אוטובאןשוב בגרמניה, שוב במכונית חזקה, שוב על האוטובאן. האודי R8 V10 שבתוכה אני יושב לא עושה עניין ממהירות. היא עולה בקלות אל מעבר ל-300 קמ"ש ומרגישה שם בנוח. האוטבאן מפתה, רגע מוגבל ל-130 קמ"ש ולרגע אומר לך סע, אין מגבלות ואין אזהרות. תן גז כמה שאפשר והגיוני. הכביש עמוס למדי, אבל הגרמנים ממושמעים ומכוונים את המראות שלהם נכון. זה אומר שגם אנשים מהירים, ששוטפים את הנתיב השמאלי במהירות 200 פלוס מינוס, מפנים לך את המקום כשהם רואים אותך סוגר עליהם. המהירות כאן לא נתפשת כמסוכנת, אלא מותרת והכרחית בשביל להניע את המדינה הזו מצד לצד, ממקום למקום.
לאודי לא אכפתגשם, שלג וקרח היו מנת חלקה של רב הנסיעה הזו, אבל עדיין לאודי הזו לא אכפת. והיות ואנחנו בגרמניה, ובגלל שהכל כאן מסודר, היא חיכתה לי עם צמיגים חורפיים ומדבקה קטנה על הדשבורד שביקשה יפה לא לנהוג איתם במהירות העולה על 290 קמ"ש...
אז ביקשה. הכביש נפתח וזו נראית כמו הזדמנות טובה לאשש את נתון המהירות של ה-V10. הטיפוס לשם פשוט למדי, אין המתנה ארוכה באיסוף בלתי נגמר של קמ"שים כפי שקורה לא פעם לקראת המהירות המרבית. מחוג הספידומטר רץ מהר מאוד עד לכ-280 קמ"ש ומשם מטפס סתם מהר. המחוג חוצה את ה-310 קמ"ש ואני מתחיל לחשוב על המדבקה. הרי גיחה קצרה למהירות כזו לא באמת תשפיע על הצמיגים... ואולי כן. אולי יש בהם פגם? האם אני נמצא במצב בטוח עכשיו או שאני לוקח סיכון? נוספו עוד כמה קמ"שים על השעון ואני מתדפק על 320 ומחליט להרפות. ביקשו 290 קמ"ש? אני יכול לחיות עם זה. המספרים הללו גם ככה לא אומרים דבר על המכונה, ובטח לא על נהיגה.
צילום: מנהל
המחשבות ממשיכות. כולנו מכירים את הרגעים הללו, שבהם העולם מאותת לנו - "זו סיטואציה קצת בעייתית, חבר" - וכולנו יודעים שלפעמים אנחנו מתעלמים מהאיתות הזה. הסטטיסטיקה גם ככה נגדנו - אם יש לך רישיון נהיגה יש סיכוי טוב שתהיה מעורב בתאונה, רוב הסיכויים שכבר היית. אז לא יקרה כלום אם נפתח יותר טוב את העיניים, נפעיל יותר את הראש, וכשצץ איתות כזה – נתייחס אליו.
נהג אוטומטיהחודש צילמנו ווידאו על הסיאט מי והחלטנו לבדוק את מערכת הבלימה האוטונומית שלה. ערמנו ארגזים, הנחנו עליהם מחזירי אור שידמו פנסים ולוחית רישוי של מכונית (כי זה מה שהמערכת אמורה לזהות), והתקרבנו אליהם במהירות 30 קמ"ש. מערכת הבלימה הזו אמורה למנוע התנגשות ברכב שמלפנים במהירות 30 קמ"ש ומטה, מתאר תאונת פקקים קלאסי. בכל מקרה זו לא מערכת מצילת חיים, מקסימום מערכת למניעת עוגמת נפש וצליפת שוט.
בדרך אל ערמת הקרטונים האווירה במכונית משועשעת למדי; אני בטוח שהיא הייתה שונה אם היה מדובר בעמודי בטון. בשורה התחתונה הסיאט זיהתה את המפגע ובלמה את עצמה אוטונומית – אבל לא הצליחה למנוע לחלוטין פגיעה. ניסוי נוסף במהירות 20 קמ"ש היה מרשים יותר, כשבמקום להעיף את ארגזי הקרטון הסיאט הקטנה ליטפה אותם בעדינות.
אצלי הניסוי הקטן הזה חיזק דבר אחד. אם נשווה את ה–מי למרצדס S קלאס מלפני שני עשורים וחצי, נגלה לשסיאט הקטנה יש אבזור בטיחות מקביל ואף עולה על המרצדס ההיא. בקרת משיכה, בקרת יציבות, ABS ארבעה ערוצים, כריות אוויר – את כל אלו יש בשתיהן כשהסיאט מוסיפה מערכת בלימה אוטונומית במהירות נמוכה, וב-S קלאס ההיא לא הייתה קיימת. אז אם מרצדס S קלאס היום יודעת להאיץ ולבלום לפי הרכב שלפניה, יודעת לקרוא את הכביש ולפנות לפי הצורך, ולבלום כדי למנוע תאונה, בוא נחשוב ביחד אילו מערכות בטיחות יהיו בסיאט מי של 2030. המגמה ברורה - הפיכתנו מנהגים לנוסעים.
צילום: מנהל
חיבור האדם למכונה. עמוד הפייסבוקאני בעד כל המערכות הנפלאות הללו, ביכולתן להציל חיים, חד וחלק. הבעיה של כולנו היא שאנחנו מתרגלים לסט היכולות המופלא שיש לכל אוטו מודרני, ומתעסקים פחות ופחות בנהיגה. התאונות הנוראיות שאנחנו שומעים עליהן בזמן האחרון מתחברות ישר למקום הזה – של החיבור בין נהג למכונה, ובין הנהג לסביבה.
אני מזמין אותך לעמוד הפייסבוק שפתחתי -
"אריאל אלסיבוני - נהיגה מתקדמת" - בו מתפרסמים מאמרים וטיפים בנושא נהיגה, מתקדמת ובכלל, במטרה לשפר את החיבור הזה.
