קטגוריה: סופרמיני

גרסה: הונדה ג'אז, 1.3 ל', אוט', קומפורט

מתחרות: סקודה פאביה, יונדאי i20, פורד פיאסטה, פיג'ו 208, טויוטה יאריס ועוד

מחיר הגרסה הנבחנת: 106,000 שקלים
רק בשנת 2001 החליטו בהונדה להצטרף לתחרות בזירת הסופרמיני האירופאית, כשהציגו את הדור הראשון לג'אז. הם הביאו תפישה שונה מהמקובל, עם מרכב גבוה יחסית בתצורת מונובוקס מיניוואנית, ומיקום מיכל דלק מתחת למושב הנהג. זה אפשר קבלת מרחב פנים גדול ומפתיע ברכב קטן יחסית, עם אפשרויות גמישות לקיפול מושבים. הדור השלישי לג'אז שומר על הנוסחה אבל השינוי הגדול מבחינתנו הוא בתמחור. באופן מסורתי הייתה הג'אז יקרה משמעותית ממתחרותיה, אך הפעם היא מתומחרת ישירות מולן, עם תג של 103,000 שקלים (106,000 לגרסה המצוידת).
הונדה ג'אז מבחן דרכים
צילום: בני דויטש
עיצוב ונראות
הונדה שמרה על הצללית הייחודית של הג'אז, אבל ניסתה לשלב בה קווים חדים יותר לחרטום ובייחוד לאחוריים, כמו גם תלת מימדיות לדופן. התוצאה נראית יותר מודרנית, במיוחד מלפנים, בולטת וגדולה, אבל משהו מהחיוך של הדור הקודם אבד והאחוריים מעט מסורבלים.

פנים הרכב
בסביבת הנהג בצעה הונדה צעד קדימה מבחינת האיכות, אך הפלסטיקה עדיין קשיחה ויוצרת רושם חלול. מבחינה זו היא אינה ברמה של מובילות הקבוצה. הבחירה בגוונים אפורים אינה מסייעת לתחושה בתא הנוסעים, וכך גם המראה המעט קודר של המחוונים (בלילה הם נראים טוב יותר). בגרסה המאובזרת תופש מערך מולטימדיה חדש שפע תשומת לב במרכז סביבת הנהג. הוא שופע אפשרויות, יודע לתקשר בעברית ומתהדר במירור-לינק וממשק בסגנון אנדרואיד. מצד שני הוא נראה קצת פשוט מדי, ותפעול מערך השמע אינו נוח. לכך לא מסייעת העובדה שמערך המולטימדיה נטול מתגים לחלוטין.

הקלף החזק בג'אז היה תמיד המרחב הפנימי, והדגם החדש אפילו משפר את המצב. המרחב לשני מבוגרים מאחור מצוין וגם תא המטען גדול ביחס למקובל בקבוצה. "מושבי הקסם", שמתקפלים לכל כיוון, מוסיפים לשימושיות. אך המושב ותנוחת הנהיגה התגלו כפחות נוחים מהצפוי בנהיגה ארוכה.
הונדה ג'אז תא נוסעים
צילום: בני דויטש
נוחות נסיעה
הג'אז מציעה נוחות נסיעה סבירה, אבל שיבושים גדולים מורגשים מדי (גם בעיר) ומוציאים אותה משלוותה. גם הריסון במצבים אלה אינו מושלם והתחושה ממערך המתלים אינה מספיק רהוטה. גם רעשי הכביש בולטים.

התנהגות ובטיחות
הג'אז מציעה ניהוג נאות אבל לא הרבה יותר. אמנם התגובה להפניית ההגה מהירה, אבל התחום המת בקו ישר מפריע לשמור על כיוון וכך גם המחסור בתחושה. בפניות היא מסגירה את גובהה ברכינה ברורה, אבל מעבר לכך מציעה ניהוג בטוח ותגובות נכונות.

האבזור הבטיחותי בגרסה בה נהגנו (קומפורט) היה עשיר וכלל, מעבר למערכת מניעת תאונות עירונית שיש בכל הגרסאות, גם התרעה על סטייה מנתיב, חיישנים היקפיים, קריאת תמרורי מהירות ומגביל מהירות חכם. הבעיה היחידה שמערכות ההתרעה מעט עצבניות מדי.
הונדה ג'אז 2016
צילום: בני דויטש
מנוע וביצועים
הג'אז מצוידת במנוע ה-1.3 ליטר מסדרת ה-EARTH DREAMS החדשה. הוא מייצר 102 כ"ס ומשודך לתיבה רציפה עם אפשרות למצב ספורט ותפעול ידני (שבעה הילוכים מתוכנתים) שמביאים ל-182 קמ"ש מרביים והאצה למאה ב-12.1 ש'.
במצב הרגיל מרגישה חטיבת הכח חסרת פלפל ברגע הראשון, ומחייבת לחיצה הגונה על המצערת כדי לזוז בזריזות. המנוע דורש שימשכו אותו במעלה הסל"ד כדי לספק את כוחו, אך כשעושים זאת מתקבל רעש לא נעים ותחושה מאומצת. צריכת הדלק מצוינת והמכונית נעה בין 18 קמ"ל בנסיעה נינוחה ל-15.4 בקטע מגוון יותר.
הונדה ג'אז
צילום: בני דויטש
תמורה
הונדה ג'אז שימרה ואף שיפרה את היתרונות המסורתיים שלה, והיא יכולה לתפקד גם כמכונית משפחתית. גם רמת הציוד שופרה ובסך הכל ברור שלקוחות העבר יאהבו אותה. חטיבת הכח הרועשת וההתנהגות הדינאמית הפושרת רומזים שכמו בעבר זו אינה הבחירה לחובבי הנהיגה.

אבל נראה שהבשורה החשובה ביותר היא שהתחרות בתחום הסופרמיני העירה גם את הונדה. אחרי שנים בהן הג'אז הייתה יקרה מרב המתחרות, היא יורדת (בכ-10,000 ש') למחיר תחרותי בהרבה, שמיישר קו עם המקובל בתחום. העובדה שסוף סוף היא מציעה תמורה טובה למחיר, אומרת שסיכויי הצלחתה גדלו בהרבה, בייחוד למי שרוצה מכונית קטנה שהיא גדולה.
הונדה ג'אז
צילום: בני דויטש