השערורייה שמרעידה כרגע את אמות הסיפים של תעשיית הרכב, הביאה אותי לחשוב על הקשר בין הובלת הטבלה של מכירות הרכב בעולם, או הדרך לשם, לפסגה – לבין שערוריות הפוקדות את מלכות המכירות.
פשפשתי בזכרוני וללא קושי מצאתי שכל שלש המובילות סבלו משערוריות משמעותיות בזמן בו הובילו את הטבלה. במקרים אחדים, שערוריות אלו נבעו ישירות מהמיקום עצמו, ובמקרים אחרים הן נוצרו בדרך שעשו אותן חברות על מנת לכבוש את הפסגה. חשוב לזכור שאחת משלוש המלכות הוכתרה 22 שנים לפני הכתרתה של אליזבת השנייה, והחזיקה בתואר 77 שנים רצופות. לא כך אלה שאחריה.
ג'נרל מוטורס (1931-2007, 2011)
הענק האמריקאי נוצר וגדל בארץ המזוהה יותר מכל עם התלות המוחלטת של האדם במכונית. בארה"ב המציאו בין היתר את הרעיון המופלא לפיו ניתן לרכוש ולזלול מזון מהיר מבלי לצאת מהמכונית, ואפשר גם לראות סרט מהמכונית (לרוב מהמושב האחורי דווקא). ובין תענוג הקציצה ותענוגות הבשרים, האמריקאים נסעו עם המכונית לכל מקום, כתבו עליה ספרים, הפיקו סרטים וצרכו אותה בכמויות מטורפות. המכונית יצרה את המעמד הבינוני והפכה לגיבורת תרבות, לא פחות. החברות האמריקאיות יצרו מכוניות בכמויות עתק עבור השוק המקומי הענק, ולא ניסו ברצינות לפזול לשווקים אחרים. את הגדולה שבהן, ג'נרל מוטורס, עניין מה עושה פורד או קרייזלר – ולא מה הפיתוח האחרון שיצא מבית דיימלר בנץ בשטוטגרט, למשל.
ג'נרל מוטורס, יצרנית המכוניות הגדולה באמריקה והגדולה בעולם, הוציאה מתחת ידיה, אחת אחרי השנייה, בעיקר מכוניות ענקיות, מגושמות, עם מנועים ענקיים שזללו בנזין זול והתפארו בשפע חידושים בתחום הפינוק. כך למשל המציאו באמריקה את תיבת ההילוכים האוטומטית, את החלונות החשמליים, והביאו למכונית את מיזוג האוויר והרדיו. את ג'נרל מוטורס לא עניינו דברים אחרים, וגם כשהציגה מכוניות שרירים היה זה כתגובה למתחרים מבית, כמו פורד למשל, ולא לתחרות אירופאית, שלא לומר יפנית. גנ'רל מוטורס זללה את מתחריה, גדלה, תפחה, מנהליה טסו במטוסים פרטיים לארוחת צהריים בעיר זרה. הם לא חשבו שהם מעל החוק – הם האמינו שהם החוק עצמו, הם האמינו שאלוהים עובד אצלם בקווי הייצור המפלצתיים שלהם...
צילום: מנהל
האמונה הזו גרמה למנהלים להתעלם מבעיות שידעו על קיומן; אם חישבו שעלות החלפה של חלק מסוכן גבוהה מהנזק שעשוי להיווצר – וגם נוצר – הם התעלמו. מכוניות נפגעו מתאונות שניתן היה למנוע ומאות מיליונים שולמו בקנסות על תקלות שכאלו. אולם, עם קווי ייצור "קשיחים", שקשה לשנות ולהתאים אותם לשינויים במוצר, ועם התעלמות מוחלטת ממה שקרה מחוץ לארצם, היה קשה, בעיקר יקר ולדעתם מיותר, להחליף מודל שבייצור. בג'נרל מוטורס היו בטוחים שהם לא יכולים להיפגע.
ובסוף, השחצנות הזו, שנבעה מיותר מדי זמן במקום הראשון, עלתה להם ביוקר. התחרות היעילה יותר, זו שלמדה ואימצה ואף שיפרה את התיבות האוטומטיות למשל, את החלונות החשמליים ואת כל אבזרי הנוחות שהאמריקאים התגאו בהם, נגסה בהם בכל פה. כשהיפנים החלו לייצר מכוניות יוקרה בארה"ב עצמה, הכתובת נכתבה על הקיר. אך הענק לא קרא אותה ולא התעשת. הוא איבד את המקום הראשון בעולם, בארה"ב עצמה ונקלע למשבר שרק סיוע ממשלתי גדול מנע קריסה טוטאלית שלו.
טויוטה (2008-2010, 2012-2014)
את הדינוזאור האמריקאי החליפה בראש פירמידת המכירות הנמלה היפנית – טויוטה. נמלה חרוצה, שקדנית, שביססה את הצלחתה על ייצור דגמים משעממים אך יעילים, זולים – ומאוד אמינים. היפנים לא רק שהעתיקו את אמריקה או אירופה, אלא שיפרו את תהליך הייצור עצמו. קווי הייצור הפכו באמצעות שילוב של רובוטיקה מתוחכמת לקווים גמישים שאיפשרו ייצור של מספר רב של דגמים על אותו פס ייצור ואף פיתוח דגמים חדשים תוך זמן קצר. במהלך השנים, הצליחה טיוטה ליצור לעצמה קהל לקוחות מאוד נאמן גם במערב, כזה שהעריך את האמינות היפנית, העדיף אותה על הגודל האמריקאי והתחכום האירופאי וחזר ורכש טויוטה אחרי טויוטה. לאט לאט ובשקדנות החלה החברה לטפס במעלה סולם המכירות העולמי לעבר הפסגה.
אבל, אור הפסגות החל לסנוור אף את יצרנית הרכב הכי יפנית שיש. טויוטה החלה לקצר הליכים ובקרת האיכות שלה נפגמה. בעשור הראשון של שנות האלפיים, היא הוציאה לאור מכוניות עם פגמים. התיבה הרובוטית שלה, לדוגמא, תפקדה באופן לא מוצלח. ולא רק רכיב יחיד; טויוטה החלה להעלות לכביש מכוניות עם איכות גימור חסרה ועם תקלות לא אופייניות ל-DNA שלה, והדבר קרה בגלל שטויוטה רצתה להיות מספר 1 ורצה לשם; מספר המכוניות שנקראו לתיקון חוזר (ריקול) הגיע בעשור הנוכחי למיליונים רבים. ולא רק תקלות; לשיא הגיעה התגובה המאוחרת, החסרה והמתחמקת שלהם לתאונה שאירעה בארה"ב עם לקסוס מותג הפאר שלה, שהובאה בשידור ישיר מחוף אל חוף. לא בטוח שהתאונה, בה הנהג טען שרכב אינו מפסיק להאיץ, עד שהתרסק ונהרג, באמת קרתה באשמת לקסוס. אבל התגובה המאוחרת והלא אופיינית, גרמה נזק לחברה שכבר הייתה לגדולה שבעולם.
צילום: מנהל
פולקסווגן (2015?)
אם מה שקרה לג'נרל מוטורס נבע מהיבריס – חטא הגאווה המתנשאת – ומה שקרה לטויוטה נבע בעיקר מריצה קדימה תוך זניחת חלק מעקרונותיה, הרי שמה שקרה לפולקסווגן, הוא תוצאה של שניהם כאחד. הריצה המטורפת למקום הראשון יחד עם גבהות לב תהומית היא שאפשרה לאנשי החברה המעורבים ברמאות לצפצף בצורה כל כך בוטה על חוקים של מדינות (שלא לדבר על בריאות של אוכלוסיות).
אין דרך אחרת להשיב על השאלה "מה הם חשבו לעצמם". הם חשבו שלהם, בני האלים, זה מותר ולא יתפסו אותם. האירוניה היא שפולקסווגן החלה בזיופים כבר לפני שש שנים (אולי יותר), אבל רק עכשיו, בשנה בה הגיעה למקום הראשון בטבלת מכירות הרכב העולמית, היא נתפשה.
מי הבא בתור? (2016?)
אני לא מסוגל לנבא את עתידו של קונצרן פולקסוואגן. חשיבות החברה לכלכלת גרמניה ואירופה גדולה מדי כדי שירשו לה להתמוטט. בתיק החברות שלה יש יצרניות חשובות מאוד שלא נפגעו כלל (מאן וסקניה, למשל) והמצב הכלכלי הבסיסי שלה איתן.
אבל. הקנס האדיר שיושת עליה בארה"ב, האובדן הגדול עוד יותר בערך השוק שלה, עלות התיקונים – ומעל הכל אובדן האמון שעלול לעלות לה באובדן מכירות, הם בהיקפים אדירים; חמישים מיליארד אירו לפחות. ההשפעה על המכירות ועל הפיתוח העתידי עשויה להיות דרמטית.
סביר שאובדן האמון הזה והפגיעה המיידית במכירות יגרמו לכך שטויוטה, השנייה ב-2015, תעקוף אותה עד סוף השנה; הפערים ממילא לא היו גדולים (200,000 במחצית 2015). האם טויוטה, שעברה משבר אמון אדיר והתאוששה ממנו, תישאר הגדולה ביותר גם בשנים הבאות? האם יונדאי-קיה, כיום חמישית אך עם הגידול המרשים ביותר בשנים האחרונות, תשכיל בדרכה לפסגה לשמור על העקרונות שהביאו אותה כל כך גבוה?
צילום: מנהל
