VIDEO
שתי המכוניות האלה מציגות את הבחירה הקלאסית של חובב ההגה: מכונית קטנה, מנוע חזק. שילוב כזה מבטיח יחס הספק/משקל נאה. אבל מה שחשוב באמת ולא ממש קל להשיג הוא נתון משקל שפוי יחסית. זה אומר שאם יש לכם שתי מכוניות שהיחס הספק/משקל שלהם זהה, אבל אחת מהן קלה משמעותית מהשנייה - הסיכוי שהיא תהיה בעלת יכולת דינאמית עדיפה גדול יותר.
אם תהיתם, אז כאן מדובר ב–4.6 ק"ג לכ"ס ב–135 ו–5.0 ב–R. כדי להכניס את העניינים לפרופורציות, בקורולה נתון זה גבוה מהחיבור של שתיהן ביחד. ויש גם בונוס: בתור אבא לשני ילדים, אני לא יכול שלא להתלהב מהעובדה שמדובר במשפחתיות המציעות שימושיות טובה למדי לצד ביצועים והנאה מנהיגה. המחיר, שממש אינו זול ביחס לסתם משפחתית, שפוי יחסית לאורווה ולהנעה; החל מ–300,000 שקלים ב–R ו–320,000 שקלים ל–135.
צילום: תומר פדר
חול יולי אוגוסט המבחן יצא לדרך בימים הנפלאים בהם היה מיסוך חול בכל הארץ לצד טמפרטורות גבוהות. האוויר הרגיש כאילו הוא מכיל 80% חול, מה שלא גרם לשאולי לוותר על הקפה שלו בנקודת המפגש, אפילו אם זה אומר לשתות משהו שהתחיל כאספרסו ונגמר כבוץ. אז בינתיים הסתכלנו על הצמד, והיה ברור לשנינו שאף אחד לא יבחר בהן בגלל העיצוב. חובבי הפוזה ימצאו בקלות אופציות מרשימות יותר.
לב.מ.וו נקודת פתיחה טובה יותר בזכות המותג. חלקה הקדמי מרשים עם תאורת הלד הנאה והגריל המזוהה. ה–135 נאה גם במבט מהצד, ותגי M קטנים וקאליפרים כחולים בחישוקי ה–"18 מוסיפים; החישוקים נראים קטנים ליד אלו של
פולקסווגן גולף , למרות שהם קטנים רק באינץ' אחד. מאחור מבחינים שה–1 עברה מתיחת פנים קלה עם פנסים אחוריים שונים, אם כי לא הצלחנו להחליט אם השינוי מהווה שיפור.
צילום: תומר פדר
מלפנים הגולף פחות מזוהה כספורטיבית, כמו ה–GTI והפס האדום המובלט שלה. אבל היא עדיין מרשימה עם תאורת לד ונראית קרבית מהצד עם החישוקים האופציונאליים המוגדלים. ארבעת האגזוזים מאחור הופכים את חלקה האחורי למרשים ביותר.
המקום בו נמצאים תא הנוסעים ב–R יקבל אותך עם מושבים קרביים מרופדים בעור עם כיתוב R גדול, ובלילה תמצא תאורת לד כחולה ויפה בדלת ובסף. הבעיה היא שאחרי שמתיישבים, התחושה היא שמדובר במשהו קצת רגיל מדי - למרות שיש כיתוב R קטן בהגה, ועוד אחד שמספר על ההנעה הכפולה, כמו גם נגיעות של סיבי פחמן. האבזור שופע, המרווח מלפנים טוב, וחבל רק שתנוחת הישיבה גבוהה. זה לא מרגיש נכון ויוצר עבור גבוהים קרבת–יתר לגג השמש.
צילום: תומר פדר
ב–135 המושבים נאים, פחות מרשימים ויזואלית, אבל תנוחת הישיבה נכונה יותר והנהג יושב עמוק יותר בתוך המכונית. חבל רק שהכוונון הידני לגובה גורם להפלת המושב בבת אחת ומוזר שלא בחרו בידית ראצ'ט. בנוסף, לא היינו מתנגדים לכך שההגה יעלה מעט גבוה יותר.
מלפנים, ה–1 צפופה ביחס לגולף. נראה כאילו ניסו לדחוס את כל מה שרגילים לקבל בסדרה 3 לרכב קטן יותר. בפועל מרווחי הברכיים והכתפיים מספקים ומרווח הראש טוב יותר - אבל הכל מרגיש קרוב. וכן, גם הב.מ.וו אינה יוצרת תחושה מיוחדת, אך מרבית הבוחנים העדיפו אותה בסוף היום, גם בגלל הנגיעות הכסופות בתא הנוסעים ששוברות את ההגמוניה השחורה.
המושב האחורי בגולף מרווח יותר, אולם גם ה–1 תוכל לאכלס מבוגר ממוצע מידות. תא המטען יעיל בשתיהן, אבל פחות מוצלח ב–1.
צילום: תומר פדר
הנעה שתיהן אירופאיות, מכוונות לאותה מטרה אבל הדרך אליה נסללת בכיוונים שונים. גרסת העל של הגולף מציעה את הנוסחה הקלאסית של הקונצרן לביצועים: טורבו + דו–מצמדי + הנעה כפולה. מנוע ה–2.0 ל' מספק 38.7 קג"מ שזמינים מ–1750 ועד 5600 סל"ד. ב–5700 סל"ד נמצא שיא ההספק, 280 כ"ס (ולא 300 כמו שנאמר בהתחלה), והוא לרשות הנהג עד 6200 סל"ד. לתיבה 6 הילוכים והיא מעבירה את הכוח לפנים, כל עוד אתם נוהגים בה כאילו אתם בטסט. אבל אתם לא, וכאשר תנהגו בה כמו שצריך, מערכת ההאלדקס תעביר עד 100% מהכוח לאחור, לפי הצורך.
בינתיים, ה–135M היא גרסת העל של סדרה 1. כאן תמצאו את הגישה המשולבת של ב.מ.וו לביצועים: מנוע גדול + טורבו + הנעה אחורית. מנוע ה–3.0 ל' מציע 326 כ"ס ומומנט מרשים של 45.9 קג"מ הזמינים מ–1300 סל"ד סופר–נמוכים ועד 4500 סל"ד. התיבה היא אוטומטית 8 הילוכים (ויש גם ידנית 6 הילוכים). הנאה
עד כאן המצב על הנייר, אבל ניירות זה למשרד ואנחנו בכביש ים המלח. ה–R מרגישה כמו מכונית משופרת - מרגע ההנעה שומעים צליל מהאגזוז כמעט תמיד (למעט בשיוט רגוע, וגם שם היא עסוקה למדי). המתלים שלה נוקשים, גם במצב הנוחות, ויחד עם המנוע היא משדרת לך תמידית שקנית R בשביל לנהוג מהר, אז יאללה תן גז. ושלא תבינו לא נכון; הצליל בהחלט יכול להיות נחמד במצב הרוח הנכון, אבל עלול להיות יותר מדי ביום ארוך ומהיר.
צילום: תומר פדר
כאשר התיבה במצב ספורט, האוטו הזה מפגין שהוא מחכה רק לרבע רמז בשביל להאיץ. ה–R שמחה לרוץ לסל"ד גבוה ולצבור קמ"שים בכל כביש בכל מצב. התיבה עובדת טוב ב–99% מהזמן והחיבור בין מנוע ה–2.0 ל' טורבו ל–DSG מצוין. מערכת ההאלדקס יעילה והתחושה שגם אם תמצאו כביש ממרגרינה, היא כבר תמצא דרך להעביר את הכוח לכביש. תחושת הביטחון המתקבלת מאחורי ההגה מאוד מרשימה. זו מכונית שמשדרת לנהג שליטה בכל רגע בנהיגה הסופר–מהירה שלו. נראה גם שהרכב יסתדר עם עוד סוסים בלי שזה יאתגר אותו - ואנחנו משערים שלא מעט מהקונים יעשו זאת. במקרה כזה הם ישדרגו להספק של כ–350 כ"ס בשיפורי תוכנה קלים בלבד, שגם ישלחו את אחריות היצרן לפח בכל הקשור למנוע ולתיבת ההילוכים.
אחרי הגולף, הב.מ.וו מרגישה בהתחלה כמו סדנת שאנטי. נכון, גם כאן שומעים את המנוע עם ההתנעה - אבל אז הוא משתתק בנהיגה רגועה, המתלים האקטיביים רכים, התיבה חלקה והמנוע שקט, כל עוד אתם רגועים. אבל אם תלחצו עליה, המנוע יתעורר והחגיגה תיפתח. כאשר המנוע מגיע ל–7000 סל"ד, מתקבל צליל ספורטיבי מגניב של 6 צילינדרים. הצליל מרשים יותר מזה של הגולף, ואם ב–R התחושה היא שהצליל מגיע מהאגזוזים, ב–1 נשמע שהוא מגיע מהמנוע. במקביל המנוע גם חזק יותר באופן מורגש, במיוחד במהירות גבוהה.
גם כאן, כמו בגולף, יש מצב ספורט יעיל עם תפעול ידני מההגה. אלא שכאן, בניגוד לגולף, התיבה אינה מורידה או מעלה הילוכים במצב הידני - ובנהיגה דינאמית זה יתרון. לסיכום, כל הבוחנים העדיפו חד משמעית את יחידת ההנעה של ה–1.
צילום: תומר פדר
ברמזור המנחת במבחן התאוצות השאירה ה–135 את הגולף מאחור בכל בדיקה. מעמידה הגולף סובלת מהשהייה מורגשת מרגע הלחיצה על הדוושה ועד שהרכב יוצא מהמקום בפועל - ובזמן הזה הב.מ.וו כבר לא שם. גם בגלגול הייתה ה–135 מהירה יותר והפער רק גדל עם הקמ"שים. בתאוצות ביניים הסיפור חזר על עצמו, גם כאשר השתיים היו במצב הספורט ביחידות ההנעה. באופן משעשע צריכת הדלק של שתיהן כמעט זהה, 5.8 ק"מ/ל' לגולף מול 6.0 ק"מ/ל' לסדרה 1 כאשר באמת נוהגים בהן כמו שצריך - ועד ל–13.1 ק"מ/ל' בשתיהן בשיוט רגוע.
כאשר מגיעים הפיתולים אבל עד כמה שמנוע בריון זה כיף - וזה כיף - מכוניות כאלו קונים גם בשביל לפנות. ה–R מציעה מצבי נהיגה שמשפיעים על המתלים, ההגה והמנוע (וגם על המזגן, אם זה ממש משנה לכם). אנחנו העדפנו לבחור במצב האישי שמאפשר בחירה אישית לכל מרכיב בנפרד; בפועל, בחרנו במצב ספורט בכל הפרמטרים, פרט למתלים אותם השארנו במצבם הרגיל; הם מספיק נוקשים גם כך.
צילום: תומר פדר
מה שמבינים מיד עם תחילת הנהיגה בכביש המפותל זה שמדובר במכונת קצב ממש יעילה. זו מכונית חזקה עם המון אחיזה המספקת תחושת ביטחון אדירה לנהג. מי שמחפש משחקים של זריקת זנב לא נמצא במושב נכון, אבל מי שרוצה להיות מהיר בכל כביש, יקבל כאן את מבוקשו ובגדול. כל מי שסיים לנהוג קטע ב–R התרשם מהקצב, אבל זכר שבמהלך הנהיגה הרגיש קצת מנותק. ההגה המהיר אילם יחסית ובכלל, והתחושה היא שזו פשוט מכונית מאוד מהירה אבל לא מאוד מרגשת. החיוך הנדרש בהחלט הגיע, אבל הוא היה בעיקר בגלל היכולת. הבלמים טובים יותר מאלה של הב.מ.וו ולא דועכים גם בעומס.
הב.מ.וו רכה במצב הנוחות של המתלים האקטיביים, ומהרגע שמתחילים לנהוג מהר תצטרכו לבחור את מצב הספורט. אבל גם בו, היא עדיין רכה יחסית ובפער מורגש מהגולף. אפשר לנהוג במצב הספורט של המתלים כמעט תמיד, וזה לא מציק. הב.מ.וו מאוד שונה מהגולף, זה מתחיל עם ההגה שמרגיש קצת קל גם במצב הספורט, והוא דורש יד מאוד מדויקת בהפניה. גם הבלמים שלה פחות טובים עם שטח מת בתחילת מהלך הדוושה, אבל בהמשך עוצמת הבלימה טובה.
צילום: תומר פדר
יש ל–1 יותר זוויות גלגול, והתחושה היא שצריך לעבוד קשה יותר ולדעת מה אתה עושה מאחורי ההגה. המנוע החזק (וכאן לא היינו רצים לשפר) יכול לאתגר את הצמיגים האחוריים אם הם לא במצב טוב. נהגנו בה עם צמיגים מעט עייפים, ובהמשך על סט חדש לגמרי; בפעם הראשונה זה היה יותר מדי במהירות גבוהה ומשעשע במהירות נמוכה, עם הסט החדש האחיזה הייתה טובה כמצופה.
אבל ה–1 מרגישה חיה יותר וחזקה יותר, המתלים שלה עובדים והתחושה מערבת יותר. אמנם ציפינו לפגוש מכונה קצת יותר קרבית בתחושה, אבל בביצוע היא בהחלט שם. זה רכב שפשוט כיף לנהוג בו בכביש המפותל, גם עם המגרעות שלו בדמות רכות המתלים וההגה, שפוגמות מעט בחוויה.
ענייני יום יום בכל הקשור לנוחות, הב.מ.וו יוצאת כאשר ידה על העליונה. רמת הנוחות שמציעה הגולף בעיר סבירה, בטח בהתחשב בחישוקי ה–"19 המגודלים שלה. היא נוקשה, אבל לא ברמה מעצבנת במרבית המקרים ועל שיבושים גדולים יותר היא יכולה להתרסק. ה–1 שקטה יותר באופן מורגש, מעט נוחה יותר, ובעיקר פחות נחבטת על מהמורות.
צילום: תומר פדר
מחוץ לעיר מרגישים את השיבושים הקטנים בגולף, אבל היא מרוסנת להפליא גם במצב הנוחות שלה ב–80. ב–80 קמ"ש הב.מ.וו מעט טובה יותר מהגולף, ב–120 נפתח כבר פער גדול יותר בנוחות - ושתיהן מאכזבות עם רעשי כביש מורגשים אם כי התדרים שונים. כל הבוחנים העדיפו את ה–1 לשיוט נינוח או מאוד לא–נינוח.
שתיים מרשימות, העדפה אחת בסוף היום מדובר בשתי מכוניות מרשימות. את הצד השימושי שתיהן יספקו, אבל הגולף היא הטובה בתחום זה בין השתיים. בעיקר, הן שונות מאוד בכל מה שקשור לנהיגה. הגולף היא כמו מכונת מלחמה: נוקשה יותר, רועשת, מאוד מהירה, ובעיקר מאוד בטוחה ואוחזת. היא תגרום לכל נהג להרגיש גיבור, סופר–מהיר עם ביטחון אדיר. המעבר ממנה לב.מ.וו יגרום לנהג להתעורר או אפילו קצת להיבהל ברגע הראשון.
ב.מ.וו סדרה 1 רכה יותר, רגישה יותר, דורשת יותר. נכון שהיא יכולה להיות יותר מדי למי שיגזים (ויכבה את הבקרה), אבל עבור מי שמחפש הנאה מנהיגה, יש כאן מנצחת אחת ברורה - וזו ה–135. עכשיו תוסיפו כבונוס את נוחות הנסיעה הטובה יותר, השקט והעידון ולסיום גם את יחידת ההנעה העדיפה באופן חד משמעי, וקיבלתם את המכונית שכל אחד מהבוחנים בחר בה כמנצחת בסוף היום. בלי אם, בלי אולי, בלי אבל. בעצם, עם אבל: אנחנו מעדיפים אותה עם תיבה ידנית.
צילום: תומר פדר אבזור
הגולף מציעה רשימת אבזור סטנדרטי ארוכה יותר מצד אחד, ובנוסף צויד רכב ההדגמה באבזור אופציונאלי רב במיוחד. ה–R מציעה כסטנדרט כניסה והתנעה ללא מפתח, פנסי קסנון, בקרת אקלים מפוצלת, בלוטות', בקרת שיוט, ריפודי עור מחוממים, חלונות כהים מאחור וחישוקי "18. רכב המבחן צויד בכל האופציות האפשריות: תצורת 5 דלתות ומושב נהג חשמלי (לא ברור החיבור בין השניים, אבל זה המצב; 8500 שקלים), גג פנוראמי (9200 שקלים), חישוקי "19 (7000 שקלים) וחבילת ריפודי עור משודרגת (11,500 שקלים). אם תבחרו בכולם, החשבון הכולל יכלול הנחה קלה שתעמיד את הסכום על 35,000 שקלים (פלוס 300,000 השקלים של גרסת הכניסה).
ה–135 הגיעה ללא שום אופציה בתשלום (וכמובן שמוצעות כאלו) והיא מציעה קישוריות בלוטות', פנסי לד מלאים, גג שמש, בקרת אקלים מפוצלת, חלונות כהים מאחור, ריפודי בד עם אלקנטרה וכוונון רוחב חשמלי, חישוקי "18 והתנעה ללא מפתח (כניסה עם לחיצת כפתור). מוזר, בקרת השיוט היא אופציה (5000 שקלים) אבל מגביל המהירות תקני. גם את ה–135 ניתן לקבל בתצורת 3 דלתות, ב–3000 שקלים פחות.
צילום: תומר פדר
