לא ממש אהבתי את
ב.מ.וו X6; הרעיון של רכב-פנאי דמוי קופה-4-דלתות נשמע כמו מתכון שנוצר מהצמדה של שני דפים בספר בישול. התוצאה הסופית הייתה לא כל כך יפה לטעמי, אבל מאוד מרשימה. התוצאה הסופית מרשימה לא פחות בתחום חשוב אחר, לפחות עבור היצרן: רבע מיליון יחידות X6 נמכרו במהלך שבע שנות הדגם. ולהצלחה יש לא רק אבות רבים, אלא גם צאצאים: ב.מ.וו עצמה הציגה את X4, מרצדס הכריזה על GLE.
הגיע זמנו של הדור החדש. הבסיס, דרך אגב, לא שונה כלל וממדי המרכב גדלו ממש במעט.
בוטה, אבל פחותבמבט ראשון, ה-X6 החדש דומה לזה שקדם לו עם אותו קו "דמוי קופה" ומראה אגרסיבי. אבל העיצוב כאן עגלגל יותר, כאילו הרכב ביקר בסדנה לטיפול בכעסים – ועדיין, פנסי הקסנון ופסי הלד בחרטום הרחב יגרמו לאנשים לפנות לכם את המסלול השמאלי, גם מבלי שתצטרכו להבהב.
.jpg)
צילום: אורי שר
תא הנוסעים מזוהה מיד כשל
ב.מ.וו – הן בגלל העיצוב האופייני והן בגלל איכות החומרים, עם שפע עור בתפירה כפולה. ריפוד עור בהיר (שנראה מצוין אבל לכלוך עליו בולט יותר) תורם גם הוא למראה מרשים מאוד. תאורת הלד, עם אפשרות לשינוי צבע לפי מצב רוח, מוסיפה אף היא לאווירה. בתחום התפעולי בולט מסך גדול ("10.25) המשרת את מערך ה-i-Drive המוכר. המסך נעזר במשטח רגיש למגע בראש חוגת התפעול, ואפשר לשרטט עליו מספרים עם האצבע.
תנוחת הישיבה גבוהה והמרחב מצוין בכלל, ממד הרוחב בפרט; X6 רחב יותר מסדרה 7(!), עם נתון של כמעט 2 מטרים (198.9 ס"מ). מאחור מרווח הברכיים טוב, ורק מרווח הראש יהיה חסר לגבוהים (במיוחד כאשר רוצים להישען לאחור). אלא שכדי לפנות מקום לראש, מיקמו את המושב נמוך – וזה לא ממש נוח. תא המטען גדול ומציע פתיחה וסגירה חשמלית.
אנחנו בגרסת הכניסה, ורמת האבזור טובה: מושבי עור מופעלי חשמל עם זיכרונות, דיסק קשיח למוסיקה, חיישני חניה לפנים-אחור, בקרת שיוט, בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והתנעה ללא מפתח, דלתות ואקום, גג שמש וחישוקי "19. מי שרוצה יותר, יוכל לבחור בחבילת אבזור עם תג-מחיר מכובד – 60,000 שקלים – שכוללת מצלמות מעוף-ציפור, מושבים משודרגים, חישוקי "20, מערכת קול של הרמן-קרדון ועוד. אנחנו היינו מוותרים על התענוג היקר.
.jpg)
צילום: אורי שר הדבר היחיד שחסר לנו הוא אבזור בטיחות מתקדם – ניטור שטחים מתים, מערכות בלימה עצמאית, שמירת נתיב וכן הלאה – שלא מוצע אפילו כחלק מחבילת האבזור היקרה. להזכירכם: חלק מאותן מערכות בטיחות נמצאות במכוניות שעולות, בערך, כמו חבילת האבזור...
עצבני, אבל פחותגרסת המבחן היא, כאמור, גרסת הכניסה (590,000 שקלים). זו מצוידת במנוע דיזל בנפח 3.0 ל' המייצר 258 כ"ס (13 כ"ס יותר מהקודם) ו-57.1 קג"מ (2 קג"מ יותר). המנוע משודך לתיבה אוטומטית שמונה הילוכים (כעת תקנית בכל הגרסאות) המעבירה את הכוח לארבעת הגלגלים. נתוני הביצועים מכובדים: 6.7 שניות ל-100 קמ"ש (שיפור של 0.8 שניות) ו-230 קמ"ש.
אבל מה שמנוע הדיזל הזה עושה הכי טוב זה להיות בשקט. נכון, מבחוץ אפשר לזהות את הצליל האופייני, אבל בתא הנוסעים, למעט רעד קל מאוד בעמידה, הוא לא מורגש, והצליל שבכל זאת חודר פנימה נעים ומאוד לא "דיזלי". והוא חזק. המנוע הזה גורם ל-2140 הק"ג של ה-X6 להרגיש כמעט קלילים.
למעט השהיה קלה ביציאה מהמקום, הכוח זמין בכל מקום, ובמהירות נמוכה התגובה (במיוחד במצב ספורט) של המנוע מביאה לתאוצה חזקה במידה מפתיעה. גם בהמשך הביצוע זריז, אבל השקט, הן של המנוע והן מ"מקורות רעש" אחרים משבש את תחושת המהירות. רק המכוניות מסביב, שנשארות הרחק מאחור, מבהירות באיזו קלילות ה-X6 מתקדם.
.jpg)
צילום: אורי שר הפתעה נוספת נרשמה במשאבת הדלק – כנראה שזה המנוע והתיבה, אולי גם מערכות הדימום/התנעה. נראה שאנשי ב.מ.וו לא סתם מדברים על כך שהדור החדש חסכוני יותר מהקודם ב-19%: אנחנו קיבלנו ממוצע של 9.5 ק"מ/ל' בימי המבחן, ו-14.8 ק"מ/ל' בשיוט, ואלה נתונים מפתיעים לטובה בהתחשב בקצב הנהיגה ובמשקל הרכב.
ה-X6 מיישר קו עם הדור האחרון של המכוניות של ב.מ.וו, ומציע נוחות נסיעה מפתיעה לטובה – וטובה מזו של הדור הקודם. בעיר הוא לא מתרסק גם על שיבושים רעים, אם כי לא תמיד מגהץ בצורה טובה שיבושים קטנים. מחוץ לעיר ה-X6 יותר טוב במהירות נמוכה יותר (80 קמ"ש) מאשר בגבוהה (110 קמ"ש ומעלה), אבל גם שם הוא עדיין בסדר. גם מחוץ לעיר אין סינון מושלם של שיבושים קטנים, ושיבושים בינוניים מורגשים מעט יותר מהרצוי – אבל, הסיכום הכולל מצביע על נוחות נסיעה טובה. הוסיפו לכך רמת רעש נמוכה (למעט מעט רעשי רוח מהמראות) וקיבלתם כלי שנעים לצלוח בו מרחקים.
בכבישים המפותלים ה-X6 ממשיך להרשים, עם עבודת ריסון טובה של המתלים. הנכונות לפנייה טובה, וגם זוויות הגלגול בהחלט שפויות. מצד שני, ההגה החשמלי, עם התגבור תלוי המהירות, שהיה בסדר גמור בנהיגה רגילה, מעט קל מדי בנהיגה מהירה, והדבר מורגש בעיר במרכז ההגה.
.jpg)
צילום: אורי שר בחירה במצב 'ספורט' מוסיפה משקל להגה, ומצב 'ספורט פלוס' מאלחש את בקרת היציבות. אם כי זו האחרונה לא ממש מתנתקת לחלוטין, ותתערב במצבי חרום גם כאשר היא "כבויה" לגמרי. מצב 'ספורט' בתיבת ההילוכים מצוין, והתגובות זריזות, אך ברור שהשלדה הזו, והצמיגים המגודלים הללו, יכולים לטפל בעוד שפע סוסים.
מה לא טוב? הבלמים. נראה כי כל ק"ג שהמנוע מצליח להעלים בקלות, עובר עם ריבית לבלמים, ונראה שהם מתקשים להתמודד עם שילוב המאסה והמהירות. אבל כל זה ימצא ביטוי רק בנהיגה נמרצת, בעוד בנהיגה יומיומית הם מספקים בהחלט.
בפרק השטח עשינו את מה שהלקוח הקלאסי יעשה – שבילים מפולסים; הרי מי שרוצה שטח אמיתי לא יבחר ב-X6, אפילו שיש לרכב 'מערכת בקרה לירידה במורד'. בשבילים ה-X מפתיע לטובה עם נוחות נסיעה טובה, ריסון טוב ושקט. מערכת ההנעה יעילה, ומה שיעצור אתכם הוא מרווח גחון וזוויות לא מרשימות. בכל מקרה, ה-X6 הוא בהחלט שותף טוב לטיול נינוח בשטח לא מאתגר.
.jpg)
צילום: אורי שר הפך לרכב קצת פחות קשוח, וזה לא בהכרח דבר רע. המראה הכללי דומה מאוד לזה של הדור הראשון, אבל עכשיו הוא קל יותר לעיכול, מעט עגלגל יותר. עם זאת, החזית עדיין משדרת את האיום הנדרש.
לדעתנו ה-X6 מצליח לכוון עכשיו לקהל רחב יותר – אם כי קרוב לוודאי שעדיין יהיו מי שיחשבו שהנוכחות שלו, מעודנת יותר או לא, היא קצת יותר מדי עבורם (ולהם מציעה ב.מ.וו את ה-X5).
מלבד עניין הקנקן, מדובר ברכב טוב: נוחות הנסיעה משופרת, השקט מרשים, יחידת ההנעה נהדרת, היכולת הדינאמית טובה כמצופה, ורק הבלמים לא מיישרים קו עם מה שהרכב הזה מסוגל לעשות. הביקורת העיקרית שלנו לגבי ה-X6 מתייחסת לאבזור הבטיחות האקטיבי, שנעדר לחלוטין מהמפרט. בכל מקרה, לא נתפלא אם גם הדור החדש יזכה להצלחה דומה לשל קודמו, ובצדק.
.jpg)
צילום: אורי שר
