ירידתה וירידתה של מכונית הספורט
ההספקים והביצועים של מכוניות הספורט נמצאים בנסיקה תלולה, אבל הביקוש להן בצניחה חופשית
יאן רוברטסון, מנהל המכירות העולמי של ב.מ.וו, אמר בראיון שנערך עמו בשבוע שעבר, ופורסם על-ידי סוכנות בלומברג, כי מכירות מכוניות הספורט, שספגו מכה משמעותית עם המשבר של 2008, לא התאוששו. "שוק מכוניות הספורט הוא בערך מחצית ממה שהיה, ואני לא בטוח כי יתאושש מכך אי פעם".
באירופה ובארה"ב מצטמצם תפקידה של המכונית כסמל סטטוס, ורכבי פנאי וקרוסאוברים קטנים נעשים יותר פופולריים. פורשה, למשל, שכה מזוהה עם מכונית ספורט ממוקדת, סיפקה ב-2013 162,000 יחידות – 84,000 (52%) מהן היו רכב הפנאי הגדול קאיין (ולפני שמקאן נכנס). בשווקים עולים, כמו סין (השוק הגדול בעולם), מזג אוויר חם, זיהום ונטייה ללימוזינות-עם-נהג, עשו את מכונית הספורט לפחות פופולרית בקרב לקוחות מבוססים.
צילום: מנהל ועדיין, מכוניות ספורט חשובות ליצרנים – גם בגלל מיצוב המותג, גם בגלל הרווח הגדול יחסית על כל יחידה – וחברות כמו ב.מ.וו, שעושות קריירה ונבנות מהתדמית שיש להן, לא מתכוונות להפסיק. הן כן פועלות לצמצום עלויות, וב.מ.וו למשל, פועלת בשיתוף פעולה עם טויוטה ליצירת מכוניות ספורט בינוניות בגודלן. בתחילת החודש הודיעו שתי היצרניות כי הן מתחילות בשלב יצירת הקונספט, לאחר שבדקו את ההיתכנות שלו. פרטים נוספים לא נמסרו.
ב-2007 היה סך המכירות של אודי TT, ב.מ.וו Z4 ומרצדס SLK כ-
114,000 יחידות; ב-2010 היה הנתון 51,000. עד סוף העשור, יגיע, לפי התחזיות, קצב המכירות השנתי המכירות לדגמים אלו לכ-70,000.
הנטייה לעבר רכבי פנאי, כפי שמוצאת ביטוי במכירות שלהם באירופה ובהיצע המתרחב והולך של דגמים, פגעה במכירות מכוניות הספורט ומעמדן אצל צעירים, ואגף הביאה ל
חיסול מפעלים לייצור גג בד (לרודסטרים). טים אורקארט, אנליסט מלונדון של IHS, חברת המידע הבין-לאומית, ציין בפני אוטומטיב ניוז, כי "אנשי מקצוע צעירים יכולים לרכוש כעת מגוון רחב בהרבה של רכבי 'אורח חיים' מאשר מכונית ספורט".
צילום: מנהל
גיבוי, עד מעבר לסורגים
במלחמה בתיאומי מחירים בשוק החלפים, מנהלי ביניים בחברות יפניות עומדים למשפט בארה"ב והולכים לכלא האמריקאי. זה כדאי להם, זה מקובל ביפן
המלחמה בתיאום מחירים צוברת בשנים האחרונות תאוצה, והיא מוצאת ביטוי גם בפעילות בין לאומית. אחד התחומים בהם נרשם תיאום מחירים בקנה מידה גדול מאוד הוא בפעילותם של יצרני החלפים היפניים. יצרנים אלה, המספקים חלקים ליצרני יפן (OEM), מספקים גם חלפים לשוק הצרכני בכל העולם. מדובר בהיקף אדיר מבחינה כספית – מאות מיליארדי דולר בשנה.
הודאה ושתיקהלפני כשלוש שנים החלו שלטונות ארה"ב להגיש כתבי אישום נגד חברות חלפים שעסקו בתיאום מחירים. הרוב המוחלט של החברות הן יפניות, ועיתון התעשייה, אוטומטיב ניוז, מקדיש לתופעה שהתגלתה כתבת תחקיר מאלפת. בכתבה, שנכתבה על-ידי האנס גריימל ובסיוע צ'קו טסונאוקה, מתגלה פער עצום בין תרבות יפן ובין תרבות המערב, ובמקרה הזה יש לכך השפעה עצומה גם על מחיר החלפים הנמכרים בשוק החופשי.
לפי הכתבה מסתבר כי כאשר מוגש כתב אישום בארה"ב נגד חברת חלפים על תיאום מחירים, פונה החברה לאותו מנהל ביניים שעסק בפועל בתחום. החברה מציעה לו כי לאחר שיוסגר יודה באשמה, לא ינהל משפט ולא יגיב להאשמות, יאמר כי היוזמה הייתה שלו – ויהיה מוכן להיאסר (שנה-שנתיים) ולשלם את הקנס (כמה עשרות אלפי דולר).
צילום: מנהל
החברה, בתמורה, תשלם את כל הוצאות המשפט, תדאג לכל מחסורה של משפחתו במשך תקופת המאסר, אפילו תסדר ביקורים בכלא האמריקאי – ומעל הכל, תקבל אותו לעבודה לאחר שחרורו.
בשלוש השנים האחרונות, הוגשו כתבי אישום נגד 31 חברות חלפים ו-46 נושאי משרה. כמעט כולם יפנים, כולם הודו באשמה, 26 מהם נידונו למאסר ו-20 מחכים לגזר דין. משרד המשפטים האמריקאי זכה ב-2.4 מיליארד דולר של קנסות.
עוזר התובע הכללי של ארה"ב, וויליאם באר, הגביר לאחרונה את הלחץ שלו ומאיים על החברות היפניות גם בבקשת הסגרה של הבכירים ביותר.
תחרות וקשרי עובד-חברה – עניין של תרבותזה מאוד יפני, מציינים בכתבה, לא להתחרות במחיר, לא להתעסק עם הדשא של היריב; כך הוא לא יתעסק עם הדשא שלך. זה מאוד יפני להפגין סולידריות, וכאות תודה על כך שהעובד הקריב למען המפעל (ומנהליו הבכירים, כמובן), ההנהלה "חייבת" לו, ובמקרים כאלה מדובר במחויבות עד סוף החיים. החברה מעמידה עצמה במצב בעייתי כאשר היא קולטת בחזרה לעבודה מי שהורשע בכך שעבר על החוק במסגרת עבודתו בה, אבל ליפנים אין בעיה עם זה. עבירה של קנוניה ביפן היא עניין מנהלי, לא פלילי. ובכלל, היחס ביפן לעבירות צווארון לבן הוא סלחני במיוחד.
ועדת הסחר היפנית מתחילה להפגין סימנים של קשיחות רק כעת, ובכל זאת היא תבעה רק 17 חברות (מול 31 בארה"ב) ולא תבעה איש (מול 46 שם). אבל היפנים החמירו את הקנסות; אלה עלו פי 5.5 בארבע שנים והגיעו ל-450 מיליון דולר ב-2010.
צילום: מנהל החברות היפניות משנות התנהלות. כיום, אפילו פגישה חברית בין עובד ובין עובד לשעבר שעבר לחברה מתחרה הוא איסור מוחלט. החשש הוא לא רק מהליכים משפטיים של גורמי אכיפה, אלא גם מתביעות ייצוגיות.
החברות מצדן מאשימות בעיקר את יצרניות הרכב שיצאו כנגדן על-מנת להוריד את מחירי הרכישה של החלפים. כך או כך, נראה כי תיאום המחירים יצטמצם מאוד, אבל לא בטוח שהצרכן ירוויח מכך.
