אני פונה שמאלה, מהכביש היורד מירושלים אל ים המלח לכביש אלון, במטרה לבדוק נקודת צילום פוטנציאלית למבחן השוואתי שיערך מחר. בשעתיים שעברו מאז שאספתי אותה מהסוכנות, בילינו ה–SLK ואני "זמן איכות" על כבישים ראשיים ועמוסים למדי, כך שלא יצא לנו להכיר אחד את השניה לעומק. אני מקדם בברכה את האספלט הפנוי, ונראה שגם היא. אנחנו אמורים לנסוע רק קילומטר ומשהו פנימה, ואז לחזור לתוואי המבחן המתוכנן. אבל הכביש מפותל ופנוי, וקשה לעמוד בפיתוי שמעמידה בפניך ה–SLK. אני מגביר קצת את הקצב. לא מצערת מלאה, רק מותח קצת איברים ובוכנות. חימום. ואז, בפניה הראשונה, הזנב פוסע הצידה בעדינות בהרפיה מדוושת הגז, ובפניה השניה, קשת ארוכה שמאלה בעליה, הוא מצייר קשת חיננית תחת כח, ואני מאבד שליטה - על שרירי הפנים. התוכנית המקורית נזרקת לפח, ואני מחליט להמשיך עם הכביש עד סופו. קצת פחות משעה אחר כך, אחרי בערך 300 פניות ו–700 צרחות אושר של איתי שלצידי, אנחנו מגיעים אל כביש הבקעה. חשבתם שכבישים צרים, מפותלים ונטולי שוליים הם לא שדה המחיה הטבעי של מכונית עם 421 כ"ס והנעה אחורית? תחשבו שוב...
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין

לא באמת חשוב
אבל רגע, בואו נחזור להתחלה. אני נוהג ב–SLK55 AMG, שיפה אפילו בלבן. החרטום הארוך, יחד עם הגג והזנב הקצרים, מבהירים מיד כי מדובר במכונית ספורט דו–מושבית, ויחד עם קישוטי AMG מתבקשים המסר הספורטיבי עובר רם וברור. המנוע כאן הוא יחידת ה–V8 בנפח 5.5 ל' שפגשנו כבר בגרסאות ה–AMG של ה–E וה–CLS - בהבדל קטן אחד: אין טורבו. מה שהופך את ה–SLK הזו, ככל הנראה, ל–AMG האטמוספרית האחרונה. כמו המנוע, גם תא הנוסעים הוא קצת בטעם של פעם, לטוב ולרע - טוב, כי יש כאן ידית הילוכים נורמאלית, וכי אין בעצם שום דבר רע באיך שנראו תאי הנוסעים של מרצדס בדור הקודם. רע, כי בכל זאת הוא משאיר רושם קצת מיושן, דבר שניכר גם בהעדר המוחלט של מערכות בטיחות מתקדמות. התא עוטף אותך צמוד, לא ממש צפוף (עובדה שגם גיא הסתדר) אבל גם לא ממש מרווח. במכונית ספורט אני דווקא אוהב את זה.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין

המנוע ניעור בכחכוח ניקוי מפלטים קולני, אם כי לא ברמה מרטיטת הלב (ומפחידת השכנים) של ה–C63 היוצאת. הוא נוהם בצליל מעורר תחת לחץ, אבל בנסיעה רגועה הוא שקט למדי, משאיר את הבמה לרעשי רוח מערבולתיים ומטרידים בשיוט, ולנהמת הצמיגים על האספלט. אלו האחרונים, אגב, הרבה פחות רחבים ממה שציפיתי - 255 מ"מ זה רוחב צנוע למדי במונחים מודרניים לצמיג אחורי, בטח באוטו עם הספק כזה. נוחות הנסיעה מפתיעה לטובה, והמכונית מתמודדת באופן סביר בהחלט עם טלאי אספלט בעיר וחיבורים רוחביים או אספלט סדוק בכביש המהיר. הגג הקשיח (ה–SLK היתה חלוצת הגג קשיח–מתקפל בגלגולו המודרני, שרשם הופעת בכורה עולמית בדור הראשון שלה) מתקפל רק בעמידה, או בזחילה ממש איטית, מה שקצת פוגע באפקט בנסיעה לאורך הטיילת, ובשל העדר מסית רוח מאחורי המושבים' הקארה שלכם יתבלגן גם במהירויות עירוניות. אבל לא בשביל זה אנחנו כאן, אז ברשותכם, נחזור אל כביש אלון.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין

ללמוד להרפות
למי שלא מכיר, מדובר בכביש צר, נטול שוליים, שלא פעם סלול על פי תהום או נתחם בצוקי אבן. הסלילה לא תמיד מושלמת, והאספלט ישן למדי ולא מציע רמת אחיזה גבוהה. הוא עתיר פניות בקטרים שונים ומשונים, לפעמים עיוורות לחלוטין ולפעמים רק חלקית. בקיצור, כביש שצריך להגיע אליו עם הוט–האצ' קלת רגליים שאתה מכיר טוב טוב, לא עם מפלצת רבת הספק שרק פגשת. בתיאוריה, לפחות. במציאות, הנהיגה עליו עם ה–SLK היתה בדיוק מסוג הדברים שאדם חייב לעצמו מדי פעם כדי לעשות reset לנשמה. חוויה פרועה, מאתגרת, כמעט חסרת אחריות. כי ה–SLK היא לא סתם מכונית הנעה אחורית חזקה, היא שיעור ממונע על חוסר הקשר בין מהירות לכיף, בין אחיזה להנאה. כבר הרבה זמן שלא פגשתי מכונית כל כך ששה אלי ריקוד. כזו שכל פניה איתה נפתחת ב–turn–in חד וממשיכה מיד ב–butt–out. נראה שלא משנה באיזו דוושה תיגע, או באיזה שלב של הפניה - הישבן יצא במחול. עזוב את הגז בכניסה לפניה - הישבן יצא הצידה; לטף את הבלמים - הישבן יצא הצידה; דרוך על דוושת הגז בתוך הסיבוב - הישבן יצא הצידה. סובב את ההגה בחדות או אפילו סתם תתעטש - הישבן יצא הצידה. ולמרות בסיס הגלגלים הקצר, הוא עושה זאת בצורה אלגנטית וחלקה, כזו שמבהירה שלזה בדיוק התכוון המשורר, או לפחות המהנדס.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין

ובכל זאת, בכביש כזה, בשלב הזה של מערכת היחסים, כדאי להשאיר את בקרת היציבות משולבת במצב ‘ספורט', שמעניק מספיק חופש פעולה מבלי לוותר לחלוטין על חבל הביטחון. בלעדיו, הסיכוי שהיגוי היתר המלהיב יגמר בספין במקרה הטוב או בגדר/קיר במקרה הרע, גדול מדי. אבל גם עם בקרה עובדת, הגרמניה הזו מחייבת אותך להישאר דרוך, ממוקד בנהיגה בלבד. למסך את כל הרעשים החיצוניים ולהתחבר לקצב הריקוד שלה, אחרת ייהרס הרגע ותתחילו לדרוך אחד לשניה על הרגליים. אי אפשר סתם להתנייד איתה במהירות - צריך לנהוג בה, ממש. איזה כיף! כמובן שריקודי הטוויסט והנעילה הנגדית הללו פוגעים במהירות האבסולוטית - אני משוכנע שהייתי מהיר יותר על הכביש הזה עם ה–S3, לדוגמא - אבל בפעם האחרונה שבדקתי, למהירות האבסולוטית יש משמעות רק במרוצים. בשאר הזמן מה שקובע הוא כמה נהנית ממעשה הנהיגה. ועל הכביש הנכון, כשאתה במצב רוח הנכון, נראה של–SLK AMG יש מעט מאוד מתחרות. אבל היא לא תתאים לכל אחד, בטח לא תמיד - בדיוק כמו ריקוד טוויסט, היא פשוט פרועה מדי לחלק מהאנשים כל הזמן, ולכל האנשים חלק מהזמן.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין

וגם במצב הרוח הנכון, לא הכל מושלם. כשהאדרנלין נרגע מעט, שמים לב שהמתלים רכים מדי לקצב שהמכונית הזו יודעת לייצר, וקל להגיע לסגירת מתלים, בעיקר מאחור, על גלים בכביש. חסרים כאן מתלים מתכווננים, כמו שפגשנו בחלק מאחיותיה למשפחת AMG, כאלו שיאפשרו לשמור על הנוחות ביום יום, ולהתחזק כשהעניינים נעשים קשים. אולם יאמר לזכות ה–SLK שגם כאשר המתלים הרכים מגיעים אל סוף מהלכם, היא שומרת על הקשר עם הכביש, ולא מאבדת את הצפון. הבלמים יכלו גם הם להציע קצת יותר רגש ודיוק, אך מנגד לא איבדו מיכולתם גם תחת עומס כבד ומתמשך. אבל מה שבאמת הפריע לי היה ההגה. בניגוד לשלדה, הוא רדום, מטושטש, משאיר את אצבעות הידיים מחוץ לחגיגה הרב–חושית שהיא ה–SLK, כמעט ומצליח לקלקל את החגיגה. מגיע לאוטו הזה הגה טוב בהרבה. הוא גם קצת קל מדי, אבל זה כבר משני.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין
לצמיגים שלום
בבקעה אני פונה דרומה. חוזר לנתיב המתוכנן. בכביש ים המלח הסוער עד גבה גלי המתלים נטרקים פעם אחר פעם, ולטובת הכליות עדיף להאט לפני שקעים גדולים באספלט. צליל המפלט מהדהד מהצוקים סביב ברעם שרק מנוע אטמוספרי גדול נפח יכול לייצר. הוא שופע מומנט כבר מסל"ד נמוך, אבל בניית הכח עם עליית הסל"ד מורגשת - ומרגשת. החיילים במחסום בדרגות מאותתים לנו לעצור, גונבים עוד שניה של לטישת עיניים במסווה של שיקולי ביטחון. "סעו בזהירות" נפרד מאיתנו זה שסימן לי לפתוח את החלון, ואני גומל לו ברעם V8 במצערת מלאה על זה שידע לא להגיד "סעו לאט". והנה אנחנו כבר במכה של כבישי הנהיגה, סדום ערד. כאן הכביש רחב, הפניות מהירות יותר, האספלט איכותי והשוליים נדיבים, נותנים קצת יותר מרווח ביטחון במקרה של טעות. הבורר חוזר למצב ‘ספורט', שמכניס קצת פלפל לתיבה הפלנטרית (כאן יש ממיר מומנט, לא כמו בחלק מאחיותיה למותג), ויש גם מצב ידני לחלוטין, שנשלט ממשוטים נוחים ואיכותיים, אם תנוח עלי הרוח. אני תוהה האם גם כאן תפגין ה–SLK את אותה שמחת חיים, והתשובה היא: כן - בערך. תוספת האחיזה ממתנת את העניינים, כמובן, אבל לא מכבה את הניצוץ. ה–SLK הופכת למדויקת יותר, נשלטת יותר, אבל בשום פנים ואופן לא משעממת. ההבדל היחיד הוא שעכשיו הזנב יוצא רק כשמבקשים. לא צריך להתחנן, מספיק לרמוז, ואפשר לצאת מהסיבוב בצעדי סרטן מעלי עשן. אבל אם רוצים אפשר גם לנהוג חלק, זורם, בקווים הנכונים, לפי הספר. לנצל את חדות התגובה של החרטום הארוך כדי לצלול אל תוך הפניה, ואת המנוע האדיר ביציאה. קצת יותר שקול, קצת פחות אינטנסיבי. לא פחות כיף, אבל אחר.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין
אם אתם חושבים לקנות את ה–SLK כרכב "שופוני", ורוצים את ה–AMG כי היא "הכי", לא בטוח שאתם במקום הנכון. בחניה מול המועדון ה"נכון" היא עלולה להרגיש לכם קצת מיושנת, בלי מספיק גימיקים וגאדג'טים ועם יותר מדי שניות מאפס למאה (יחסית ל–AMG). הרכב הזה הוא לא מלטף אגו מוטורי שיגרום לכם להרגיש כמו הכלאה של לואב ופטל על מבלי שתצטרכו לנקוף אצבע. כדי להיות מלך הכביש המפותל עם ה–SLK תצטרכו לעבוד קשה, אבל הגמול יגיע בדמות גרף שיפור תלול ותחושת הסיפוק שמקבלים רק כשמצליחים לאלף סוס פראי באמת. ה–SLK AMG, עם ההגה הלא מוצלח והמתלים הרכים, היא מכונית לנהג מהסוג שנדיר יותר ויותר למצוא. נכון, יש מהירות ממנה, אבל אם אתם מאלו שאוהבים ללכת על הקצה, לפלרטט עם אובדן השליטה (וחשבון הבנק שלכם עמוק מספיק), אתם חייבים לעצמכם סיבוב באוטו הזה לפני שאתם מחליטים על המכונית הבאה שלכם.
מרצדס SLK 55 AMG
צילום: אילן קליין