דני חזר מהשקת המיני החדשה וכולו התרגשות. מכונית טובה המיני, מי שאוהב לנהוג בדרך כלל אוהב לנהוג בה. אבל לדני היתה טענה נוספת - הוא אומר שהיא מנסה יותר מדי. זה אומר חזקה ואלימה מדי במנוע ומתלים יצוקים בבטון, כאילו היא מנסה מאוד להיות ספורטיבית. אולי מנסה יותר מדי.
הדברים הללו גרמו לי לחשוב - מה אמורה להיות מיני, או יותר נכון סופרמיני מודרנית? וזה קישר אותי למיני המקורית. לעיצוב הגאוני ההוא היתה תכלית. מקסימום מרווח לנוסעים על מינימום שטח בכביש. וזה עבד. לא בכדי המשיכה המיני ההיא להיות מיוצרת עשרות שנים והפכה לאייקון. הדורות החדשים של המיני, מוצלחים ומושכים ככל שיהיו, לא יכולים לעמוד בתחרות מול הגאוניות והמטרה של העיצוב המקורי. המיני החדשה היא "בסה"כ" המכונית הקטנה הטובה והנחשקת ביותר שמיוצרת בעולם היום. אבל אין בה ניצוץ של גאונות, ההבדל בין מכתיבת אופנות לפורצת דרך אם תרצו.
מיני, כאילו / טור אישי
צילום: מנהל
המיני המקורית. גאונית ופורצת דרך | צילום: עזרא רפאל

מיני, מיני
ואז הגיע המייל מרנו. הטווינגו החדשה תוצג בז'נבה ותשב על פלטפורמה בעלת מנוע והנעה אחוריים. סליחה?! הכל בסדר?
בעיני רוחי ראיתי ישיבות מורטות עצבים שהתנהלו בצרפתית קצוצה ותוקפנית. חברי הנהלה המצדדים בבניית מכונית מיני משעממת נוספת מול אלו שאומרים שהגיע הזמן להציג משהו חדשני. "לפחות כמו הטווינגו המקורית!" זועק מישהו מפינת החדר ומלהיט את הוויכוח הדמיוני הזה.

הטווינגו המקורית לא תיזכר בזכות המנוע שלה, לא בזכות הגיר שלה (אפילו לא החצי–אוטומטי), וגם לא בזכות מגוון צבעי הפסטל בהם שווקה. היא תיזכר כתצוגת יכולת של פטריק לה–קוואמה ורנו, כזו שניסתה להגדיר את המכונית העירונית הקטנה מחדש. עיצוב מונובוקס, דהיינו, קופסא אחת שבחזיתה נדחפו מכלולי ההנעה, ונתן מרחב מחייה נפשות. הטווינגו שבאה אחריה כבר פחות מהפכנית. ועכשיו פתאום התעוררה רנו עם הדבר הזה. למה מנוע אחורי? רנו טוענים שהיתרון הגדול ביותר של התצורה הזו הוא שזה מאפשר להם לתת יותר זווית היגוי מלפנים ולשפר את יכולת התמרון בעיר. הרבה פחות רומנטי ממה שחשבתם, תודו. בכל מקרה, נכון לרגע כתיבת שורות אלו רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור ברנו הזו. אפילו מידות חיצוניות לא פורסמו.
מיני, כאילו / טור אישי
צילום: מנהל
היא לא הייתה הטובה בזירה, אבל תמיד תיזכר כתצוגת יכולת של פטריק לה-קוואמה

מיני-מקסי
מי שבטוח ישמח לשמוע על הטווינגו החדשה הוא לודוויג לזרת, מעצב/יצרן רכב. לזרת מייצרים חיות שמתאימות להגדרה "נדירות מכדי למות ומוזרות מכדי לחיות". למה הכוונה? בין האופנועים, טרקטורונים, מכוניות, אופנועי שלג וכו' שהוא מייצר, אפשר למצוא טרקטורון עם מנוע V12 של ב.מ.וו לדוגמא. התחלתם להבין את הראש של האיש הזה כבר? מה שיוצא תחת ידיו לעיתים נראה מעוות, לפעמים מגרה, אבל תמיד מגומר, איכותי ומעורר תיאבון ודמיון.
אחת המכוניות שלו מבוססת על הרנו הטווינגו המקורית. כנראה גם הוא התרשם עמוקות מהמרווח הפנימי וסרחי העודף הקצרצרים, אבל הוא החליט לנצל אותם באופן שונה. את המנוע המקורי השליך ותקע V8 של ריינג' (ששורשיו תכל'ס עוד בביואיק) במקומו. בעצם לא בדיוק במקומו. אם לדייק, הוא שם את ה–V8 האמור במקום המושב האחורי. וחיבר אליו תיבה ידנית עם חמש מהירויות.
עכשיו צריך להבין - לודוויג הוא בחור הגיוני. אז אם יש מכונית מיני עם V8 מרכזי - אין סיבה להעביר את כל הכוח הזה לגלגלים הקדמיים, נכון? הרי האחוריים ממש כאן, קרוב. אני לא יכול להתחיל ולדמיין איך הדבר הזה נוסע. אני כן יכול להמליץ לכם להיכנס לאתר של LAZARETH ולראות טירוף אירופי במיטבו.
אני משוכנע שלודוויג שמח מאוד נוכח הפלטפורמה החדשה של הטווינגו, מיקום המנוע יקל מאוד על עבודת ההסבה הבאה שלו...
בנימה יותר רצינית, אני חושב שמגיע חיזוק חיובי לרנו (ולדיימלר) על התעוזה הזו. להמציא, לנסות, לחרוג. כשפולקסוואגן הציגו לפני כמה שנים מיני (הקדימון ל–UP!) הם הציגו אותה עם מנוע אחורי, אבל בסופו של דבר הרימו ידיים והציגו את האפ! בתצורה הסטנדרטית משיקולי עלויות פיתוח. מעניין לראות אם ההימור הזה של רנו יצליח.
מיני, כאילו / טור אישי
צילום: מנהל
לא יודעים מה אתכם, לנו הטווינגו של לזרת נראית די הגיונית