כי לה פרארי, כמו פורשה 918 ומקלארן P1, היא מכונית היברידית, ובנוסף למנוע החשמלי (המייצר 163 כ"ס), יש למכונית מערכת KERS לניצול אנרגיית הבלימה (כמו בדגמי F1). הביצועים, הנאים למדי יש לציין - פחות מ-3 שניות ל-100 קמ"ש, 7 שניות ל-200, 15 ל-300 ומהירות מרבית מעל 350 קמ"ש - נעזרו גם במשקל הלא גבוה שלה, 1255 ק"ג.
המחיר בהתאם: כמיליון אירו, והמכירה הוגבלה רק לבעלי פרארי.

יש לה יותר כוח: 1035 כ"ס, 72 כ"ס יותר מהגרסה הפשוטה והנפוצה. תוספת ההספק נרשמה גם במנוע הבנזין (V12, נפח 6.3 ליטר) המייצר כעת 848 כ"ס (789 בגרסה הרגילה) ובמנוע החשמלי, המנפק 190 כ"ס (163 בלה פרארי). מנוע הבנזין זכה לגלי זיזים חדשים, סעפת יניקה משופרת, מרימי כוסיות מכניים ולא הידראוליים - ולא פחות חשוב: הורדת המשתקים מהמפלטים וכיולם מחדש. הצליל אמור להיות שמיימי.
המשקל הופחת (לא נמסר בכמה), והביצועים שופרו (לא נמסר בכמה). אך מכיוון שההספק עלה, והצמיגים הם סליקס, כמובן - כולל חיישנים לניטור כוחות האצה אורכיים, צדיים וסיבוביים (וגם חום ולחץ אוויר) - והאצה ל-100 היא משהו כמו 2.9 שניות בלה פרארי, יש לשער כי נתון זה סובב ליד 2.6-2.7 שניות.
השיפורים כוללים כמובן הרחבת היכולת במסלול, ופרארי מדווחת על שיפור של 50% בכוח ההצמדה, ל-540 ק"ג ב-200 קמ"ש.

אה, כן: זמינות ומחיר. לא נמסרו פרטים רשמיים, אך מדובר ב-32 יחידות ו-10 מיליון שקל (ללא מסים). לא לרוץ, הכל נמכר.
