הקשקאי החליף באירופה, מבחינת
ניסאן, את המשפחתית הקלאסית, אבל בארץ היא לא יכלה לוותר על הסדאן, ולכן קיבלנו את
ניסאן טידה – ספק משפחתית ספק תת-משפחתית, על בסיס פלטפורמה מוארכת של סופרמיני, עם מראה קופסתי ופרופיל גבוה. היא שווקה בארץ מ-2008 ועד 2012 ונמכרה בכמויות מכובדות – סיבה נהדרת לבדוק איך היא כמכונית משומשת.
היסטוריה
ניסאן טידה, היורשת של האלמרה עליה השלום, הוצגה ביפן בשנת 2004, אבל הגיעה אלינו רק ב-2008, אחרי מתיחת הפנים, בתחילה ממקסיקו, ולאחר מכן מיפן. הבסיס היה פלטפורמה B של החברה, למעשה פלטפורמת סופרמיני עם בסיס גלגלים מוארך, שמוכרת לנו משיתוף הפעולה בין רנו וניסאן. היא שווקה בארץ עם יחידת הנעה אחת בלבד – מנוע בנפח 1.6 ליטר שמפיק 110 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית בעלת ארבעה הילוכים. רמות האבזור, הן נוחות והן בטיחות, השתנו לאורך השנים, כך שמומלץ לבדוק בקפידה את המפרט של הרכב הספציפי (בקרת יציבות, למשל, לא הגיעה כאבזור תקני בתחילת השיווק בישראל, ובחלק מהגרסאות היו רק ארבע כריות אוויר).
צילום: תומר פדר, ארכיון 'אוטו' חלק מהגרסאות מגיעות עם ארבע כריות אוויר וללא מערכת בקרת יציבות
בכל הנוגע למבחני ריסוק, הטידה לא נבחנה במבחן הריסוק האירופאי, אלה רק במבחני הבטיחות האוסטרליים (שדומים למדי לאירופאים), שם היא קיבלה ציון של ארבעה כוכבים (אבל היא נבחנה עם שש כריות אוויר).
על הכביש
הניסאן טידה לא נחשבה מעולם ל"מסובבת ראשים" – העיצוב הקופסתי והגבוה רחוק מלהרשים, אם כי לזכות גרסת הסדאן יאמר שבניגוד למקובל במקרים כאלו, תא המטען לא נראה כמו תוספת מאוחרת ומאולצת. גרסת ההאצ'בק נדירה יותר, אך מעט נאה יותר על אף חוסר יצירתיות ושימוש במוטיבים עיצוביים שמוכרים לנו מתוצרת צרפת באותן שנים.
הרושם הראשוני משתפר עם הכניסה אל תא הנוסעים. העיצוב אומנם שגרתי, והאבזור לא תמיד שופע (תלוי בגרסה), אך איכות החומרים טובה מהמקובל בסגמנט באותן שנים. בחירת גוונים בהירים (בתקופה בה השחור שלט ברמה) תורמת לא מעט לתחושה נעימה בתא הנוסעים. המרווח מלפנים טוב (אבל ההגה מתכוונן רק לגובה, מה שמפריע לתנוחת הנהיגה), המושבים רכים והישיבה המעט גבוהה תקסום לרבים, וגם תקל על הכניסה והיציאה.
צילום: תומר פדר, ארכיון 'אוטו'מרווח טוב לארבעה נוסעים
מאחור יש לא מעט מקום לשניים עם מרווח ראש ורגליים מצוינים, אך לשלושה המרווח כבר פחות מתאים (בעיקר בגלל ממד רוחב צר, מורשת פלטפורמת הסופרמיני). נפח תא המטען בגרסת הסדאן יותר ממספק, עם 500 ליטר ומבנה יעיל, וסביר בהאצ'בק עם שורת מושבים שנייה מתכווננת קדימה ואחורה, ונפח היכול לנוע בין 300 ליטר ועד 425 ליטר.
כאמור, הטידה הגיעה לארץ עם מנוע 1.6 ליטר ותיבת אוטומטית בעלת ארבעה הילוכים (ללא אפשרות לתפעול ידני). למרות הנתונים הפושרים, בפועל הביצועים טובים, עם תגובת מצערת חדה שתורמת לתחושה זריזה. צריכת הדלק ממוצעת ביחס לקטגוריה ולתקופה. הטידה מציעה נוחות נסיעה טובה יחסית, עם כושר ספיגת מהמורות קצת יותר משכנע התחרות היפנית/קוריאנית של אותן שנים. מי שיתגבר על הגה מעורפל וזוויות גלגול לא ממש מתונות, יגלה גם התנהגות הכביש טובה מהממוצע ביחס לגיל ולמוצא.
במוסך
ניתן את השורה התחתונה כבר עכשיו – הטידה מציגה רמת אמינות ושרידות מרשימה, והתקשינו למצוא בעיות (אבל כדאי לשים לב למחירים הגבוהים יחסית של הטיפולים, כפי שמסרה קרסו, היבואנית). העובדה שקיבלנו אותה באיחור, אחרי שכל מחלות הילדות האופייניות לדגם חדש נפתרו, בטח לא הזיקה.
צילום: תומר פדר, ארכיון 'אוטו' הטידה מרגישה זריזה ומציעה נוחות נסיעה טובה יחסית
ובכל זאת, ישנן כמה נקודות שדורשות תשומת לב לפני קנייה. הדגמים הראשונים, ששווקו בין 2008 ל-2009, סבלו מציריות עדינות שגילו אורך חיים קצר, מה שגרם ליבואן לעבור לשימוש בציריות מחוזקות, בדרך כלל עוד במסגרת האחריות, שפתרו את הבעיה. נקישות בהגה בזמן נסיעה יעידו על מוט הגה תקול, שעלות החלפתו אינה זולה (כ-1500 שקלים), כך שמומלץ לנהוג ברכב ולהקשיב היטב לרעשים מאזור ההגה. המנוע עשוי מאלומיניום (בלוק וראש מנוע), כך שמומלץ להשתמש בשמנים ונוזלים באיכות טובה. החלפים המקוריים אינם זולים, אך קיים היצע של חלקי חילוף תחליפיים, גם באיכות טובה.
אל תסתכל בקנקן
ניסאן טידה היא המחשה נהדרת לפתגם הישן לגבי קנקנים ותוכן. כי מתחת לעיצוב משעמם, ורמת אבזור לא תמיד מרשימה (גם בתחום הבטיחות!) מסתתרת משפחתית יעילה למדי, עם תא נוסעים נעים, מרווח טוב (לארבעה), ביצועים זריזים ואמינות טובה. הוסיפו לכך מחירים שמושפעים כנראה מהעיצוב (היא זולה משמעותית מקורולה מאותן שנים, למשל), וקיבלתם קניה משפחתית ששווה לשקול אם אמינות ויעילות נמצאים אצלכם במקום גבוה בהעדפות.
ואיך הטידה מול המתחרות?
מה חשבנו על הטידה כשהיא רק הגיעה?
