמים לעבוד קצת גם בשביל הספונסר.
הוא בועט את ה–918 קדימה, מנוע V8 ושני מנועים חשמליים מספקים כמות משוגעת של 887 כוחות סוס ומהירות מרבית, שאין סיכוי שנגיע אליה כאן, של 354 קמ"ש. האלקנברג מראה לי איך אפשר לקחת את המכונית הזו על הצד, בדיוק של סנטימטר מערימת השלג, ועושה זו בנהיגה שמעוררת השראה מהולה בקנאה. "מה אתה מתפלא", ינסו לנחם אותי אחר כך, "זאת העבודה שלו, מה שהוא עושה כל יום, זה כל מה שהוא יודע לעשות". אז מה. גם אני רוצה ככה.
.jpg)
צילום: יצרן, קושמרו אחר כך כשהכל ייגמר, בנסיעה למלון באוטובוס בדרכים המושלגות, עוצם עיניים לנמנום, וכשהגוף משחזר את מה שחווה בכל היום, אני מוכן להישבע שאני מרגיש שנהג האוטובוס עושה דריפטים בסיבוב.
בכידון אופנוע שלג יש חימום לכפות הידיים וגם חימום לאגודל שהוא האיבר שמתפעל את מתג מצערת הגז. אבל למרות הקור, חם לנו. הנוף הדו–גוני, השחור–לבן בלבד, שמנפקים העצים המרוחקים והשלג שמכסה הכל הוא מראה מהפנט שקורע בהתלבטות את הלב ואת המוח, איך למנן את המבטים - כמה מהם לשלוח הצידה אל הנוף וכמה לזרוק קדימה אל העץ שאורב לך אחרי העיקול. רכיבה על שלג רך דומה לרכיבה של אופנוע או טרקטורון על דיונה עמוקה, חייבים ריכוז וגז מדוייק אחרת שוקעים, ואז לך תתחיל לתחוב את הרגליים אל הקור הלבן כדי לגרור החוצה את הכלי הכבד. לא כיף.
כמו חזיר גז שלעולם לא ישבע מהירות, אני מקפיד להיות על הזנב של המדריך, ויוללֶה או שמא אוללֶה מעלה את הקצב והשמחה הולכת וגדלה ומעלה תובנות פילוסופיות - אם צרחת אושר בקסדה היא כמו עץ נופל ביער, אזי אף אחד לא באמת שומע אותה ואפשר לייצר הרבה כמוה.
צילום: יצרן, קושמרו
מגיעים לנקודת הסיום, שמחים ומיוזעים למרות הקור, ויולֶלה, נסגור על השם הזה, אומר לי בשמחה "זו הקבוצה המהירה ביותר שהיתה לי העונה, הגענו לשיבעים קמ"ש!". אבל למה זה כל כך מסעיר אותך, אני מנסה להבין - "מה, לא ראית אותם? ביער הסתתרו שוטרים עם אקדחי לייזר". הם באמת היו שם, שוטרי תנועה שקופאים מקור מאחורי עץ ומסתכנים בפגישה עם דוב רעב או זאב טורף ביער מרוחק בחוג הארקטי, כדי להקפיד:
רק שישים קמ"ש.
שדרוג, בקטנה וטורבו
ה–911 החדשה היא לא באמת חדשה. למעשה היא ה–991 שהחלה את דרכה בסוף 2011 , הדור השביעי למכונית שמבוססת על פלטפורמה השלישית בחייה של הדגם שנוסדה ב–1963; עכשיו אתם מוזמנים לכנותה "991/2".
החידושים כוללים שינויי עיצוב קלים, וכפתור שינוי מצבי מנוע שנמצא על ההגה, כמו בפרארי, אבל PASM לכיוון מצב המתלים האקטיביים, אותה תיבת PDK דו–מצמדית ו–7 הילוכים, היגוי אחורי קל שמסייע בעיקול, ואותם מנועי בוקסר של שישה צילנדרים - טווין–טורבו.
ובכן, עיקר השינוי בדגמי 2016 מתבטא בהוצאתם מפס הייצור של המנועים האטמוספריים, והחל מעתה כל גרסאות ה–911 הן טורבו - זו שקוראים לה "911 טורבו" וזו שקוראים לה סתם "911". ה–911 ממשיך להיות אחת ממכוניות הספורט הטובות בעולם, אבל מהווה רק קצת יותר מ–10% ממכירות פורשה. זו משתמשת באייקון כדי לקדם את הקאיין והמקאן שנמכרים במספרים גדולים בהרבה ומהווים יותר ממחצית ממכירות פורשה. אז מה, אנחנו נשארים לחלום על 911.
.jpg)
צילום: יצרן, קושמרו
