הונדה CR-V
הדור הרביעי של הונדה CR-V מתייצב בארץ ומוצע לראשונה בגרסת כניסה עם הנעה קדמית ותיבה ידנית, בתמורה ל-170,000 שקלים. אם תשאלו אותנו, הגרסה הזו נמצאת שם בעיקר כדי שאפשר יהיה לרשום בפרסומת "הונדה CR-V החל מ...", כי נתח השוק של תיבות ידניות בסגמנט הזה הוא זעיר. הבעיה היא שאם אתם רוצים תיבה אוטומטית, היא מגיעה בעסקת חבילה עם הנעה כפולה – והמחיר מטפס ל-193,000 שקלים, לגרסה הבסיסית. וזה כבר יקר יותר ממרבית המתחרים. אבל נתחיל מההתחלה...

הדור החדש של ה-CR-V נראה נחמד בסך הכל, במיוחד בצבע הבורדו של רכב ההדגמה, כשהחרטום הנאה, עם גריל הניקל ותאורת ה-LED, יוצר אפקט הגעה מרשים. אולם מזוויות מסוימות, למשל מאחור, הוא נראה קצת מיניוואני. רכב ההדגמה צויד במדרגות צד, שמחסלות למעשה את זווית הגחון, ואיתה את יכולת השטח, בעלות של 3,800 שקלים. אנחנו היינו מוותרים עליהן, אבל נראה שקהל היעד אוהב אותן (כפי שהוכיחה מישהי ברמזור שעצרה אותי בשביל להגיד ש"הצבע של הרכב מהמם!" וש"התוספת של המדרגות מוסיפה המון", והאם יש כאלו גם ל-ix35 החדש לגמרי שלה).
הונדה CR-V: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי
מבפנים
כניסה לתוך תא הנוסעים מגלה בעיקר שפע של מקום בכל הכיוונים, אבל מושב הנהג קצר באופן מורגש. בהמשך נגלה שלא נצליח למצוא תנוחת נהיגה טובה, ולמרות שפע כוונונים להגה ולמושב נצטרך להסתפק ב"בסדר". תא הנוסעים ברכב המבחן הזכיר לנו את האגדה על פורד והמודל T – הכל שחור: המושבים, הדיפונים והפלסטיקה – ורק פס קרבון (שגם הוא שחור, כמובן) מציל קצת את המצב. אנחנו מעדיפים בהרבה את תאי הנוסעים הבהירים יותר שראינו באולם התצוגה בגרסאות המאובזרות יותר (במחיר של 213,000 ו-250,000 שקלים). גם איכות החומרים לא מרשימה, עם יותר מדי פלסטיקים קשיחים וחלולים למגע, ומדי פעם גם נשמע קרקוש בתא – אבל יתכן שזה באשמת ההתקנות המקומיות. אחרי שמתגברים על השחור, מגלים שעיצוב התא נאה יחסית, והכל ברור ונמצא במקום. מה שחסר ברשימת האבזור בגרסה שלנו הוא בעיקר קישוריות בלוטות', שציפינו למצוא כסטנדרט, אבל גם היעדר תאורה בתא הכפפות ובמראות האיפור צורם ברכב כזה. רכב המבחן צויד במערכת מולטימדיה עם מסך מגע הכוללת בלוטות' ו-GPS בהתקנה מקומית, שהייתה סבירה אבל יקרה מדי – 9,200 שקלים.

מעבר למושב האחורי מראה שוב מרווח טוב, גם לברכיים וגם לראש, אבל משענת המושב מעט שכובה מדי. נציין לטובה את הרצפה השטוחה מאחור, שתקל על הסעת שלושה. תא המטען גדול ושימושי, ואפשר לקפל את המושבים במשיכת ידית נוחה (שאחריה מופע של דומינו הפוך), חבל שהוילון שסוגר את התא לא ממש נוח לשימוש ודורש דיוק.
הונדה CR-V: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי

הנעה
ל-CR-V יש מנוע 2.0 ליטר המספק 155 כ"ס ב-6,500 סל"ד ו-19.57 קג"מ ב-4,300 סל"ד, ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 5 הילוכים והנעה כפולה (6 הילוכים והנעה קדמית בידנית). שילוב הגלגלים האחוריים נשלט חשמלית בדור הזה, בניגוד לשילוב המכאני בעבר, שהתבסס על הפרשי מהירויות שיצרו לחץ הידראולי. יחידת ההנעה עושה עבודה סבירה – המנוע מספק ביצועים סבירים (12.3 שניות ל-100 קמ"ש – נתון בינוני ביחס לקטגוריה. הידנית זריזה בהרבה עם 10 שניות) והתיבה חלקה אבל רצה מהר אל ההילוכים הגבוהים, כנראה מתוך רצון לחסוך בדלק. היא גם לא ממש מזדרזת להוריד הילוך בהאצה, ודורשת לחיצה החלטית על הדוושה כדי לבצע קיק-דאון. מצב S בתיבה משפר את המצב, ויש גם תפעול ידני מלא מההגה במקרה הצורך.
החסכנות הבסיסית של התיבה (ויש גם מצב 'חסכון', למחמירים) נושאת פרי – בשיוט רגוע הגענו לקצת יותר מ-13 ק"מ לליטר ובסה"כ בימי המבחן קצת יותר מ-10 ק"מ לליטר בממוצע.

נוסעים
במבט ראשון נראה כאילו יש ל-CR-V מרווח גחון נאה, אבל מבט נוסף מגובה הכביש מפזר את האופטימיות – הגחון מסודר בצורה לא אידיאלית ומגיני הבוץ של הגלגלים יורדים נמוך. נתון מרווח הגחון הרשמי סותם את הגולל על העניין – 16.5 ס"מ בלבד. ואם תזכרו את תוספת מדרגות הצד שהזכרנו, תגלו כי למרות ההנעה הכפולה, מדובר בכלי שיתאים לשבילים עדינים בלבד. מצד שני, נראה שהלקוחות לא מחפשים הרבה יותר, אם בכלל. אגב, הגרסה כפולת ההנעה מתהדרת גם במערכת ירידה במורד, שקיבעה מהירות גבוהה מדי. על השבילים מספקים מתלי ה-CR-V נוחות טובה, מלבד במפגש עם רצף שיבושים רוחבי. עד כמה שהצלחנו לבדוק במגבלות השבילים היבשים והגחון העדין, נראה שמערכת ההנעה עובדת טוב ומנתבת את הכח לגלגלים האוחזים בזריזות ויעילות.
הונדה CR-V: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי

על האספלט המתלים סובלים מפיצול אישיות – חלק מהמפגעים הם מתקלים בהצלחה ומספקים יכולת ספיגה מפתיעה, בעוד שיבושים אחרים מועברים בנאמנות אל תוך התא, בתוספת חבטה מזדמנת. מחוץ לעיר המצב משתפר והוא מתמודד יפה עם שיבושים גדולים, אבל קצת פחות אוהב את השיבושים הקטנים. נציין שמחוץ לעיר יש קצת רעשי כביש ורוח, אבל ברמה הגיונית.
בכביש המתפתל ה-CR-V מבהיר נחרצות שנהיגה מסעירה היא לא הקטע שלו – אפשר לנהוג מהר, אבל לא ליהנות מהעניין. התחושה לא מחוברת, יש זוויות גלגול מורגשות, ההגה לא מצטיין ויש גם לא מעט תת היגוי.

לבד
בפני עצמו, ה-CR-V הוא רכב נחמד. העיצוב סביר, המרווח טוב, הוא חסכוני למדי והשימושיות טובה. נכון, רמת האבזור הבסיסית לא מדהימה, וגם הנוחות בעיר יכלה להיות טובה יותר. אבל עדיין מדובר בפתרון תחבורה מוצלח למשפחה. אבל אז יוצאים מהבועה ומסתכלים לצדדים – ומגלים שה-CR-V קצת בבעיה. הוא יקר יותר מהמתחרים כפולי ההנעה – ומציע יכולת שטח שלא עדיפה משמעותית, אם בכלל, על אלו של המתחרים עם ההנעה הקדמית, שזולים משמעותית.
אז במה שמתחיל להפוך למסורת בהונדה, נשארנו בסוף היום עם רכב טוב – במחיר יקר מדי ביחס לתחרות.