ממשלת ישראל אישרה אתמול (יום א') את יוזמתו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, לממן באופן מלא את רכישתן והתקנתן של מערכות בטיחות מתקדמות בכל המכוניות בישראל משנת ייצור 2000 ומעלה. בנוסף קבעה ההחלטה כי התקנת מערכות כאלה תהיה חובה באוטובוסים ובמשאיות.
הורדה דרסטית במספר התאונות
ההחלטה, שהתקבלה עם תחילת שבוע הבטיחות, מתייחסת למערכות המתריעות על אי שמירת מרחק, סטייה מנתיב וקרבה של הולך רגל. בהודעת משרד התחבורה צוין כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הורה על הקמת צוות משותף למשרדי האוצר והתחבורה שיקבע את מקור המימון הנדרש למימוש התוכנית.
בהודעה לעיתונות, כדי לתמוך בהחלטה, מציין משרד התחבורה כי לפי מחקר שנערך על ידי משרד התחבורה האמריקאי, 93% מהתאונות מתרחשות בגלל הגורם האנושי, והתרעה מוקדמת עשויה למנוע עד 80% מתאונות אלה. אך האמת היא שגם מחקרים מטעם יצרניות מערכות כאלו, שהינם אופטימיים מטבע הדברים, לא טוענים להצלחה כבירה כזו. כלומר: מערכות אלה יכולות להביא לירידה בתאונות הדרכים, אך לא ברור באיזה שיעור בדיוק.
ישראל כץ
צילום: מנהל
משרד התחבורה מספק בהודעה לעיתונות עוד נתונים במטרה לתמוך בתוכנית - הוא מציין כי ב-2014 הותקנו בארץ כ-40,000 מערכות בטיחות מתקדמות, וכתוצאה מכך ניצלו חייהם של 11 בני אדם. אך לא ברור איך נעשה החישוב - או מי עשה אותו.
בשלב זה: הצהרה בלבד
אולם חשוב לזכור כי החלטת הממשלה לכשעצמה חסרה כל ערך ביצועי. בלי תקציב, בלי הליכי חקיקה וניהול מערך הרכישה וההתקנה לפי דרישות החוק הקיים, זה פשוט לא יקרה. ממשלת ישראל החליטה לא מעט החלטות בתחום הבטיחות (ובכלל), אך אלה נשארו בתחום ההצהרה מכיוון שחקיקה מחייבת לא נעשתה והנושא לא תוקצב. למשל, שתי החלטות תואמות בדבר חיוב מערכת החינוך בלימודי בטיחות בדרכים מכיתה א' ועד י"ב כבר התקבלו - אך למרות השנים שחלפו, עדיין לא מומשו, אפילו לא חלקית; שיטה נוספת לנטרול הצעות מסוג כזה, אפילו אלה שעברו את תהליכי החקיקה, היא באמצעות הוצאתן "הזמנית" מתקציב המדינה באמצעות חוק ההסדרים, וגם כאן הדוגמאות רבות מאוד.
מספר המכוניות משנת 2000 ומעלה בישראל הוא כ-2.5 מיליון (לפי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף 2014). גם במחיר נמוך במיוחד, של כ-1500 עד 2000 שקלים לכל מערכת, המשמעות היא מיליארדי שקלים - תקציב לא מבוטל כלל וכלל. בנוסף למחיר המערכת, יש לקחת בחשבון את מחיר ההתקנה, וגם כאן לא מדובר בכסף קטן. ובעניין ההתקנה: כדי להתקין את המערכת בכל המכוניות הרלבנטיות במשך שנה, יצטרכו להתקין כ-10,000 התקנות מדי יום (בשנה כ-247 ימי עבודה), בעיה לא פשוטה של תשתית, בעיקר של כח אדם.
בעיה נוספת נובעת מהדרישות למערכת. בישראל שתי משווקות של מערכות בטיחות מתקדמות, ושתיהן מציעות התרעה על סטייה מנתיב ועל שמירת מרחק: אייווקס ומובילאי. הבעיה היא שרק מובילאיי מתריעה על פגיעה בהולכי רגל. כלומר, להגדרות אלה, שנעשו בהחלטת ממשלה, יש משמעות של מכרז, ובדרישות המכרז הזה יכולה לעמוד רק חברה אחת (ביקשנו הבהרות ממשרד התחבורה, האם חובה שכל היכולות יהיו מרוכזות במערכת אחת, או שמא ניתן להתקין שתי מערכות נפרדות - אך עדיין לא נעננו).
מערכות בטיחות יסייעו להפחית את התאונות?
צילום: מנהל
כאן יש לציין כי כיום יש מספר אפליקציות המנצלות את המצלמה וכוח העיבוד של הטלפון החכם, והופכות אותו למערכת בטיחות מתקדמת המספקת התרעות כאלו, או לפחות את חלקן.
אין ספק כי השקעה כספית של המדינה בשיפור הבטיחות היא צעד חשוב ביותר – וגם חכם: מבחינה כספית בלבד, מדובר בהשקעה שתחזיר את עצמה בקלות בגלל הוצאות הענק על נזקי התאונות. ברור גם כי מערכות בטיחות מתקדמות ישפרו את רמת הבטיחות בדרכים וישמרו על חיי אדם. אולם לאור הסכום הכביר העומד על הפרק, עולה השאלה האם נעשתה עבודה רצינית של ממש שקבעה שזו ההשקעה היעילה ביותר לשיפור הבטיחות בדרכים. כי אם הבסיס להחלטה הוא בנתונים שהובאו בהודעה לעיתונות, שתקפותם לא ברורה - יש בעיה.
דווקא ההצהרה
אבל להחלטת הממשלה יש משמעות אחת גדולה מאוד, למרות שלא נאמרה בקול רם: ההשקעה הכבירה במערכות כאלה (לפחות עקרונית) נועדה לצמצם באופן דרמטי את מספר הנפגעים ואת חומרת הפגיעה באמצעות התרעות. כלומר, הבסיס הוא ההכרה כי תאונות דרכים קורות בגלל טעויות של האדם הנוהג. בקיצור, שלא במוצהר קבעה ממשלת ישראל כי המדיניות הידועה כ"הנהג אשם" פשוט אינה תקפה יותר.