לפני כעשור טסתי לריגה כדי להשתתף בהשקה של רכב פנאי כל-חדש – יונדאי טוסון. דגם זה, אמרה יונדאי, יהווה חלופה ראויה למשפחתית גדולה ("מכונית מנהלים"). הצהרה זו גובתה על ידי היבואן שתמחר את הטוסון שווה בשווה מול מובילת הקטגוריה הזו באותה תקופה – מאזדה 6.
אחד ממעצבי הרכב הטובים בתקופתנו, הגרמני פיטר שרייר, מי שהיה אחראי למהפכת העיצוב בקיה, מונה לאחד מנשיאי יונדאי-קיה ולאחראי על העיצוב בקונצרן כולו, והדבר ניכר היטב בטוסון החדש.
יונדאי טוסון מאוד נאה, ובעיקר נראה טוב בזווית 45 מעלות במבט מאחור קדימה. משם, המבט קולט את הקו האלכסוני הגורם למכונית להיראות כאילו היא רוכנת קדימה ומוכנה להסתערות. החזית דומה לזו של סנטה פה ובכך נותנת ביטוי לקווי העיצוב העכשוויים של יונדאי – ובעיקר: עם סבכה כזו יש לטוסון מקדם כניסה מרשים מאוד. ללא ספק טוסון החדש הוא אחד מרכבי הפנאי הנאים ביותר, אם לא היפה ביותר.
תא הנוסעים מממש את הבטחות העיצוב, ההופעה העדכנית והממדים. הוא מעוצב באופן מעודן יותר מאשר הדגם הפורש, עם דגש על "סביבת נהג"; מערך השליטה אינטואיטיבי לשימוש והרכב (בגרסאות בהן נהגתי) מאובזר מאוד; הוא מרווח מאוד מלפנים וגם מאחור.
ולפרטים בהרחבה. התחושה שחומרי הדיפון מעניקים היא מוצקה מאוד. עיצוב לוח המחוונים יוצר תחושת זרימה תודות למעין כנפי שחף בחלקו התחתון. בנוסף לאפקט הוויזואלי, התכנון כאן יוצר מרווח ברכיים מצוין מלפנים. המושבים מלפנים נוחים לישיבה ויעילים בכוונון.
לא אציין את כל פריטי האבזור, מכיוון שבשלב זה לא ידוע מי מהם יגיע לכאן ומי שכן יגיע יהיה תקני או אופציונלי. כן אציין את מיזוג האוויר מאחור, איכות האוורור מלפנים, האפשרויות הרבות לכוונון חשמלי של המושבים הקדמיים וכמובן את אבזור הבטיחות.
כדי לבחון את המרחב מאחור, ביקשתי ממנכ"ל יונדאי ישראל, איש גדל ממדים (היה כדורסלן הפועל ירושלים בעברו), להתכבד ולשבת מאחורי. להפתעתי היה לו מרווחים מספקים מלפניו, אחוריו וצדיו – ותאמינו או לא: גם מרווח הראש היה מספק. זה לא מבחן שכל מכונית יכולה לעבור בהצלחה. בנוסף, ניתן להטות את גב המושב האחורי, וזה נוח.
שני דברים לא אהבתי. 1. חומרי הדיפון נוקשים בכל הגרסאות. 2. באחת המכוניות בהן נהגתי שלט צבע אפור אחיד על כל התא; אם כבר אפור – עדיפים 50 גוונים של אפור. במכונית אחרת כיכבו בתא הנוסעים שני צבעים, אפור ובז'; עדיף בהרבה על אפור ואפור.
מנועים, תיבות הילוכים
למרות הזמן הקצר שהוקצב לנהיגה, הצלחתי לנהוג בשתי גרסאות הבנזין שיגיעו לכאן: 2.0 ליטר ותיבה אוטומטית-פלנטרית; 1.6 ליטר טורבו עם התיבה האוטומטית-רובוטית, כאן עם הנעה כפולה. בשתי הגרסאות נהגתי על כביש מהיר ובדרך הררית מפותלת. בנוסף, דגמתי נהיגה קצרה על דרך עפר עם גרסת ה-2 ליטר.
נהיגה
מנוע 2 הליטר הוותיק שודך לתיבה אוטומטית וותיקה אף היא, אך זו, כך יונדאי, שודרגה והותאמה טוב יותר למנוע. את מרבית הדרך ההררית נהגתי בגרסה זו – ועם שלושה נוסעים במכונית. להפתעתי, המנוע "סחב" היטב. מהירות ההתקדמות הייתה טובה בהחלט ומעל לצרכי מרבית הנהגים. עם זאת, המנוע הזה זקוק לסל"ד גבוה על מנת למצות את יכולותיו. על דרישה זו לסל"ד גבוה הוא מגיב בין היתר ברעש לא נעים ובפעולה מחוספסת.
אהבתי את מנוע ה-1.6 ליטר טורבו. יש לו צליל "שמח" והוא אכן נענה בקלות ללחיצה על הדוושה. וגם כאן התיבה הדו-מצמדית מתפקדת טוב יותר במצב "ספורט". מנוע זה שקט מהמנוע הוותיק ממנו ומניע את המכונית בקלות רבה יותר. אבל אל תתלו יותר מדי ציפיות ב-177 הסוסים שלו. אין כאן בעיטה של כוח, או יציאה מטורפת מהמקום; אמרתי "שמח", לא אמרתי "מתלהם" או "מלהיב". ולאחר הערה זו, אוסיף שלדעתי, זה אחד המנועים היותר מהנים אותם חוויתי באחרונה בקטגוריה זו.
גרסה זו, כבר ציינתי, צוידה בהנעה כפולה. במסלול אתה לא יכולתי להתרשם מיכולות ההנעה הזו. עם זאת, כן הורגש הגה כבד מעט יותר. נוחות הנסיעה טובה מעט פחות, בגלל שגרסה זו מעט נוקשה יותר, ועדיין, רמת הנוחות מספקת בהחלט.
סיכום
בשלב זה לא נקבעו מחירים לגרסאות ולא הוחלט מה תהיה רמת האבזור לרמות הגימור השונות. כאן, כמובן, עולה השאלה: האם היבואן יפתיע ויביא גם 1.6 ליטר אטמוספירי שיתחרה בהצלחה הפנומנאלית של הספורטאז'? כרגע, התשובה היא "כנראה שלא".
ובכל זאת, הצלחתו של יונדאי טוסון החדש והמוצלח מאוד – ככל שאפשר היה להתרשם מהנהיגה בהשקה – תיקבע במידה רבה על-ידי המחיר והאבזור של גרסת הכניסה ושל תג המחיר של גרסת ה-1.6 טורבו המצוינת.