אנחנו רגילים להסתכל על הדשא של השכן, במיוחד אצל אלו שאצלם זה באמת ירוק יותר – אירופה. יש בה הכול – מירוצים, סדנאות, מוזיאונים – והרבה מכל סוג. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלהסתכל על מה שקורה רחוק מכאן, שאנחנו שוכחים לבדוק מה נמצא ממש לידנו, לפעמים רק כמה דקות נסיעה מהבית.
אז רוטקופ החליט להרים את הכפפה שזרק בישיבת המערכת וביקר, שאל, דיבר ובעיקר נהנה – מהכמות, מהאיכות, מהרצון לספר ולחלוק את התחביב (המשותף) שקיים אצל רבים בארץ. אז בפעם הבאה שאתם רוצים לטייל, פתחו את הכתבה ובדקו, אולי יש מוזיאון רכב ממש קרוב אליכם.
המוזיאון הפתוח בתפןהתעשיין סטף וורטהימר, זוכה פרס ישראל, ראוי לכתבה ארוכה בפני עצמו. אבל אנחנו בתחום הרכב, אז רק נזכיר שהאיש בעל החזון הקים את איזור התעשייה של כפר ורדים (שם נמצא המפעל המצליח שהקים, ישכר) ושם גם תמצאו את המוזיאון הפתוח בתפן השייך לו. במוזיאון תמצאו גלריה לאומנות, מוזיאון ליהדות דוברת גרמנית, מוזיאון אומנות התעשייה, גן פסלים וכמובן – אוסף מכוניות. כך שיש כאן הרבה מה לראות מעבר למכוניות, ומחיר הכניסה הוא לכל האתר.
צילום: גיא רוטקופ חסרה אינפורמציה על המכוניות, אבל אנחנו היינו שם
אוסף המכוניות שייך לבנו של וורטהימר, איתן. יש בו 46 מכוניות של יצרנים שונים – פורשה, יגואר, שברולט, אוטוקאר הישראלית, לנצ’יה, אוסטין וגם כמה רפליקות. נתחיל מהטוב – המקום נקי, מתוחזק ונעים. זהו בפירוש מוזיאון הרכב המרשים בישראל (ביחד עם המוזיאון האח בעומר) לחובב הרכב מהמניין. יש כאן מכוניות מיוחדות ויפות, וכיף לבקר כאן. מה שפחות טוב, זה שאם הייתם בו בשנים האחרונות, או בכלל, שום דבר לא השתנה. למרות ההשקעה, נראה שהאוסף פחות מעניין את בעליו מבעבר, והתחושה היא שבהשקעה קטנה אפשר לשדרג את החוויה למבקר במוזיאון בכמה רמות.
לדוגמא, על כל מכונית תמצאו כיתוב עם שם הדגם, נפח המנוע, השנתון – וזהו. וחבל, כי למכוניות כמו הסברה, ה-E-טייפ ועוד רבות אחרות יש סיפור מעניין, שיכל בהחלט להוסיף לחוויה. בנוסף, פה ושם יש שגיאות שיצרמו/יצחיקו את חובב הרכב למשל על הלנצ’יה דלתא אינטגרלה רשום שהיא בעלת מנוע 8 בוכנות. גם מכונית שהמגבים שלה יוצרים את האות X מרגישה מעט מוזנחת אפילו אם היא נקיה וחונה בהאנגר ממוזג.
צילום: גיא רוטקופ רוב המכוניות במוזיאון נראות במצב טוב
אבל גם כך, אם לא הייתם כאן עד היום – מאוד מומלץ לבקר ושווה גם נסיעה במיוחד. אומנם בגלל חוסר המידע לקריאה הביקור לא יהיה ארוך במיוחד (אלא אם תקראו בגוגל על כל מכונית), אבל מצד שני יש כאן מה לעשות עם המשפחה מעבר לנושא הרכב.
אתר: www.omuseums.org.il (לבחור בתפן)
תשלום: 25 שקלים למבוגר, ילד מגיל שש 22 שקלים, אזרח ותיק 12, חיילים בחינם.
איפה: תפן
שעות פתיחה: א-ה תשע עד ארבע (הפסקה של חצי שעה מאחת עד אחת וחצי), שישי סגור (למעט בחגים, אז כדאי לבדוק באתר), שבת מעשר ועד ארבע.
המוזיאון הפתוח בעומר
אם אתם זוכרים שהיה לורטהימר גם מוזיאון רכב בתל-חי, אתם לא טועים – הוא פשוט עבר לפני כמה שנים לעומר. בדומה למוזיאון בתפן, גם כאן מדובר במוזיאון שעוסק בכמה נושאים – גלריה לאומנות, גן פסלים, קורסים, חוגים ועוד. במוזיאון הרכב תמצאו 32 מכוניות המאוחסנות בהאנגר נקי ומטופח. האוסף כולל כמה רכבי סוסיתא, דיפנדר וריינג’-רובר דור ראשון, אלפא ספיידר וג’וליה, אינטגרלה (כן, יש עוד אחת בתפן, וכן גם כאן רשום שהיא עם 8 צילינדרים), מיני, כמה אמריקאיות, מסרשמיט,MG ועוד. יש גם שתי אטרקציות קטנות לילדים, ושולחנות וכסאות למי שלא מתעניין במכוניות ורוצה לנוח קצת.
צילום: גיא רוטקופ המוזיאון בעומר. דומה לזה שבתפן, אבל שווה ביקור אם אתם בדרום
התחושה הכללית דומה מאוד לזו המתקבלת בתפן (למעט מצב המכוניות, שהיה מעט יותר טוב כאן). וגם השולחנות והכיסאות הם תוספת נחמדה לדעתנו, במיוחד כאשר באים בהרכב משפחתי מלא. היתרון – נקי, מסודר, גדול ונעים. החסרון – חסר מידע על המכוניות, אם כי כאן יש מעט מידע על חלקן בקלסר נפרד. אבל אין ספק שלוחית מידע גדולה ליד כל רכב הייתה מוסיפה רבות לחוויית הביקור של האורחים. אבל המסקנה לשני המוזאונים הפתוחים, בעומר ותפן זהה – מומלץ לבקר, ושווה גם נסיעה במיוחד, ובטח אם אתם בסביבה. זו יכולה להיות עצירה נהדרת בדרך לנופש באילת.
תשלום: מבוגר 20 שקלים, ילד/סטונדט/נכה 15 שקלים, אזרח ותיק 10 שקלים.
איפה: עומר.
שעות פתיחה: סגור בימי ראשון. שני עד חמישי תשע עד ארבע, שישי סגור, שבת עשר עד שלוש. (בחגים כדאי לבדוק באתר לגבי שינויים)
בית מורשת משטרת ישראל
מוזיאון מורשת המשטרה נמצא בבית הספר לשוטרים בקרית אתא, ופתוח חינם לציבור (חובה לתאם מראש, אבל לפעמים אפשר לתאם גם לאותו היום). נדגיש שהמקום צפוי לעבור למיקום חדש בבית שמש באמצע 2014, כך שאם אתם מגיעים אחרי יוני, חשוב לבדוק שהוא עדיין פתוח.
צילום: גיא רוטקופ המוזיאון שופע מידע על ההיסטוריה של המשטרה והמדינה
המוזיאון הוא למורשת המשטרה, ונושא הרכב הוא חלק קטן ממנו. תמצאו פיסות היסטוריה אמיתיות מלפני עשרות שנים, כמו מחברת של שוטר מקורס מ-1928, ועוד עשרות פריטים מההיסטוריה של המשטרה עוד מלפני הקמת המדינה. אפילו המבנה עצמו היה אורווה של תחנת משטרה בריטית. תוכלו לראות את ההיסטוריה של הקמת היחידות השונות, המפכ”לים שהיו במשטרה במהלך השנים ואירועים מרכזיים מהקדנציות שלהם, סרט על המשטרה ועוד. האחראי על המוזיאון (עד העברתו, אז הוא יוצא לגמלאות) הוא פוהד מנסור, איש רב ידע, חביב להפליא, שהיסטורית המשטרה בנשמתו וגם תחביבו. כך שחובבי היסטוריה של המדינה, או של המשטרה, ייהנו במחיצתו.
ומה לגבי מוטוריקה? זו מיוצגת על ידי שני אופנועים ו-ווספה שנמצאים בתוך המבנה, ועוד חמש ניידות ושני רכבי שטח שנמצאים מתחת לכיפת השמיים. הניידות במצב תחזוקתי נמוך, עם תקרים בגלגלים ואבק, אבל למבוגרים יותר הניידות הישנות (פחות או יותר) בהחלט יעלו חיוך. תוכלו לראות את הלארק, הסיירה והקורטינה, לצד דודג’ ואחרים. נציין לטובה שהכול נגיש לקהל, ואפשר להתרשם מקרוב. אנשי המוזיאון מודעים למצב הלא מבריק של הכלים, ומקווים לשפר אותם בעתיד, ואולי גם להוסיף כלים נוספים (תלוי בתקציבים). כך שאם אתם מחפשים רק את נושא הרכב נטו, אז התצוגה כאן קטנה מאוד. אבל כמכלול, במיוחד לחובבי היסטוריה, זה בהחלט מעניין.
צילום: גיא רוטקופ מעט מכוניות, והן במצב תחזוקתי רעוע
תשלום: חינם
איפה: קרית אתא (באמצע-סוף 2014 ייסגר ויעבור לבית שמש)
שעות פתיחה: א-ה משמונה עד ארבע וחצי – בתיאום מראש בלבד, בטלפון 04-8478710.
מוזיאון הרכב על שם קרן סהר
בקיבוץ אייל, הנמצא כמה דקות נסיעה מכפר סבא, תמצאו את מוזיאון הרכב על שם קרן סהר, בתו האהובה של אורי סהר, שהלכה לעולמה בשנת 89’ בגיל 18.
מדובר בתצוגה של האוסף הפרטי של אורי סהר, שצמוד לסדנה בה הוא משפץ מכוניות משלב השלד החלוד ועד מצב נסיעה, כך שלצד 14 המכוניות הגמורות אפשר להתרשם מקרוב גם ממכוניות נוספות בשלבי שיפוץ שונים. מדובר במקום מלא אווירה בזכות חלקי רכב הפזורים סביב, מודעות פרסומת ישנות, תעודות ישנות ועוד ועוד דברים לגלות ולחקור. ועל הכול מנצח אורי, שמשפץ את המכוניות כמעט לבדו, ומלא ידע על כל אחת מהן, ידע אותו הוא שמח לחלוק עם כל שואל.
מעצם היות המקום מוזיאון-סדנה, ברור כי לא מדובר במוזיאון מלוקק עם כלים מבהיקים – יש פה לא מעט אבק, אבל זה גם חלק מהקסם של המקום. באוסף תמצאו מבחר של דגמי מוריס 8 משנות ה-30, בגרסאות ושנתונים שונים. מה עוד? NSU ספורט פרינץ משנת 65’, יגואר 1.5 ל’ משנת '46, מכונית MG משנת 30’, ויש גם מכוניות נדירות מאוד במוזיאון, כמו סיטרואן דה-שבו סהרה (שני מנועים, אחד מלפנים ואחד מאחור, כל אחד מניע זוג גלגלים), איפה (IFA F9) קבריולט משנת 54’, פנהרד 24BT ועוד. על שולחן השיפוצים זיהינו ב.מ.וו איזטה, ועוד כמה ברמת שלד פחות מזוהה.
צילום: גיא רוטקופ סיטרואן דה-שבו סהרה. נדירה ומשוחזרת
המכוניות לא נמצאות מאחורי חבלים, כך שניתן להתרשם מקרוב (אך בבקשה לא לגעת), לצלם וליהנות. העובדה שהבעלים נמצא אתכם היא רווח טהור למבקר שיכול לשאול ולקבל שפע של מידע מהאספן. מקום קטן, אבל בהחלט שווה ביקור אם אתם בסביבה.
תשלום: חינם
איפה: קיבוץ אייל (עקבו אחרי השילוט למוזיאון/ליקב ססלוב)
שעות פתיחה: כל יום שבת, בין השעות עשר עד אחת. טלפון – 09-7493628
מוזיאון רכבת ישראל
רכבת ישראל אומנם מככבת בשנים האחרונות בכותרות בהקשרים לא חיוביים, אבל המוזיאון שלה הוא בהחלט אחד המקומות היותר מעניינים לביקור מתוך הרשימה הארוכה המוצגת כאן. המוזיאון נמצא בתחנת הרכבת חיפה מזרח, שהוקמה בתקופת התורכים, כאשר בניין המוזיאון שימש בעבר כמוסך של הרכבת החג’אזית. במבנה הגדול תמצאו קרונות וקטרים מתקופות שונות, עם שלט מידע מפורט על כל אחד מהם. לדוגמא קרון טרקלין מספר 98 שנבנה באנגליה בשנת 1922 עבור רכבת המנדט.
צילום: גיא רוטקופ מרבית הכלים במצב תחזוקתי טוב
תוכלו גם להיכנס לתוכו ולהתרשם מהפאר וההדר. קרון שירות משנת 1893 (הוותיק ביותר בתצוגה), קטרים, קרוניות ועוד. בנוסף, קיימת תצוגה גדולה בחצר המוזיאון של קטרים ורכבות נוספות. בסה”כ יש כחמישים מוצגים שרובם במצב טוב. ובכלל, המוזיאון מתוחזק ברמה גבוה בסה”כ, בעיקר לכלים שנמצאים בתוך המבנה ושם באמת נעים להתהלך.
בחוץ המצב קצת פחות טוב, עם יותר חלודה וזקנה (ושמש...), אבל עדיין נחמד לראות. המוזיאון מאוד מתאים לביקור משפחתי ובמיוחד לילדים, מכיוון שאפשר לגעת, להיכנס, לשבת ולהצטלם. בנוסף יש אוסף נאה של פריטים הכולל בולים בנושאי רכבות, לוחות זמנים מפעם, תמונות, דגמי רכבות ועוד.
צילום: גיא רוטקופ ניתן להיכנס לחלק גדול מהקורנות ולהתרשם מקרוב
המבקרים מקבלים גם מידע על המוצגים, כך שאפשר להתעכב קצת על כל אחד מהמוצגים, ויש גם סרט למי שמעוניין. למעשה, ההערה היחידה שלנו היא על המחיר המעט גבוה בהשוואה לשאר הרשימה כאן, אבל אין ספק שתוכלו לבלות כאן יותר זמן מהמוזיאונים האחרים, וההנאה למשפחה מובטחת.
תשלום: מבוגר (מגיל 18) מחיר 30 שקלים, ילד (מגיל 5) מחיר 15 שקלים. יש הנחות למחזיקי חופשי-חודשי של הרכבת, לכוחות הביטחון, פרוייקט פר”ח ועוד.
איפה: דרך חטיבת גולני 1, חיפה.
שעות פתיחה: א-ה משמונה וחצי ועד שלוש וחצי.
מוזיאון תעבורה למשאיות
קל לפספס את מוזיאון המשאיות של חברת ‘תעבורה’ ברמלה – הוא לא מפורסם במיוחד ברחבי הרשת, ולא תמצאו עליו יותר מדי אזכורים בכלל – וחבל, כי זה פשוט יופי של מקום. המוזיאון הוקם לפני כחמש שנים לכבוד יום ההולדת ה-85 של אברהם (בונדי) לבנת, מייסד קבוצת תעבורה, המייבאת מותגים רבים של משאיות, אוטובוסים וכלי עבודה כבדים, לצד היותה חברה ענקית להובלה ולוגיסטיקה בישראל.
צילום: גיא רוטקופהמוזיאון הוקם לפני כחמש שנים לכבוד יום ההולדת ה-85 של אברהם (בונדי) לבנת, מייסד הקבוצה
המוזיאון פתוח כל יום, כולל שבת, כאשר כל מה שצריך לעשות הוא להגיע למשרדי תעבורה, להגיד שבאתם לבקר במוזיאון ולקבל מפתח, כאילו אתם אורחי VIP. תמצאו במוזיאון כמה כלי עבודה עצומים (ראו תמונה עם אלי שאולי ליחסיות), ובצמוד אליו מוזיאון משאיות עם 39 משאיות, ממבחר שנים ויצרנים, שיזכירו לכם את ילדותכם, לא משנה מה גילכם (כמעט). בנוסף יש גם ראליאנט אחת ושני כלי-רכבת. הכלים צבועים בצבעים שמחים, גם אם הצביעה לא ממש איכותית במבט מקרוב. הכול מסודר, כאשר תמצאו מידע על כל כלי – המינימום הוא ציון תוצרת, שנה, מנוע והספק, אך בחלק מהמקרים יש הרבה יותר.
המקום מתאים גם לילדים, בזכות העובדה שאפשר לגעת ולהתרשם מקרוב, והעובדה שהוא ללא עלות בהחלט יכולה לקסום לביקור משפחתי רב משתתפים. גם הקרבה למרכז היא יתרון (עבור רובנו, לפחות) וכך גם גמישות השעות (ליתר ביטחון, אפשר לצלצל מראש למשרדי תעבורה). מומלץ לבקר עם כל המשפחה וכמה שיותר דורות, ההנאה מובטחת לכולם.
צילום: גיא רוטקופ יש גם כמה כלים גדולים....
תשלום: חינם
איפה: משרדי תעבורה, החזון 2 אזור תעשיה ב’, רמלה
שעות פתיחה: מרבית שעות היום, כל יום. מומלץ לתאם אם זה לא בין 9 ל-16 בטלפון 08-9270420
מוזיאון רנו
בפארק ראם, במרכז הלוגיסטי של חברת קרסו, יבואנית רנו, נמצא, ספק מתחבא, מוזיאון רנו, שכמו אחרים ברשימה שלנו, גם עליו יודעים מתי מעט. המוזיאון נפתח בסוף 2011 ומשלב את ההיסטוריה של רנו, עם ההיסטוריה המשפחתית של היבואנית, משפחת קרסו. לדוגמא ציטוט משנת 1933 “יש לנו ששה ילדים, אמר משה לאשתו, וצריך לדאוג לעתידם. אני חושב שאכנס למענם לעסקי המכוניות” (מואיז קרסו). הכלים הם מהאוסף הפרטי של המשפחה, ובמצב מצוין, וגם הקירות עם מודעות וקישוטים. חבל רק שרצפת המוזיאון הצעיר זקוקה כבר לשיפוץ קל.
 (Custom) (2).jpg)
צילום: גיא רוטקופ מוזיאון רנו. קטן אך מושקע, חבל שאינו פתוח בסופי השבוע (צילום: יח"צ רנו)
המוזיאון עצמו לא גדול במיוחד, וכולל תצוגה של 14 מכוניות (ועוד אחת שנמצאת בכניסה למשרדי החברה) אבל הוא מגוון וכולל דגמים מתקופות שונות – דופין, 4, 10, 12, 16, 17, פואגו ועוד. אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה באוסף, וחבל שזה היבואן היחיד שבחר להשקיע במורשת היצרן שהוא מייצג. הכניסה למוזיאון היא ללא עלות, אבל העובדה שאיננו פתוח בסופי שבוע הופכת אותו לפחות זמין לציבור. לסיכום – המוצגים יפים, הכניסה חינם, ושווה ביקור קצר אם אתם בסביבה.
אתר: אין
תשלום: חינם
איפה: פארק ראם, משרדי חברת קרסו
שעות פתיחה: תשע עד ארבע, ראשון עד חמישי, לתאם מראש בטלפון 08-8631500
מוזיאון אגד
בתוך החניון הגדול של אגד בחולון, מתחת לכיפת השמיים, נמצא מוזיאון אגד. המוזיאון קיים בזכות תשוקה לאספנות ולאוטובוסים של נח סלוצקי, בכיר באגד, שתפקיד ניהול המוזיאון הוא התחביב שלו. הוא האחראי על המקום מיום פתיחתו בשנת 91’ – אז היו שם כ-30 אוטובוסים, והיום תמצאו שם יותר מ-80 כלים משלל שנים.
צילום: גיא רוטקופ רבים מן הכלים עדיין במצב נסיעה
רבים מן הכלים עברו שיפוץ מאסיבי לפני הצגתם במוזיאון, והושקעה עבודה רבה בהקמתו. נח מספר בהתלהבות שמרבית הכלים במצב נסיעה, ולא פעם הם גם יוצאים מהמוזיאון לצילומי סרטים או לפי הצורך. תוכלו למצוא במוזיאון כלים משנות ה-30’ ועד הכלים האחרונים שיצאו מהשירות, כאשר בשנים האחרונות מכל דגם של אוטובוס שמפסיק את שירותו באגד, נשלח כלי אחד למוזיאון לתצוגה. מעבר לעשרות האוטובוסים משלל יצרנים שונים, יש גם משאיות, כמה מכוניות וכלי עבודה.
האוטובוסים של אגד וההיסטוריה של המדינה הולכים במוזיאון יד ביד, עם תזכורת על אירועים היסטוריים שונים. ואפשר להיזכר גם בהיסטוריה אישית, אני למשל נזכרתי בחיוך בזמן שבו כדי לסמן שאתה מעוניין לרדת בתחנה היית צריך למשוך בכבל, מה גם שאז הייתי צריך לבקש עזרה, כי לא הגעתי אליו. מרבית הכלים במצב טוב, ולחלקם גם תוכלו להיכנס כדי להתרשם מקרוב. מומלץ להגיע לביקור משפחתי מרובה דורות, ולראות איך כל אחד מוצא את האוטובוס של ימי ילדותו. תוכלו למצוא ליד כל כלי מידע טכני, את הכינוי שלו באגד, והשנתון. הכניסה למוזיאון היא ללא תשלום, אך חבל שהוא פתוח לציבור רק בימי שישי, אם כי בחול המועד פסח וסוכות הוא פתוח גם כן. הביקור מומלץ לחובבי אוטובוסים, או לכאלו שהשתמשו בשירותיהם במשך שנים ארוכות ורוצים להיזכר בחיוך.
צילום: גיא רוטקופ אוטובוס לכל ילדות
תשלום: חינם
איפה: רחוב דן שומרון (פינת משה דיין) חולון. ניתן להיכנס עם הרכב לתוך המתחם.
שעות פתיחה: ימי שישי שמונה עד שתים עשרה. א-ה, לקבוצות בלבד משמונה עד אחת. חול המועד סוכות ופסח תשע עד אחת, ערב חג שמונה עד שתים עשרה. כדאי לבדוק בטלפון. טלפון לתיאומים 03-9142361
רלקס
לא נהיה מופתעים אם השם ‘רלקס’ מוכר לכם, אך בהקשר לא מוזיאוני בעליל – בשנות השמונים עסקו ברלקס בהכנת מכוניות לתחרויות באשקלון. השנה יחגגו רלקס ורפי הרשקוביץ, שעומד מאחורי החברה, לא פחות מ-40 שנות עשייה. ההתחלה הייתה בתחום שיפוץ מכוניות קלאסיות, שזו הייתה המטרה של העסק. המוזיאון הוקם באמצע שנות ה-80’, עם כלים ששופצו על ידי רפי הרשקוביץ עצמו. רק אח”כ הגיעו עובדים נוספים שלמדו את הסגנון, הטיב והאחריות של שיפוץ רכב אספנות.
מלבד רפי, שנושא המוטוריקה בנשמתו והוא השכיל להעביר את החיידק גם לדור הבא במשפחתו, אפשר למצוא כאן עשרים וחמש מכוניות קלאסיות. חלקן נמצא מאחורי הסוכנות, חונות ברחבת עפר המוצלת חלקית, וחלקן בתוך המוסך עצמו. חלק מהמכוניות משופצות למצב חדש, חלקן לפני תהליך שיפוץ ארוך או בתוך תהליך עבודה ארוך שמתבצע כולו על ידי המוסך, במקצועיות מרשימה.
צילום: גיא רוטקופ אוסף כלים יחודיים
במוזיאון תוכלו למצוא הינו קונטסה יפהפה, אלפא ספיידר, מטרה מורנה נדירה בעלת מנוע מרכזי, פיג’ו 504 קופה, מרצדס SL ו-220 קופה, יגואר 420, פיאט 600 ורבים נוספים. בתוך המוסך תמצאו מכוניות אספנות בתהליך עבודה, וגם רפליקות שונות שרלקס עובדים עליהן במרץ או נמצאות בתצוגה. המוזיאון מעט פשוט, אבל רפי איש שיחה נהדר, חולה מכוניות ותרבות מוטורית שהנושא בנשמתו. בקיצור, אם אתם בסביבה, כדאי לבקר.
תשלום: חינם
איפה: אשדוד, בני ברית 1. (צומת הנמל)
שעות פתיחה: משעה תשע עד שש ראשון עד חמישי, תשע עד אחת יום שישי. מומלץ לתאם מראש.
מוזיאון הטרקטור והמרחב הכפרי
המוזיאון הגדול ביותר מבחינת מספר הכלים הוא ללא ספק מוזיאון הטרקטור והמרחב החקלאי, עם יותר מ-180 כלים, מבלי לספור את הכלים הרבים שנמצאים כרגע באחסון או בשלבי הכנה לתצוגה (כולל אלו של חיקה ברנשטיין, שעל האוסף שלו כתבנו בעבר). מדובר באוסף המתפרש על פני כמעט מאה שנה – הטרקטור הישן ביותר באוסף הוא משנת 20’! – והוא כולל טרקטורים מכל המינים והצבעים, כשלצד הג’ון-דירים והפרגוסונים המתבקשים אפשר למצוא גם טרקטור ישראלי קטן – הזאטוט – וטרקטור מבית פורשה.
בנוסף יש תצוגה נאה של כלי עבודה עתיקים, כרזות פרסום ישנות ועוד. יש גם תערוכה על שחר ההתיישבות, המראה את אורח החיים בתחילת ימי ההתיישבות בארץ, עם תצוגה של פריטים שהיו בתוך הבתים.
צילום: גיא רוטקופ מעל ל-180 כלים שונים
האוסף שייך לעמותה, שיושב הראש שלה, והאיש שרבים מן הטרקטורים היו שייכים לו לפני שתרם אותם לעמותה, הוא ארז מילשטיין. הוא הרוח החיה מאחורי המוזיאון ולצידו מתנדבים רבים. באותו נושא נציין שבימי שישי מגיעים מתנדבים לעבוד על הטרקטורים, וזה היום המומלץ לביקור למי שרוצה לראות את העבודה במו עיניו ולדבר עם האנשים החביבים שמתחזקים את הכלים האלו, רובם מבוגרים שעבדו עליהם בעברם הרחוק וממשיכים לתחזק אותם גם היום. ארז קורא לבעלי טרקטורים ישנים לתרום את הכלים למוזיאון, שם הם ישופצו ויוצגו, עם שם המשפחה שתרמה אותם.
המקום מהנה לביקור גם למי שהאהבה לטרקטורים לא זורמת בדמו, בזכות ההיסטוריה, האווירה והאנשים שאוהבים את הכלים האלו כל כך. בנוסף, אם אתם אוהבי טרקטורים, אפשר להתנדב לעבודה על הכלים, וכל עזרה או תרומה יתקבלו בברכה. אם אתם חובבי טרקטורים, הביקור הוא חובה. אבל גם אם לא, ואתם בסביבה – שווה בהחלט לבקר.
צילום: גיא רוטקופ מקום מהנה לביקור, מקורה ברובו
תשלום: 20 שקלים, בקבוצה מעל 15 אנשים, 15 שקלים לאדם.
איפה: מושב עין ורד, הכניסה דרך מושב פורת
שעות פתיחה: ימי שישי משמונה וחצי ועד אחת וחצי, שבת עשר עד אחת. ניתן לתאם ביקורים לקבוצות באמצע השבוע עם ארז בטלפון 052-2452457
