ברוכים הבאים למדור חניית החלומות. הכללים פשוטים – לחולם הנבחריש תקציב של 400,000 ש"ח אותו הוא צריך להוציא על מכוניות – ואך ורק על מכוניות. בלי לשמור כסף לתחזוקה, בלי לשים בצד קצת כסף לשיפוץ של המקלחת. התנאי היחיד – המכונית מוצעת למכירה, בארץ, בזמן כתיבת המדור. אם כחדשה ואם כמשומשת (משמע – מופיעה בלוחות המכירה).
אני אוהב מכוניות מאז שאני זוכר את עצמי. כילד קטן המשפחה ידעה שליום ההולדת קונים לי מכוניות צעצוע, ואני מאושר. לא אכפת לי אם הן גדולות או קטנות – הן התקבלו בשמחה. במיוחד אלו עם הקפיץ, שמושכים אחורה על הרצפה, משחררים, והן מזנקות קדימה במהירות. הייתי עושה מרוצים בין המכוניות השונות, מנסה לשבור שיאי טווח ומבלה שעות במשחקי "נדמה לי" עם שלל המכוניות והמשאיות שלי.
האהבה הזו לא עזבה אותי גם כשגדלתי. כולם ידעו שאין מה לטרוח ולנסות לדבר איתי אם יש מכונית מעניינת בסביבה. מספיק צליל אגזוז של V8 חולף כדי שאאבד ריכוז בשיחה.
אבל לצערי היכולת הכלכלית שלי בשנות בחרותי לא ממש תאמה את שאיפותיי המוטוריות. וכמו רבים מחברי, התגלגלתי מגרוטאה חבוטה לגרוטאה חבוטה. מטפלים בה בעצמנו בחניה של הבניין, ומגרדים כסף לדלק מכאן ומשם. עם השנים המצב הכלכלי השתפר, אבל אני כבר שקעתי לתוך התלם הרגיל - אישה, ילדים (שישה, שיהיו בריאים!), עבודה עם רכב ליסינג. ומהחלומות המוטוריים המפוארים נשארה הרשימה של קצין הרכב - מה תרצה, גרנדיס או S מקס?
צילום: מנהל
לכן 400,000 השקלים שהציע לי ניצן לקניית מכוניות החלום שלי הגיעו בדיוק בזמן, אפילו אם הם וירטואליים לחלוטין. גלגלי המוח החלו להסתובב כסביבון - לנסות לאתר איזו 205GTI ולהגשים חלום ישן? לא נראה לי ריאלי, לא בפרק הזמן שעומד לרשותי עד שאני צריך להגיש את רשימת החלומות שלי. אולי איזו טראנס-אם עם ציפור-החול על מכסה המנוע, כמו בפוסטר שהיה לי אז? לא, בכל זאת קצת התבגרתי. טוב, אין ברירה - נצלול אל תוך הלוחות עם הרשימה הארוכה שרצה לי בראש, ונראה מה אפשר למצוא.
ראשית, נשביע את הרעב לצליל V8. כזה של מנוע אמריקאי גדול ועצל, מהסוג ששיכר אותי אז וקוסם לי עד היום. והנה היא מחכה לי בלוח הקרוב למחשבי - קורבט 1986, אדומה, עם 80,000 ק"מ בלבד. והרכב גם בדיוק נכנס להגדרה כ"אספנות", מה שיוזיל מאוד את עלויות הביטוח. מה עוד אפשר לבקש? 75,000 שקלים החליפו ידיים, ולי נשאר רק לנקות את האוטו משלל המדבקות שהבעלים הקודם הדביק עליו.
צילום: מנהל עכשיו כשהגירוד הזה גורד, צריך להחליט מה השלב הבא. אני נזכר שאני כבר עוד מעט בן 40, וזה בדיוק הזמן לאיזה משבר גברי קטן. תמיד רציתי אופנוע, אפילו הוצאתי רשיון. אבל קודם אמא שמה ווטו, ואחרי זה האישה. אבל אנחנו בעולם החלומות, לא? אז אפשר הכל. ומכיוון שכבר הייתי בקטע האמריקאי והגיל וכו', אני בוחר לחפש לי איזה קרוזר רגוע. הארלי זה קלישאתי מדי, וגם אין לי כח לעשות קעקוע. ואם קרוזר, אז שיהיה הכי הכי, ועם מנוע. הרבה מנוע. כי לרכב אל האופק בפמפום איתי זה נחמד - אבל אני רוצה אופנוע שגם יוכל לעוות את הזמן-מרחב מדי פעם, רק כדי להזכיר לי שאני חי (אמרתי משבר גיל ה-40, לא?). בלוחות חיכה לי בדיוק מה שרציתי - ימאהה V-MAX מודל 2012. 1700 סמ"ק, V4, שמפיק 200 כ"ס וטונות של מומנט. ואם אשתי תעקם את הפרצוף, אסביר לה שיש לו ABS ולכן הוא בטיחותי... 110,000 שקלים ירדו, נשארו 210,000.
צילום: מנהל
אומנם טיולי שטח בשבת הן לא אופציה מבחינתי משיקולי כיפה (ובהקשר הזה - למה תמיד המירוצים והמפגשים הם בשבת או בשישי בערב?! מעצבן!), אבל ישנם ימי שישי, ואפשר מדי פעם לגנוב איזה יום באמצע השבוע (אמרנו שאנחנו בעולם חלומות, לא?). התלבטתי לא מעט בין ג'יפ לבין לנד-רובר. שתי אגדות השטח המוחלטות. גרנד-צ'ירוקי מוגבה ויפיפה שבה את עיני ברחוב, ונראה כמו שילוב מושלם בין יכולת שטח לפינוק. אבל במחשבה שניה הוא נראה לי קצת מוגזם מדי. מה יגידו בשכונה? בסוף החלטתי לחפש לי רנגלר. כזה שגם במצבו הסטנדרטי, שלא ירים יותר מדי גבות, מסוגל לתקל הרבה יותר ממה שאני אעז, ועדיין נוח ונעים. 189,000 רוצים במגרש רכב בנתניה תמורת אחד מודל 2012, ומכיוון שזה במילא חלום, קניתי. את 21,000 השקלים שנשארו בקופה אני אשמור לדלק. יספיק לי בערך לשנה לפי החשבון שלי...
צילום: מנהל
