אני חושב שאת הפולריס רייזר לא צריך להציג. אין הרבה כלים "חקלאיים" שהפכו להיות סמל סטטוס. מבט אחד על טבלת המכירות השנתית של הכלים הללו – וביטויים כמו 'יוקר המחייה', או 'המצב הכלכלי' נעלמים כלא היו (אולי בגלל ביטוי אחר, 'פער מעמדות', אבל זה כבר דיון למקום אחר). הרייזר למעשה לקח קטגוריה של כלי עבודה המיועדים להסעת שני נוסעים זה לצד זה (או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה, צל"צ) והזריק לתוכה כיף.
העם היושב בציון (ולא רק הוא) הגיב טוב לזריקה הזו, וגילה שהרייזר הקטן הופך כל אחד ליורד שטח מסוקס. מטפס בקלות, יורד בזלזול ותופר שבילים על הצד משל נולד בפינלנד ולא בפתח תקוה. והיו גם חבר'ה רציניים שלקחו את הרייזר ברצינות, וגילו בו שותף נאמן במירוצים. בכדי לשפר אותו כך שיוכל לשמור קצב בשבילים משובשים עם הפולריס, צריך לשפוך עשרות אלפי שקלים, וגם אז יש סיכוי לשבור משהו יקר על חריץ מים – והוא לא יהיה חוקי. הרייזר, לעומת זאת, ספג כמעט הכל, והוא חוקי למהדרין. קנה וצא לפוצץ גז. אך טענה אחת חזרה שוב ושוב לגבי הרייזר המקורי – הוא חלש ואיטי למדי. הגרסה הנבחנת כאן אמורה לטפל בנקודת התורפה הזו.
צילום: ניצן אביבי על השביל הרייזר גורם לך להרגיש כאילו אתה נהג רישמי ב-WRC
תגדיל לי פה, תוסיף לי שםהרייזר 900 מציע הרבה יותר מרק תוספת קטנה לנפח. המנוע גדול יותר (875 סמ"ק) וחזק הרבה יותר (כמעט 90 כ"ס) – אבל לא רק. ה-900 מחליף את עצמות העצה מאחור בזוג זרועות נגררות גדולות. הן אולי פשוטות למראה ומציגות עבודת ריתוך בסיסית, אבל עדיין מרשימות. בייחוד כשאתה מגלה שמהלך המתלה צמח ב-4 סנטימטרים מלפנים וב-5 ס"מ מאחור. אלו לא המידות היחידות שקיבלו תוספת – ה-900 ארוך יותר (ב-11.1 ס"מ), רחב יותר (ב-8.9 ס"מ) וגבוה יותר (ב-6.4 ס"מ). גם בסיס הגלגלים צמח (ב-10.8 ס"מ ל-206.8 ס"מ סה"כ) והמשקל הכללי עלה ל-540 ק"ג (תוספת של 61 ק"ג משמעותיים).
אפשר בבקשה לתת גז ולראות איך זה עובד? שניה. כמה ריג'קטים של עירוניים ברשותכם. לא כל כך קל להכנס ולצאת מהרייזר, הוא ספרטני למדי, המושבים קשים (מבלי להיות אוחזים), הגימור טוב יחסית לכלים כאלה, אבל לא הרבה יותר מזה. בסרק המנוע הזה רועד ומרעיש ובתמרונים איטיים החיבור של ה-CVT חד וקופצני מדי. ואין כאן מזגן. או רדיו. יש שני מחזיקי כוסות וידית גדולה מול הנוסע – עוד נחזור אליה.
צילום: ניצן אביבי ה-900 סוגר פינה בעייתית של הרייזר – נגמר עידן האין מנוע
עיניים פקוחות לרווחהיוצאים לשביל. גז, הפתעה. ה-900 זז מהר קדימה. המנוע חזק ומזנק מהר לסל"ד האפקטיבי שלו, ה-CVT משאיר אותו שם והרייזר טס קדימה. המהירות המירבית גבוהה בהרבה משל ה-800, אבל מה שחשוב יותר הוא שהקצב שונה לגמרי וכמעט עד לשיא המהירות התאוצה בפירוש חזקה, טובה ודורשת עירנות ותכנון. תכננתי להתחיל איתו רגוע בשבילים שבין גדרה לדיונות של אשדוד, אבל התוכנית הזו ננטשה מהר מאוד. אביבי, הפעם בתפקיד הצלם, אוחז בחוזקה בידית מהפיסקה הקודמת. מהבחינה הזו ה-900 סוגר פינה בעייתית של הרייזר – נגמר עידן האין מנוע. תלונה קטנה נרשמת כבר עכשיו. על רצפת הכלי, לפני דוושת הגז, יש שקע מייצב לרגל ימין. השקע הזה מקשה על לחיצת דוושת הגז עד סופה ומחייב הרמת רגל לאוויר/שינוי זווית. מיותר. ואם נגענו בעבודת רגליים, דוושת הבלם גבוהה מדי ולא נוח לעבור אליה מדוושת הגז. חסר גם מדרס טוב לרגל שמאל, עניין חיוני לייצוב הגוף ובכלל – מושבי ספורט ורתמות מרוצים הכרחיים בכלי הזה. עם גוף מיוצב יהיה קל יותר גם לתפעל את דוושת הבלם עם רגל שמאל.
אבל אני מוכן להתחייב על כך שאלו לא יפריעו לכם ליהנות ממה שיש לרייזר החזק להציע. וזה לא נגמר במנוע הזה. המידות החדשות משפרות את היכולת שלו ליישר פניות בקצב מהיר מאוד. ההתנהגות לא תמיד רהוטה (על כך בהמשך) אבל קל כל כך להפנות אותו ולשלוט בנעשה. אושר גדול.
צילום: ניצן אביבייש מקומות בהם המתלים הרגישו קצת רכים מדי, כמו בנחיתות מגובה של שני מטרים ומעלה
על שבילים מהירים ומשובשים זכו גם המתלים לתשואות רמות מאיתנו. הספיגה מעולה, גלים, אבנים שתולות, חריצי רוחב – כל מיני דברים שגורמים לך להוריד קצב בכלי רכב אחרים, נכתשים ביעילות על ידי הצמיגים הקטנים ונספגים כלא היו. יש מקומות בהם המתלים הרגישו קצת רכים מדי. בשבילי באמפים בקצב גבוה, למשל, או בנחיתות מגובה של שני מטרים ומעלה. אני ממליץ למי שיקנה את הכלי הזה להשקיע זמן בלימוד אפשרויות כיוונון המתלים כדי להתאימם להעדפותיו. עוד טרוניה קטנה עלתה אחרי שהנוזל בבולמים החל להתחמם (בעיקר בבולם שקרוב לאגזוז) ואלו החלו לאבד מעט מכושרם. אבל גם נוכח כל אלו, אי אפשר היה להוריד את החיוך מהפנים שלנו.
התחושה הזו, ששום דבר לא באמת יכול לעצור את הרייזר, ממכרת. לא משנה אם אתה אוהב לזחול על סלעים, לטבוע בבוץ, או לעוף על שבילים – עושה רושם שלרייזר 900 יש תשובה להכל. בדרך חזרה, על השבילים עליהם נסענו בבוקר, גז אחרון לפרידה, אני חייב להודות שלא עניינו אותי המתלים, המושב, או כל דבר אחר – כי היכולת של הכלי הזה להטיס אותו ואת נהגו מפנייה לפנייה בשביל המהיר פשוט ממכרת. אם גדלת על ראלי, זה טריפ שקשה לעצור אותו. הרייזר אולי מבוסס על כלי עבודה אפרוריים, ושם המשפחה שלי לא טויבונן, אבל על השביל הוא גורם לך להרגיש כאילו אתה נהג רישמי ב-WRC. בקלות. אפילו אם זוויות הגלגול קצת מרתיעות בהתחלה.
צילום: ניצן אביבי כמויות הפאן שמייצר הרייזר החזק תגרום לכל חובב אקסטרים להתאהב בו
עוד מנה אחת ודיוזה הקטע של הרייזר, כי כשאני מפרק אותו לגורמים יש לי דווקא טענות אליו. לא מדובר בכלי רהוט ומדויק. רכב שיודע לטוס בצורה כזו ולייצר עומסי צד (ואנך) כאלו, צריך מושב טוב ותומך יותר. הוא גם צפוף מאוד. לאן הלכו כל הסנטימטרים שנוספו? צריך תנוחת ישיבה טובה יותר. ההתנהגות כולה לא חדה מספיק. זה מרגיש כאילו אין משקל על האף ויש כאן לא מעט תת היגוי. נכון, קל מאוד להתגבר עליו (רב הזמן) אבל לפעמים ההגה, המעורפל מאוד וקל למדי – פשוט לא עוזר. יש לו גם לא מעט סיבובים מנעילה לנעילה, מיותר בכלי כזה, מה עוד שהוא מתהדר בהגה כוח.
אבל רשימת הריג'קטים נשכחת במהרה, כי כמויות הפאן שמייצר הרייזר החזק תגרום לכל חובב אקסטרים להתאהב בו. וזה מביא אותי לנקודה נוספת. מי שיקנה את ה-900 לנסיעות טיול או בכדי שיהיה לבן שלו דרך חדשה ומגניבה להגיע לתיכון – יבזבז את כספו. ה-800 הזול משמעותית (פער של כ-30,000 שקלים) יענה לצרכים האלו בקלות. אבל מי שלוקח את הנהיגה שלו ברצינות, אוהב לחקור את הקצה ולחיות מעבר אליו, חייב אחד כזה בחניה.
