שורשיה של בריסטול (רכב), אחת מיצרניות הרכב האקסקלוסיביות ביותר בעולם, נעוצים במלחמת העולם השניה. חברת בריסטול (מטוסים) ייצרה מטוסים עבור חיל האוויר והצי הבריטיים במהלך המלחמה, וכח האדם בה צמח עד לכ-70,000 איש בשיא. עם תום המלחמה פנתה החברה לחפש ערוצים חדשים אליהם תוכל להפנות את כח האדם וכושר הייצור העודפים, והבחירה בתחום הרכב היתה אך טבעית.
ג'יי אלדינגטון, ששימש כמנהל בחברה, ניצל את קשריו עם הצבא כדי להגיע אל מפעלי ב.מ.וו בגרמניה, שכמובן הופצצו במהלך המלחמה. מבין ההריסות הוא הצליח לשלוף את התכניות של ה-325 של טרום המלחמה ואת התכניות של מנוע השישה צילינדרים בטור ששימש את ה-328, ואלו היוו את הבסיס לייצור דגמי בריסטול הראשונים. כך שההיסטוריה של אחת המכוניות הבריטיות המובהקות ביותר – יש שיאמרו המובהקת מכולן – נעוצה בעצם בהעתקה של מכונית גרמנית.
צילום: מנהל בריסטול פייטרלבריטים תמיד היה יחס מיוחד, כמעט דתי, למסורת. יש להם גם אהבה עמוקה למכוניות, ומוטוריקה בכלל, והשילוב הזה הוליד לאורך השנים – או יותר נכון השאיר בחיים – חברות רכב שההיגיון הכלכלי שעומד בבסיס קיומן לא ממש ברור. אומנם היום אין כמעט זכר לתעשיית הרכב הבריטית המפוארת של החצי הראשון של המאה שעברה (ומה שנשאר עבר לשליטת חברות זרות), אך עדיין ניתן למצוא ברחבי האי שפע גדול במיוחד של חברות קטנות המייצרות מכוניות מיוחדות במספרים זעירים.
אולם גם בין החברות הקטנות הללו, בריסטול יוצאת דופן. היא מתנהלת כמעט בחשאיות, ללא מערכת פרסום ויחסי ציבור, בלי רכבי הדגמה למבחני דרכים – ועם אולם תצוגה אחד ויחיד בכל העולם. וכמו חסידים שמגיעים מכל העולם לבקר בקבר רבם, כך גם עולים מאמיני בריסטול אל אולם התצוגה בקנסיגטון, לונדון. הבריסטול כוללת את כל מה שהפך לסמלן של מכוניות בריטיות – שפע עור משובח ועץ איכותי, יחד עם תכנון "שונה", שלא לומר מוזר (מה דעתכם על פתחי טיפול מעל הגלגל?). כשכל זה בא יחד עם מחיר אסטרונומי, תועפות של קסם מוטורי, עבודה מוקפדת, מסורת ארוכה וייצור בקנה מידה זעיר, פלא שקמה למותג כת מעריצים? מבחינתם, אפילו הטכנולוגיה הפרימיטיבית היא מעלה...
צילום: מנהל בריסטול 400
בעידן הדיגיטאלי בו אנו חיים, כשנדמה שמערכת מולטימדיה שמריצה וויז היא הדבר הכי חשוב ברכב חדש, מכוניות המיוצרות בעבודת יד נראות כשריד מעידן אחר. ליד בריסטול, "רולס רויס" נראית כמו יצרן מאסה, "בנטלי" כמו מכונית להמונים. "בריסטול" היא מכונית לפנאטים של הממלכה הבריטית, כאלו הסבורים שכיור עם שני ברזים נפרדים, אחד למים חמים ואחד ולמים קרים, מהווה ביטויה המוחלט של התבונה הטהורה.
דברי הימיםסר ג'ורג וויט ( (1854-1916) היה יזם בתחום התחבורה הציבורית. הוא הראשון שהביא ללונדון את החשמליות, ב-1898, ועשר שנים מאוחר יותר הקים מפעל לאוטובוסים בעיר בריסטול. כמו רבים בשנים ההם, התחום החדש של התעופה שבה את ליבו, וב-1910 הוא הקים מפעל למטוסים, שקיבל את שמו מהעיר בו ישב. מפעל זה הפך לאחד ממפעלי המטוסים הגדולים בבריטניה, וסיפק לכוחות המזוינים הבריטים (וגם של מדינות זרות) שפע מטוסי קרב ומפציצים במהלך שתי מלחמות העולם ובינן.
כאמור, בסוף המלחמה החליטו ממשיכי דרכו של סר וייט להקים חטיבת רכב במטרה לספק תעסוקה לפחות לחלק מהמוני הפועלים שגויסו במהלך המלחמה. דור המכוניות הראשון של החברה התבסס על תוכניות של ב.מ.וו משנות השלושים, כשהחברה מתבססת לא רק על התוכניות שנלקחו מהמפעל המופצץ, אלא גם גייסה את המהנדס הראשי של ב.מ.וו מלפני המלחמה, פריץ פידלר, שעשה עבודה מצוינת ועבר לגור בבריטניה לשלוש שנים מיד לאחר המלחמה. לאחר תקופה זו חזר לשמש כמנהל בכיר במפעל הבווארי והיה אחראי על הפיתוח במהלך שנות החמישים והשישים.
צילום: מנהל בריסטול 400
החברה שהוקמה ראתה את עצמה כיצרנית מכוניות ספורט עם טכנולוגיה בריטית גבוהה, שהגיעה מתחום התעופה. דגם ה-"400" שהושק ב-1946 היה בעל עיצוב שהסגיר מיד את הקשר לב.מ.וו, וצויד במנוע שישה צילינדרים, בעל גל זיזים עליון, 1,971 סמ"ק שנחשב חדשני ביותר לתקופתו והפיק 80 כ"ס. דגם זה היווה בסיס לסדרת דגמים, ששיאה ב-450 שהשתתף בלה-מאן והחזיק מספר שיאי מהירות. אולם לאחר האסון הגדול בלה-מאן ב-1955, בו נספו 83 צופים, ולמרות שלא היה לו שום קשר לבריסטול, הפסיקה החברה את השתתפותה בתחרות. מארבע המכוניות מדגם ה-450 שיוצרו, שרדה כיום רק מכונית אחת והיא שמורה בידי אספן בריסטול נלהב.
לבריסטול לא היו המשאבים לפתח מנוע חדש עבור הדור הבא של מכוניותיה, ולכן החליטה שוב לקחת מנוע מיצרן אחר, הפעם ברשות. ב-1961 נכנסה בריסטול לעידן מנועי קרייזלר עם השקת ה-407, שצוידה במנוע קרייזלר בנפח 5.1 ליטר שהביא אותה למהירות מרבית של 200 קמ"ש. מכונית זו היתה הראשונה בסדרת דגמים מבוססי מנועי קרייזלר (שצמחו בנפח עד ל-6.3 ל' בשיא), כאשר האחרונה בסדרה, ה-412, הושקה ב-1972 ונשארה ביצור עד 1993. אורך חיים יוצא דופן אפיין גם את מכוניות הסדרה הבאה – ה-603, שהושקה ב-1976, נשארה ביצור בגלגוליה השונים (בריטניה, בריגאנד ובלהיים) עד 2011(!).
על סף תהוםנפחי הייצור לאורך כל השנים היו קטנים, שלא לומר זעירים – ההערכות הן (מעולם לא פורסמו נתונים רשמיים) שהיקף היצור השנתי עמד כל כ-100 מכוניות בממוצע. ועם כל הכבוד לאריסטוקרטיות, יחוד ומחירים בשמיים – עם היקפי יצור כאלו קשה להישאר בחיים. לשם השוואה, פרארי מייצרת כיום כ-7000 מכוניות בשנה!
צילום: מנהל בריסטול 411
ואכן, אחרי שהתנדנדה במשך שנים על סף תהום מבחינה פיננסית, נאלצה החברה להכריז ב-2011 על חדלות פירעון והפסקת פעילות. הישועה הגיעה כעבור מספר חודשים מחברת KAMPCORP (פרייזר נאש) שקנתה את החברה ואפשרה את המשך יצור הדגמים. אגב, יש כאן סגירת מעגל מעניינת – פרייזר-נאש היתה יבואנית ב.מ.וו לבריטניה לאחר המלחמה, שהתחרתה מול מכוניות בריסטול שהיו, כאמור, בעצם העתקה של דגמי ב.מ.וו...
כיום כולל היצע החברה את ה-Fighter T – מכונית ספורט עם מנוע V10 שמקורו בוויפר, אלא שכאן הוא שופר להספק של 1012 כ"ס. הרכב לא התייצב מעולם למבחן דרכים רשמי, אך השמועות (הסבירות בהחלט, יש לציין) מדברות על האצה למאה בפחות משלוש שניות, ומהירות מירבית באיזור ה-400 קמ"ש. מלבד יצור המכוניות החדשות, חלק גדול מהכנסות בריסטול מגיע, כמו אצל אסטון מרטין ויצרנים קלאסיים אחרים, משחזור ומכירה של דגמי העבר.
והעתיד?השנה חוגגת בריסטול-מכוניות 70 שנה להיווסדה, כך שבוודאי צפויות מיני "גרסאות מיוחדות ביצור מוגבל" לציון האירוע. מה עוד? פרייזר-נאש פעילה מאוד בתחום פיתוח כלי רכב חשמליים, כך שככל הנראה דגם חשמלי, או לכל הפחות היברידי, נמצא אי שם בעתידה של בריסטול. אבל יש גם עתיד קונבנציונאלי - בשיחה עם איאן וואלס, בכיר בחברה, נמסר לנו כי בריסטול תשיק בעתיד הקרוב מכונית חדשה לחלוטין, מצוידת במנוע BMW בעל נפח משמעותי – והנה לכם עוד סגירת מעגל ראויה בהחלט.
צילום: מנהל בריסטול פייטר.
