
מבפנים
גם כניסה לפנים הרכב מגלה תא נוסעים עם הקו החדש שראינו באוריס, עם שינויים קלים שמקנים לסביבת הנהג תחושה אופקית יותר. הבעיה שהשילוב בין שפע השחור למרקם הפלסטיק יוצר אווירה פשוטה למדי. לכך לא מסייעים שפע המתגים המיושנים (חלונות, תאורה) שנראים כאילו נלקחו מדגמי עבר.
אבל אם האווירה אינה עשירה הרי שרשימת האבזור כן. שבע כריות אוויר, תאורת לד ליום, וכמובן דור חדש למערך הטיוטה-טאץ'. מדובר במערכת מולטימדיה עם צג מגע (6.1 אינץ'), מצלמה אחורית ובלוטות' שיודעת לשקף על המסך אפליקציות מהסמארטפון (בתנאי שהוא סמסונג גלקסי 3). עוד ברשימת האבזור נמצא חישוקי 16 אינץ' קלים ובקרת אקלים מפוצלת.
תנוחת הנהיגה טובה למדי ומאחור המרחב מצוין לרגליים, בזכות בסיס הגלגלים וסביר (אך לא מרשים) לראש. הרצפה השטוחה תסייע להושיב נוסע נוסף מאחור.
מניעים
גם בחטיבת הכוח בוצע שינוי גדול ולמשפחתית החדשה מנוע בנפח 1.6 ליטר שמייצר 132 כ"ס (לעומת 124 כ"ס בעבר). התיבה האוטומטית (ארבעה הילוכים) הוחלפה ברציפה עם שבעה יחסים מתוכנתים. מדובר באותה חטיבת כוח שפגשנו באוריס החדשה רק ללא תפעול מאחורי ההגה. על הנייר הביצועים טובים עם תאוצה למאה קמ"ש ב-11.1 שניות ומהירות מרבית של 190 קמ"ש.

התנהגות, נוחות
בטויוטה מבטיחים יותר דינאמיות מבעבר אבל, בדומה לצעד שבצעו חלק מהמתחרים (יונדאי, קיה וחלק מקבוצת פולקסווגן) בוחרים במתלה אחורי פשוט מבאוריס (קורת מתח). ואולי לכן המכונית מרגישה מעט פחות רהוטה. בדקות הראשונות ההגה קל מדי אבל התגובות להפנייתו נחושות והקורולה יודעת לעקוב אחר קו הפניה. באופן מפתיע היא גם אוהבת להדק קו ואפילו לפסוע מאחור באופן ברור בהעברות משקל. זה נחמד אבל אני תוהה אם זה לא מוגזם. בכל מקרה בקרת היציבות ההחלטית לא תיתן להנאה להיות ארוכה.
מבחינת נוחות, מציעה הקורולה יכולת נאותה. כשהשיבושים מורכבים הם מעט מורגשים מדי, ולפעמים גוררים רעשי מתלה. ובכל זאת היא מצליחה לרוב לספוג חלק מהשיבוש ובכבישים טובים מייצרת תחושה נעימה.
סיכום
גם אם הקורולה אינה כה מרגשת כמו שהבטיחו היפנים ברור שעבור לקוחות טויוטה והיצרן היא מהווה צעד גדול. יש אולי כאלה שיאהבו פחות את העיצוב שלה אבל גם אלו יעריכו את היכולת טובה ורשימת ציוד מעניינת. כיאה לטויוטה אין לה מגרעות בולטות אבל רבים לא יתלהבו מהאווירה הפשוטה בתא הנוסעים והרעש תחת עומס.