אופנועי 600 ספורטיביים לא מתאימים לכל אחד. הם כלים ממוקדים, שבדרך כלל מתוכננים כבסיס לכלי מסלול באליפויות הסופרספורט השונות. וכך אנו רואים בעשרים השנים האחרונות מגמה של חידוד והקצנה של הכלים האלו. זה טוב ויפה לפודיום, אבל למי יש כוח להפוך לאוריגמי אנושי בכל רכיבה?
אף פעם לא סבלתי אותם. שונא את המידות הזעירות, שלא מסתדרות עם גבוהים, שמנים או כל סטייה אחרת מהממוצע. ובעשור האחרון, הייתי רחוק מאוד ממימדים ממוצעים...
36 סמ"ק
הדור האחרון של הנינג'ה חזר לנפח בו ביקר כבר בעבר. עוד 36 סמ"ק. ומלווה במיני רינונים על התאמה יתרה לכביש הציבורי. האם זה מה שיעזור לרצועת הכוח הצרה האופיינית לקטגוריה? זה עוד משהו שלא אהבתי באופנועים האלה אף פעם – בניגוד לאופנועי ליטר, כאן צריך לעבוד בשביל הכוח, להדביק את מחט הסל"ד לחלק העליון של הסקאלה בשביל להרגיש משהו מהיכולת. מעייף. אבל לכבוד תוספת הסמ"ק (שלו) ואיבוד שליש ממשקל הגוף (שלי), החלטתי לתת לקטגוריה הזו צ'אנס נוסף.
.JPG)
צילום: מערכת אוטו קוואסאקי נינג'ה 636. היצרנית היפנית חזרה לנפח מנוע מהעבר
עטיתי על עצמי את חליפת העור ושמתי את פעמיי למכה של אופנועי הספורט, סדום-ערד. יש כבישים טובים יותר. יש כבישים ריקים יותר. יש כבישים מהנים יותר. אבל אופנוע ספורטיבי בסדום-ערד הוא הקלישאה האופנוענית הישראלית האולטימטיבית. ידעתי שאם יש לי ול-636 סיכוי להתחבר, הוא ינוח שם. בין הזיכרונות וקירות הסלע.
אופנוע חדש זו תמיד סיבה למסיבה. וההתחלה שלי עם ה-636 טובה, הוא נראה מצוין לטעמי. במקום הירוק מלחמה המסורתי הוא מגיע אליי בשחור-לבן אלגנטי שמחמיא מאוד לעיצוב האגרסיבי הזה. רק דוד השמש שמתפקד כאגזוז פוגע בחגיגה. מניף רגל מעל למושב, שולח ידיים לפנים-למטה אל הקליפ-אונים שתחת המשולש, ושולח אצבע אל מתג ההנעה.
התנוחה קרבית, הכיסא קשיח, אבל איך שהוא זה מרגיש טבעי (כנראה לכרס שנעלמה יש חלק בעניין זה). ראשון ויוצאים לדרך.
לוחמה אלקטרונית
במהירות שיוט, מצליחה תוספת הסמ"קים להיות מורגשת. זה עדיין לא מנוע גמיש, אבל בהילוך הגבוה פקודת מצערת תקבל תגובה מיידית ומשמעותית החל ב-8,000 סל"ד. מתחת לזה הכוח קיים אבל לא החלטי ומשכנע. פעולת המנופים והתיבה – מצוינת. ובכלל, איכות ההרכבה השתפרה פלאים בדור האחרון של היצרן הזה. אם בעבר התרגלנו לשמוע מיני זמזומים, כאן יש תחושה של חתיכה אחת, איכותית ומוצקה. רציתי להזכיר עכשיו את מערכות הבקרה, על מפות ההצתה של המנוע ועל ה-ABS. אז הנה הזכרתי.
.JPG)
צילום: מערכת אוטו תוספת הסמ"קים מורגשת, אך עדיין נדרש להריץ את המנוע במעלה הסל"ד בשביל הכוח
מתחיל טפטוף עכשיו. התחזית הבטיחה שבת של שמש. אז הבטיחה. אני מוריד את הראש, מתעלם מהקור ומנסה להתרכז באופנוע. זה הזמן להתחיל למהר. השיוט המהיר והנינוח מפנה מקום להתחפרות מאחורי הפיירינג, הורדת הילוכים (כן ברבים) וסחיטת המנוע הזה עד תום. זה נראה הרבה יותר הגיוני ככה. המחט הזו, שבד"כ כלל מצביעה על כמות סיבובי המנוע לדקה, מתחילה תפקיד חדש מ-11,000 סל"ד – מנצחת על סימפוניית אטרף מחשמלת עד לכמעט 14,000. היללה הזו, יחד עם הדחיפה הבריאה (130 כ"ס ב-13,500 סל"ד ו–7.2 קג"מ ב-11,500 סל"ד) שואבים את הדעת שלך לתוך חור ברור באופק, כשהרקע מטושטש למדי. ממש מעוף על כנפי הצרחה. זו לא המהירות שמלהיבה כאן, אלא אופי הפעולה כשאתה מציב את יחידת ההנעה הזו במקום הנכון ובזמן הנכון.
כביש 90 מתפתל ליד מה שהיה פעם ים המלח ומאפשר לי, למרות שרטוב, להתחיל להזיז את האופנוע הזה קצת מצד לצד. הוא קטן מאוד, מרגיש קליל. ההיגוי ב"מוד תקיפה", ניטראלי וטבעי מאוד. בעיר הורגשה כבדות מה ונטייה קלה של הכידון אל תוך הפניה, אבל עכשיו, עם גז פתוח וגוף מחויב – זה פשוט עונג. גם הגמישות המשופרת לעומת 600 קלאסי מורגשת כאן.
.JPG)
צילום: מערכת אוטו הדור החדש של הנינג'ה מכויל מעט רך וסופג יותר
הספיגה מצוינת, קוואסקי מספרים שהדור החדש של הנינג'ה מכויל מעט רך וסופג יותר, והתוצאה משכנעת למדי. הוא יודע לאכול פני כביש לא מושלמים ולהשאיר אותך נינוח לגמרי על האוכף. הספיגה לא באה על חשבון החיבור – הפרונט של האופנוע הזה משדר בלי הפסקה לרוכב, משרה המון ביטחון ותורם לכניסה מהירה לפניות. אין בעיה לצלול לאייפקס בתנועה חדה, מהירה, שופעת רגש ויעילה. עד לקצה הוא ממשיך לשדר, עם כל הפידבק שצריך בכדי לחיות איתו במקומות האלה.
הפסקה מבורכת
הגשם הפסיק בזמן שעברתי בטיסה נמוכה על פני המלונות, קפוא בתוך החליפה (המאווררת...) ומחכה לתחילת הטיפוס אל העיר. יכול להיות שמכאן יתחיל סיפור אהבה שימשך עד קץ הדורות. מצד שני, עם רמת האטרף שמייצר הפסקול של האופנוע הזה, האחיזה הדלילה של הכביש הרטוב וקירות הסלע המושכים, יכול להיות שהקץ נמצא מעבר לסיבוב הבא.
זה מתחיל מצוין. הכביש אומנם רטוב, ובנקודות מסוימות אף מנוקד בשלוליות, אבל ריק לגמרי. על היכולת של האופנוע הזה לשדר ולספוג כבר כתבתי, כאן הוא מתחיל לייצר גם דרייב מרשים מאוד מחוץ לפניות. בהתחלה בחסות בקרת המשיכה (שלושה מצבים בין סירוס למעט חופש פעולה, וזו ההשפעה שלה גם על ווילי'ז). אך למעט פתיחות גז אלימות בהטיה – שם פעולתה מצוינת – אין בה צורך עכשיו. גם כשכל הגמדים מנותקים, קל מאוד לייצר אחיזה על האחורי ולשגר את הנינג'ה הזה אל תוך הישורות הקצרות.
.jpg)
צילום: מערכת אוטו לנינג'ה כושר בלימה כמעט מוגזם
ושם אפשר להישאר עד מאוחר מאוד על הגז, כי מערכת הבלימה של ה-636 היא אחד האובר-קילים המוגזמים בהם פגשתי. עכשיו, קראתם בוודאי לא פעם את הקלישאה "מספיקה אצבע אחת על מנוף הבלם בכדי לצלול דרך מספר שכבות גיאולוגיות" או משהו בסגנון, נכון? אז בנינג'ה הזה, פעולת המונובלוקים (של ניסין על דיסקים בקוטר 310 מ"מ) לא דורשת ממך מגע בין האצבע למנוף. כמעט. אני נשבע בכל היקר לי, קצה של אצבע, ליטוף עדין – יביאו לעוצמת בלימה איתה קשה להתמודד, פיזית. מבנה טנק הדלק באזור הירכיים מקשה על התנגדות ראויה לעוצמה הזו. ומבחינתי, היא הייתה על גבול המיותרת, בייחוד בתנאים הרטובים ששררו ביום המבחן.
אז אתה מתחיל להיכנס לקצב, מחזיק את הגז פתוח ליותר זמן, מאחר עוד קצת עם הבלימה, יורד יותר נמוך, ומחבר יותר מוקדם. זה הופך להיות שיר. שיר אשיר בגשם. קל לנהל רכיבה בקצב גבוה על אופנועים מודרניים, קל מאוד לעשות את זה על הנינג'ה החדש. צריכת הדלק תגרום לכל בעל רכב לקנא. בקצב התנהלות שמתאים למכוניות-על ולא למשהו שעולה כמו סופר-מיני (100,000 שקלים), הראה מחשב הדרך 12.8 ק"מ לליטר. סע רגוע והנתון הזה ישתפר פלאים. רק עם אופנוע.
.JPG)
צילום: מערכת אוטו קוואסאקי נינג'ה 636. אם אתה מחפש כלי ממוקד
תה בבקשה
אני מפשיר על כוס תה חם בערד וחושב. הקאווסאקי ZX636R החדש הוא אופנוע מעולה. הוא עשוי היטב, מבצע היטב, ומציג תשובה טובה לצרכים של הרוכב הספורטיבי הממוקד. הוא נותן דיבידנד בדמות גמישות וכוח (ומערכת בלימה פסיכית) שמציבים אותו קצת מעל המתחרים בעניין הזה. הוא אולי אמור להיות יעיל יותר על כבישים ציבוריים אבל הייעוד שלו עדיין ברור, וזהו המקום בוא הוא זורח. אם אתה מאלו שאוהבים את המיקוד הזה, אין לי ספק שתאהב אותו.
