VIDEO בתחילת 2015 ביצעה
קיה מהלך שהתברר כדרמטי – היא הציגה גרסת 1.6 ליטר מוזלת לספורטאז' המוכר והמצליח, במחיר דומה לשל משפחתית, וחשפה שוב "סוד" ידוע – הלקוח הישראלי מאוהב בכלי פנאי, וכשהמחיר נכון הוא שמח לנטוש את העדר המשפחתי. והסימן הבדוק להצלחה הוא חיקוי של המתחרים. אלה שהיו בסביבת המחיר הנכונה לקחו טיפקס ועדכנו מחירים. אחרים, כמו
פיג'ו עם ה-
3008 , מנסים לנצל את ההזדמנות להשקה מחודשת לדגם מוכר אך לא נמכר.
אומרים שהשבועות הראשונים בהשקת רכב חדש הם הזמן המכריע לעתידו. זה המפתח להצלחה מסחרית, ועם ה
ספורטאז' קיה עבדו בדיוק לפי הספר. המצב שונה לגמרי כשמדובר בפיג'ו 3008. רב הציבור אינו מכיר את הרכב, למרות שהוא הוצג ב-2009 ועלה לארץ ב-2010.
לחוסר ההצלחה היו כמה סיבות, אבל נדמה שהראשונה קשורה למחיר. כאשר בחנו אותו לראשונה, הוא עלה 170,000 שקלים לגרסה המהודרת. כעת גרסה דומה נמכרת ב-150,000 שקלים, ואילו גרסת הבסיס שהתייצבה למבחן זולה ב-5000 שקלים. בפועל שתיהן נמכרות במחיר מבצע "לתקופה לא מוגבלת" בהנחה של 5000 ש' נוספים. בניגוד לספורטאז' לא מדובר בגרסה חלשה מבעבר. להיפך, במתיחת הפנים ההספק טיפס מ-156 כ"ס ל-165.
כל זה אומר שהפיג'ו עולה 140,000 שקלים, רק 5000 שקלים יותר מהקיה, עם מנוע חזק באופן משמעותי.
צילום: אילן קליין
המפגש מפגש ראשון בשעת בוקר מוקדמת מגלה מהר מאוד את הפרט החשוב ביחסי הכוחות. כאשר אני נכנס עם הספורטאז' לתחנת הדלק בכביש 6 וחונה לצד ה-3008, ברור שעיצוב הקיה עושה את העבודה טוב יותר. הוא נראה הרבה יותר ממוקד, הרבה יותר "ג'יפ". ברור שכבר אינו נראה חדשני (גם הוא אתנו מ-2010, ומחליפו כבר נחשף), אבל משדר "פנאי" באופן ברור בהרבה. עיצובו אלגנטי מאוד, כמעט יוקרתי.
זה בולט במיוחד ליד ה-3008, שנראה שמעצביו לא החליטו אם הם רוצים לעצב מיניוואן או רכב פנאי. מתחילת הדרך קשה היה לקרוא לו יפה ומתיחת הפנים שבוצעה ב-2014 לא שיפרה את המצב. החרטום המוגזם עם פסי הניקל האגרסיביים, הוחלף בגריל טרפזי ויחידות תאורה חדשות מלפנים ומאחור. כל זה מתכתב טוב יותר עם הקו החדש של פיג'ו אבל לא עם שאר חלקי ה-3008. קווי המתכת התחתיים, שמדמים מגני גחון, מנסים ליצור תחושת פנאי, אבל מבט מהצד מגלה שה-3008 הוא הרבה יותר מיניוואן. מספיק להציץ בסרח העודף הקדמי שמאיים לגעת במדרכה כדי להבין זאת. גם הצצה אל היצע הדגמים של פיג'ו (שכולל את ה-4008, רכב פנאי קומפקטי שמבוסס על ה-ASX של מיצובישי) מחזק את הרושם שהחברה פשוט ניסתה להקנות קצת סקס-אפיל למיניוואן קומפקטי, ולא ממש לייצר רכב פנאי ייעודי.
צילום: אילן קליין
הפרטים גם מאחורי ההגה התחושה בספורטאז' היא יותר "שטחית". הישיבה הגבוהה וזווית השמשה הקדמית אומרות פנאי, וכך גם סביבת הנהג שמשדרת תחושה חסונה יותר.
הספורטאז' אינו עשיר באבזור, אך הוא מצויד באופן נכון ואין חוסרים צורמים. הוא לא יוצר תחושה זולה – הפלסטיקה אמנם קשיחה למגע וחלק מהמתגים נראים מיושנים, אבל המראה הכללי הרמוני ומודרני. גם הנדסת האנוש קלה יותר לעיכול מב-3008. הכל מדבר בשפה מוכרת שמטרתה ברורה.
וגם כאן ה-3008 מורכב יותר. הוא חולק בסיס עם ה-308 היוצאת ונשען על אותו בסיס גלגלים (261 ס"מ) אך הוא גבוה יותר משמעותית. כל זה מסביר מדוע פרטים רבים בו מוכרים מהמכונית הקומפקטית שהוחלפה.
צילום: אילן קליין
ה-3008 אולי מציע קו כללי יותר מיוחד מהספורטאז', אבל התוצאה לא מדברת בשפה הנכונה. הוא הגיוני ושימושי, אבל לא מרגיש כמו רכב פנאי. עם פתיחת הדלת בולט לעין הקו הכללי המיוחד של סביבת הנהג, עם חלק מרכזי גבוה שמפריד בין הנהג לנוסע ופונה לנהג, מה שיוצר תחושת התמקדות באוחז בהגה. כאן נמצא בורר ההילוכים ותא אכסון גדול ומקורר. אלא שבגרסה הפחות מצוידת, ללא בקרת האקלים והתצוגה העילית (והמתגים הנאים שקשורים אליה) החלק המרכזי נראה פשוט מדי. נראה שלמרות הקו המעניין, לא היתה ירידה מספקת לפרטים. זה מתבטא בטיב ומראה החומרים, באיכות הרכבה לא מבריקה (אך יש לקחת בחשבון כי הרכב הספציפי שימש כרכב ניסוי של מחלקת ההתקנות) ובתפעול הלא איכותי של מערך המיזוג. לפיג'ו אמנם פיצול חשוב לאחור ושליחת קירור לתא שבין המושבים, אך המזגן מתקשה בקירור תא הנוסעים בימים חמים כמו יום המבחן. צריך למקם את עוצמת האוורור בדרגות גבוהות ורועשות והמיזוג מתנתק תחת עומס.
תנוחת הנהיגה הגבוהה נעימה, אבל מרגישה אף היא יותר מיניוואן מפנאי. לחיוב נציין כי שמשה קדמית גדולה ורחוקה יוצרת תחושה גדולה ואוורירית (הראות לאחור דווקא אינה מדהימה).
כיאה למיניוואן, הישיבה נעימה מאחור, עם מושבים נוחים וגבוהים יותר מבקיה וראות עדיפה החוצה. עם זאת המרחב לרגליים וגם לכתפיים מעט נחות מבספורטאז', שמרגיש רחב יותר. גם תא המטען ב-3008 גדול ושימושי יותר מבספורטאז' ונעזר במספר מפלסים ובפתיחה כפולה (למעלה ולמטה), שלא החלטנו אם אנחנו אוהבים.
צילום: אילן קליין
השריר מהר מאוד אחרי שהצפנו לכבישים החביבים עלינו התגלה עוד הבדל מאוד מהותי בין הכלים. שני המתמודדים חמושים במנוע בנפח 1.6 ליטר ובתיבה אוטומטית עם שישה הילוכים, אבל זה שבפיג'ו נעזר במגדש טורבו. וכאשר בין שניהם מפרידים 30 כ"ס (165 מול 135) וכמעט שמונה קג"מ (24.4 קג"מ מול 16.8), תוצאות פרק הביצועים די צפויות, אם כי לא מוחצות כמצופה.
ה-
3008 היה המכונית ה"עממית" הראשונה של היצרן עם התיבה האוטומטית החדשה של אייסין בעלת שישה הילוכים. היא אמנם לא זורמת כמו הטובות ביותר, לא מדויקת כמו זו שבקיה ולמען האמת גם פועלת קצת פחות טוב מהתיבה ב-308 החדשה, אך בסך הכל יעילה ואפקטיבית.
ה
ספורטאז' מפתיע ברגע הראשון: הוא נמרץ בתגובה הראשונית למצערת ומאיץ בצורה סבירה בהחלט. למעשה, במבחני ההאצות הופתענו לראות שבכל פעם הוא מגיב טוב יותר מה-3008 ביציאה, ופותח פער קטן, במיוחד בהאצות מעמידה. אבל מהר מאוד ה-3008 מתעשת ופותח פער ברור. עוד יתרון של הפיג'ו מתגלה בשיוט שם הוא נינוח בהרבה מהקיה, שמשדר תחושה עסוקה ומאומצת בגלל יחס העברה קצר ומנוע לא שקט. אפשר להגיע עם הספורטאז' למהירות גבוהה, אבל קשה לשמור עליה, משום שכל האצה קלה או טיפוס גוררים הורדת הילוך וסל"ד גבוה.
צילום: אילן קליין
ל-3008 ביצועים טובים בהרבה (9.5 ש' למאה קמ"ש מול 11.1 לספורטאז') ואין בעיה להאיץ בכל מצב ולצאת לעקיפות. אבל התגובה הראשונית "רכה", והתחושה היא שליחידת הכח הזו חסר קצת פלפל. המנוע גם מייצר תהודה לא נעימה תחת עומס – אבל את העבודה הוא עושה.
כדרכם של מנועי טורבו מודרניים, הוא נמצא בשיאו במרכז טווח הסל"ד, שופע מומנט ומאיץ בהחלטיות עם תחושה לא מאומצת.
כמה דלק? תחיית מנועי הטורבו הגיעה בגלל החיסכון בדלק, וה-3008 אינו מכזיב. ההבדל הגדול הוא בשיוט, שם לוגם הפיג'ו בעל יחסי ההעברה הארוכים יותר 13.7 ק"מ לליטר מול 11.7 בספורטאז'. אבל כרגיל, הפער קטן יותר תחת עומס ובסוף המבחן, שנערך באחד הימים הלוהטים יותר של הקיץ וכלל גם עליות וקטעים מאומצים, עבר ה-3008 10.5 ק"מ לכל ליטר מול 9.4 לספורטאז'.
צילום: אילן קליין
ניפגש בסיבוב?
מבחינה דינאמית משהו ב-3008 שהגיע למבחן הרגיש הרבה פחות חד ומדויק מבעבר. ההגה היה כבד מאוד בעמידה ואולם כאשר עלתה המהירות הוא הפך קל מדי באופן מוזר, איבד את הדיוק והציג לעיתים לוחמת מומנט. האם מדובר בתקלה ברכב הספציפי? לא הצלחנו לקבל תשובה לכך מהיבואן. למרות נטיה מורגשת לתת-היגוי, האחיזה טובה וה-3008 יותר "מתנהג" מהספורטאז', אבל איכשהו לא באמת נוסך ביטחון בנהג.
הספורטאז' הרבה יותר צפוי וברור. הוא לא מבטיח הרבה – ועומד בציפיות. ההתנהגות בטוחה, אך לא מהנה. הוא עושה מה שצריך – לא פחות אבל גם לא יותר. ההגה אינו מבריק, אבל גם לא משנה משקל באופן כה דרמטי. גם הבלמים הדרגתיים יותר.
מתלי הפיג'ו מכוילים רך משמעותית מאשר אלו בספורטאז', וזה מקבל ביטוי בנוחות הנסיעה. ה-3008 פחות מרוסן ויותר מתנדנד, אבל מחוץ לעיר היה נעים יותר עם תנועה עגולה יותר על השיבושים. הוא גם מעביר פחות רעשי כביש.
הספורטאז' מתמודד יותר טוב עם שיבושים קטנים במהירות נמוכה וגם סובל פחות מרעשי מתלים, שבולטים ב-3008. אך רכות המתלים של ה-3008 נותנת לו את היתרון בעיר, בעיקר במהירויות נמוכות.
צילום: אילן קליין
או בשביל? הספורטאז' המשיך לנגן בהצלחה על פוזת הפנאי גם כאשר ירדנו לשבילים הקלים. הוא משדר תחושה הרבה יותר חסונה, ונותן לנהג אשליית עמידות טובה ונעימה. למרות שהוא לא באמת יורד שטח אמיתי. ב-3008 התחושה שברירית, ובייחוד בנסיעה איטית על קטעים משובשים הוא הפגין חוסר חיבה לשביל, כאשר ההגה רוקד מדי בידיים בהתאם לפני השביל. על שבילים מפולסים הוא יכול להיות נוח מהספורטאז', אבל כל הבוחנים העדיפו את התחושה הרגועה יותר שהספורטאז' מקרין.
שאלה של פוזה פיג'ו רצו לרקוד על כמה חתונות, והתוצאה היא רכב לא לגמרי מוגדר, פנאי-מיניוואני או מיניוואן אקטיבי, אם תרצו. זה מביא לו יתרונות שימושיים, ויחד עם המנוע החזק יותר מדובר ברכב הגיוני יותר מאשר ה
ספורטאז' , ולכן גם טוב יותר.
אבל תחום הפנאי לא נולד מהיגיון. זהו תחום אמוציונאלי, שקיים בזכות התחושות – הפוזה ואשליית הכוחניות. באמצע שנות התשעים כולם חשבו שהמיניוואן יכבוש את העולם בזכות הפרקטיות הנהדרת, אך זה לא קרה. עכשיו רכבי הפנאי כובשים את העולם בהצלחה בזכות הסקס-אפיל. ובזירה הזו הספורטאז' מנצח את ה-
3008 , ולכן גם במבחן הזה.
ובכל זאת, התמחור החדש של ה-3008 צריך להחזיר אותו לתודעה הציבורית כאלטרנטיבה לגיטימית בקטגורית הפנאי-במחיר-משפחתית שנוצרה כאן בארץ האחרונה.
צילום: אילן קליין צילום: אילן קליין
