לאחר יותר משנה ללא מירוצים, קיבלו נהגי הדראג הודעה, שבתחילת דצמבר יתקיים מירוץ דראג בבקעת הירדן. סופסוף יש מקום שמוכן לארח את מירוץ הדראג. סרבלי המירוץ הוצאו מהבוידעם, האבק נשטף ממכוניות המירוץ וחביות דלק מירוצים נחטפו מסדנאות הרכב.

התאריך הנכסף הגיע, ואנו על כביש הבקעה, בדרך למירוץ. הרוגע, השקט והגבול שנמצא כל כך קרוב יצרו הרגשה מיוחדת. ה"וויז" הודיע שהגענו ליעד: כביש גישה חקלאי, שנראה בדיוק כמו שאתם מתארים לעצמכם. ולחשוב שלפני יותר מעשור ארגנו אירוע דראג על כביש שש, רגע לפני הפתיחה.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
יותר משנה חיכו המתחרים לראות את העץ הזה

חגיגי – ומקוצר
המראה חגיגי ומרשים. עשרות "גזיבו"-אים מצלים על מפלצות התאוצה, והצוותים מאורגנים מאי פעם. האווירה קצת פחות; מנימוקי בטיחות אורך המסלול קוצר בחצי, ובמקום המיאוץ הקלאסי ל-402 מטר, אורך המסלול יהיה 201 מטר. מי שמכוניתם מצטיינת ביציאה מהמקום עולצים, אלו שיתרון מכוניותיהם נמצא בתחומי המהירות הגבוהה, לא ממש.

הסיבה לקיצור היא, כאמור, בטיחותית. כבישי גישה חקלאיים, מטבעם, אינם פיסות אספלט איכותיות במיוחד, וכך גם הכביש שלנו – האספלט ישן, מאובק וצר. הוא יתאים מאוד לטנדר וטרקטור שחולפים זה על פני זה ב-40 קמ"ש – הרבה פחות מתאים לשתי מכוניות הנוסעות זו לצד זו במהירות גבוהה. חברת 'קרוס קאנטרי', המארגנת, אומנם סללה שוליים לכביש המקורי בניסיון לפתור את הבעיה, אך התוצאה היא רצועת אספלט עם שתי רמות אחיזה. רחוק מלהיות אידיאלי כשמנסים להוריד מאות סוסים לכביש על גבול האחיזה של הצמיגים. ולקינוח, הכביש מוגבה מעל הסביבה, כך שאין אזורי מילוט למי שיסטה מדרך הישר. בקיצור רצועת אספלט לא ראויה למאכל דראג.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
יום האימונים. צמד מפלצות. כך התחיל המקצה הראשון

ההחלטה על קיצור המסלול לא הגיעה מתוך חשש תיאורטי. ביום שישי, יום האימונים, סטה אחד המתחרים ממש על קו ה-200 מטרים (זנב ש"בורח" תחת כוח הוא עניין נפוץ למדי בדראג. כשהאספלט לא איכותי, זה מחמיר את הבעיה) והתעופף מהאספלט אל העפר שמסביב במהירות תלת-ספרתית גבוהה. שתי סלטות אחרי זה, מפלצת תאוצה אחת ו-900 סוסים נמחקו מהמלאי. לנהג שלום, לפחות עד כמה שניתן לראות בעין; אמבולנס לא היה ביום האימונים. למה? החוק לא מחייב אמבולנס ביום האימונים.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
וכך המקצה נגמר. מפלצת תאוצה אחת ו-900 סוסים נמחקו מהמלאי. לנהג שלום

מתמודד אחד, ודווקא אחד שנחשב ל"פסיכי", החליט שזה לא בשבילו. ראה את התנאים והבין שלשלוט על המכונית שלו במצב הזה יהיה כמעט בלתי אפשרי. אולי הוא לא כזה פסיכי. מתחרים חזקים אחרים פרשו בגלל תקלות. למשל, ה-X1/9 המוכרת, אחת המכוניות החזקות והמעניינות בתחום, שברה צירייה כבר ביציאה. וכשנזכרנו איך היא זגזגה על קצה יכולת השליטה על מסלולים איכותיים יותר, אולי עדיף שכך היה.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
הפיאט X1/9 שוברת צירייה. אולי זה היה לחיוב

אוטו אנלוגי בעולם דיגיטלי
היה נחמד לראות את המכוניות ה'אנלוגיות' (נטולות בקרת משיכה) מנסות להתמודד עם האחיזה הדלה מול המכוניות הדיגיטליות. מכוניות אנלוגיות חזקות יותר רדפו אחר מכוניות דיגיטאליות חלשות יותר, שזינקו מהרמזור ביעילות, בעוד האדם שבמכונה נאבק להוריד את הסוסים אל האספלט ולהביא לידי ביטוי את יתרון הכוח. היה נחמד לראות את הדורות והבדלי הגישה. אודי S8 חדשה וחרישית מול הטוענת לכתר, אימפרזה טורבו וותיקה יותר, רועשת וגועשת. היה נחמד לראות את ההתארגנות בקבוצות: PIT STOP עם שתי מכוניות, מוסך יוסה עם שלוש מכוניות, קבוצת שומאלי עם ארבע מכוניות, ויסלחו שאר הקבוצות שלא הזכרנו את שמן.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
פיג'ו 106 מוגדשת, פולקסווגן גולף השייכת לסדנת איציק VR, ואימפרזה טורבו ששודרגה בסדנת ART

רוב המתחרים היו שייכים לקטגוריית ההנעה הקדמית. מצד אחד מכוניות חדישות מקונצרן VAG ומצד שני מכוניות משופרות, כמו מיצובישי קולט עם מנוע 2 ליטר מוגדש. לגמר הגיעו סיאט לאון טורבו ששופרה בסדנת E&A אוטוספורט, ופולקסווגן גולף משנת 1994. הלאון לא בפעם הראשונה מתייצבת לגמר, והמדרגה הגבוהה ביותר מוכרת לה (פעמיים במקום הראשון), אך אל תטעו, הגולף שעומדת מולה רחוקה מלהיות סטנדרטית, לראייה יעיד מד הגדישה שבזמן תאוצה מורה על לא פחות מ-PSI 34 (למכונית נמדדו בדיינו 505 כ"ס בגלגלים).

הבעלים של הגולף הוא טיונר בעיסוקו וכיוון לא מעט מהמכוניות שהגיעו. למכונית יש שליטה על ההספק לפי ההילוך. בהילוך ראשון ההספק נע בין 250 ל-300 כ"ס ואילו בשני ההספק נע בין 350 ל-380 כ"ס. רק בהילוך שלישי שאר הסוסים נרתמים לעבודה. ועדיין, כבר ביציאה מורגש יתרון הקדמה והלאון פותחת פער, עת צמיגי הגולף נאבקים לאחיזה. הפער הזה אמנם מצטמצם אך זה לא מספיק והלאון חוצה ראשונה ולוקחת גביע שלישי. שתי המכוניות זוכות למחיאות כפיים מהסובבים.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
גמר ההנעה הקדמית. לאון טורבו מבית סדנת E&A מול פולקסווגן גולף תמימה למראה

כל הגלגלים
בקטגוריית ההנעה הכפולה כולם חיכו למפגש בין הקולט איבו של מיכאל רייכלין לבין הניסאן GT-R של אלי אלבג. שניהם השתדרגו, אך רק הניסאן מוכנה בזמן. כבר בזינוק הראשון הראתה הניסאן את יכולתה, וחצתה את קו הסיום הרבה לפני הפתעת המירוץ – אודי S8 עם תוכנת APR בלבד. אך אבוי, בשאר היום הניסאן רק קרטעה, ואילו האודי הציגה יכולת תאוצה זהה בכל זינוק. עד שהבעלים זינק מוקדם מדי, ונפסל. אל הגמר הגיעו הגולף R שמצוידת גם היא בתוכנת ניהול מבית APR וסובארו אימפרזה טורבו של רמי שומאלי, אותה כיוונו סדנת ART. את קו הסיום חוצה ראשונה הסובארו.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
גולף R מול סובארו אימפרזה טורבו. גמר ההנעה הכפולה

אחוריים בלבד
בקטגוריית ההנעה האחורית העניק לא מעט שואו מיכה אלוני עם הטראנס אם הלבנה (שני רק לשחר אלגזי, עם הדודג' השחורה). ברנאאוט כמו שצריך והמשך סבסוב גלגלים לאורך כשני שליש מהמסלול. אך גם לו המזל לא האיר פנים, ותקלה בבלמים דאגה שלא יעלה על הפודיום.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
מיכה אלוני והטראנס אם. יודעים לתת שואו

אל הגמר הגיעה קאדילק CTS-V שחורה שעברה שדרוג בסדנת ART, ופורשה קאיימן משודרגת מאוד. הפורשה שייכת למיכה אלוני, כן-כן, ההוא עם הטראנס אם, אך מי שנהג בה הוא לא אחר ממיכאל רייכלין, הבעלים של הקולט-איבו (שיאנית הזמנים הנוכחית עד כה). אחוות חברים. בסיומו של מיאוץ, ידה של הקאיימן על העליונה.

סיכום – ודאגה לבאות
לשמחתנו, האירוע נגמר בשלום, ללא אבדות בנפש. מלבד אותה תאונה ביום האימונים, גם פגיעות נוספות ברכב לא היו. אלוהים, כנראה, אוהב את אנשי הדראג. אבל אי אפשר לסמוך על המזל בבטיחות, בטח לא בשלב העוברי בו נמצא הספורט המוטורי בארץ. מספיק פצוע קשה אחד כדי לעצור הכל עוד לפני שממש יצאנו לדרך.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
תודו שלא נמאס מתמונות כאלו. משטרת ישראל משתפת פעולה, ונהנית

שיהיה ברור - למיקי יוחאי וחברת קרוס קאנטרי מגיע כל הכבוד על כך שהם ממשיכים ונאבקים להפיק אירועים בתנאים בלתי אפשריים – עובדה, איש מלבדם אינו מפיק – אך זה לא יכול להצדיק עיגולי פינות שכאלו בתחום הבטיחות. ואותה הערה מופנית גם אל ועד עמותת הדראג, שראה את "המסלול" לפני המירוץ ואישר אותו. ברור לנו שאחרי שנה של "יובש", הם היו להוטים להתחרות, אך לא צריך לתת לתאווה לגז להעביר אותם על דעתם ברמה שתגרום להם להתעלם מהכביש הצר, הלא מתאים והלא בטיחותי. הפשרה בבטיחות הייתה פשוט מוגזמת מדי.

אנחנו – חברי מערכת 'אוטו' וחובבי רכב – מחזקים את ידי העוסקים בתחום הספורט המוטורי בכלל והדראג בפרט, ומאחלים להם עוד הרבה אירועים מוצלחים, כמו שידעו להפיק בעבר. אבל לא בטוח ש"החזקת אצבעות" תעבוד גם בפעם הבאה.

ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
היו גם דוגמנים. והם לא עמדו בחיבוק ידיים. טוב, חוץ מהרגע הזה

תוצאות

הנעה קדמית
1. רוני וולדמן – סיאט לאון טורבו
2. יותם קריסטל – פולקסווגן גולף דור 3 טורבו
3. עומר זבאד – מיצובישי קולט טורבו

הנעה אחורית
1. מיכאל רייכלין – פורשה קאיימן טורבו
2. דותן וולפר – קאדילק CTS-V
3. איתן אשרי – קאדילק CTS-V

הנעה כפולה
1. רמי שומאלי – סובארו אימפרזה טורבו
2. נתי אטיאס – פולקסווגן גולף R
3. דביר חירק – אודי S8


ככה לא בונים חומה / סיקור מרוץ הדראג בבקעת הירדן
צילום: שחר אלגזי, נועם עופרן, אלכס סלזניוב, דניאל אוזרן
מה זה? זה שחר אלגזי, כנראה עם הברנאאוט הפסיכי ביותר שנראה בארץ הקודש