קיה סורנטו
הפעם ההחלטה הייתה פשוטה. לאן שלא הפניתי את הראש המציאות זעקה פריחה. בצפון רקפות, במרכז אירוסים, בדרום כלניות. אבל מה לעשות שההמוניות האנושית עושה לי פריחה. בא לי מקום שומם; מקום רק לעצמי. ואם כבר יש לי גרסת הנעה כפולה למה שלא נאתגר מעט את הרכב עם שבילים שאיבדו את זהותם לאחר השיטפונות של התקופה האחרונה? ארזתי את מקורבי ושמתי פעמי לאזור ים המלח.
המעטפת
מסביב היה זה הסורנטו בגרסתו המחודשת שעטף אותי. אבל לא הייתה זו סתם עטיפה, אלא היקרה ביותר ברשת החנויות של
קיה: הנעה כפולה, טורבו-דיזל ורמת גימור בה סומנה כל משבצת אפשרית (עור, קסנון, מפתח חכם, לוח מחוונים שהוא בעצם מסך LCD ועוד). תוספות נאות בהחלט, המתווספות לאבזור בסיסי נדיב בפני עצמו: בקרת אקלים מפוצלת עם יציאות לשורות האחוריות (השלישית גם מקבלת פיקוד על העוצמה), גג שמש פנורמי כמעט לכל אורך הרכב שחלקו הקדמי נפתח, מושב נהג חשמלי, כניסות ipod/USB/AUX, ושאר ירקות. גם תאי אכסון שימושיים נמצא לרוב כולל 6 מחזיקי כוסות, ורביעיית עמדות לבקבוקי ליטר וחצי. החסרונות היחידים שאפשר למנות כאן הם היעדר מדרס לרגל שמאל ותא מקורר (אנחנו בכל זאת ברכב פנאי). גם הפקדים השונים בחלל האירוח, נעימים למראה ולמגע ונמצאים במרחק הושטת יד מעמדת הפיקוד. אבל למרות האבזור, למרות מסגרות הכרום העדינות סביב המערכות השונות או הגימור דמויי העץ בקונסולה ובדלתות, הצבע השחור שולט והתא אינו מעניק הרגת עושר. תורמים לכך גם החומרים השונים המעט פשוטים למגע מהם ארוז התא שלזכותם יאמר שהם מורכבים באופן מוצק ומשביע רצון. מעניין שדווקא בלילה כשאלומות הלד האדומות מאירות את משענות היד בדלתות, האווירה משתפרת.
צילום: יואל שורץ
אז ניחוח פרימיום ברכב היקר ביותר של קיה בישראל לא תמצאו כאן, מה שכן תמצאו זה מרחב עצום בשורה הראשונה (למעט לראש לגבוהים באמת) והשנייה. בקיה מספרים כי במסגרת העדכון לדגם, בוצע שינוי ברצפת הרכב לטובת הגדלת המרחב ליושבי השורה השנייה במיוחד וגם לשלישית. אז עבור השורה השנייה בהחלט נמצא מרחב נדיב מאוד, כשבנוסף, גב המושב ניתן להטיה. אבל שורת המושבים האחרונה, אינה מציעה משהו שונה מהמקובל בקטגוריה, דהינו מושב נמוך הגורם להיווצרות קיפול אורגמי-אנושי בה הברכיים מופיעות באזור האוזניים. השאירו את הזירה לילדים ובני נוער צעירים, הם ימצאו שם מקום מספק בהחלט. כניסה לשורה זו נוח יחסית, אך אפשרית רק מצד הנוסע ודורשת שתי פעולות לקיפול המושב בשורה השנייה. חבל.
כרגיל בכלים לשבעה, בתפוסת נוסעים מלאה תא המטען כמעט ואינו קיים. דף הנתונים טוען ל-258 ל', אך הוא נראה לנו אופטימי להחריד גם בהתחשב בתא הנוסף שמתחת לרצפה הקבועה. 116 ל', אליהם מדווחים אתרי האינטרנט האירופאים, נראים לנו ריאליים יותר. קל מאוד לתפעל את קיפול והתקנת המושבים וכשאלה נשכבים נוצר תא שטוח ונוח להטענה מפגוש אחורי ועד המושבים הקדמיים.
שלח לי שקט בקופסא
מתחת לעטיפה נמצא את מנוע הדיזל שכבר אינו חדש, אבל טוב לדעת שעדין לא נס ליחו. 197 כ"ס ו-45 קג"מ ממנוע 2.2 ליטר עדין נחשבת תפוקה נאה. השילוב בין הקג"מים הרבים הזמינים כבר מסל"ד נמוך, ותיבת 6 ההילוכים המעודנת והמחולקת כראוי, לא רק מנעימים את ההתניידות, אלא מאפשר להשיג תצרוכת דלק טובה. סה"כ בממוצע לאורך המבחן שכלל מגוון כבישים, נסיעה בשטח ותפוסה כמעט מלאה, השיג הרכב כ-10.4 ק"מ לליטר כשבשיוט במהירות כביש 6 עם כפתור 'eco' לחוץ, מחשב הדרך הודיעה על 13.6 ק"מ לליטר. אבל מה שבאמת מרשים ביחידת הכוח הזו הוא השקט. הדור הקודם לא בדיוק נרשם כמועמד למנזר השתקנים, וספג על כך לא מעט ביקורת. המנוע נשמע דיזלי רק בתחילת הנסיעה או רק לקראת נקודת המפגש הקיצונית בין ההילוכים. בכל נקודה אחרת על קשת הסל"ד לא נשמעת שום עדות מרשיעה לשריפת הסולר. גם הבידוד מרעשי הכביש והרוח שופר, ורק במהירות גבוהה חודר מעט רעש צמיגים מאחור, אך לא מדובר במשהו רועם או טורדני.
צילום: יואל שורץ
הפתעה נוספת הגיעה מכיוונם של המתלים. להבדיל מהסורנטו טרום העדכון שהציע יכולת ספיגה לא מרשימה, זה החדש מציע רמה גבוהה של נינוחות. באופן כללי ניתן לומר שאין הבדל משמעותי בכיול המתלים לעומת גרסת ההנעה הקדמית שכבר פגשנו. כמו שם, במהירות עירונית הסורנטו מודיע שפגש גבשושית אבל לא מעבר לכך, וחורים חולפים כלא היו. כשעולה המהירות, הביצוע עוד משתפר ופגעי האספלט השונים מבודדים מתא הנוסעים כשרק רצף של גבעות גורם לרכב מעט לזוז על ציר האורך. למרות הרכות הזו, המתלים גם מצליחים לרסן את המאסה, והסורנטו לא "מתפזר" בכבישים מפותלים. נכון, עדיין יש לו לסורנטו זוויות גלגול מוחשיות, והגה בעל תחושה מלאכותית על אף היותו מדויק ובעל משקל ועובי נכונים. אבל אף אחד לא קונה את הסורנטו – אפילו בגרסת ההנעה הכפולה – בשביל לתקוף פניות. ובכל זאת תמיד טוב לדעת שאת הדרך לאותה פינת חמד נסתרת, תעשו ברכב עם אחיזה גבוהה וההתנהגות מאוזנת עם נטייה קלה לתת היגוי (כמקובל).
את קיומו אמור רכב שכזה להצדיק היכן שהאספלט נגמר (או בחניה של גן הילדים, תלוי את מי שואלים). בשבילים הפתוחים המתלים ממשיכים לקבל את אותן מחמאות כמו בכביש, עם יכולת גיהוץ מרשימה משולבת בריסון טוב. אבל בידינו רכב עם זוג סרנים מניעים, שבילים זה לרכרוכיים עם מאזדה 3. בקטעים טכניים – במגבלות זוויות המרכב – מתמהמהת המערכת בהעברת הכוח לגלגל הרצוי וגם מכשולים קלים יחסית הובילו לסחרור גלגלים. לחיצה על כפתור "הנעילה", ומערכת ההנעה מצליחה להתגבר על הנפות הגלגל ולמצוא אחיזה בקרקע לגלגלים הנותרים. הסורנטו אולי לא רכב עבירות קשוח, אך עם קצת ידע וזהירות הוא יכול להגיע רחוק למי שמתכוון לעשות זאת על בסיס קבוע היינו ממליצים למצוא מקום חלופי לצמיג הרזרבי השמנמן, שמיקומו מתחת לזנב פוגע בזווית הנטישה.
צילום: יואל שורץ
עסקת חבילה
קיה סורנטו המחודש בגרסת ההנעה הכפולה ומנוע הדיזל
מציע חבילה טובה למדי של אבזור, נינוחות יכולת כביש ואפילו שטח, העניין הוא המחיר. 266,000 שקלים עולה גרסת הפרימיום שהתייצבה למבחן. מדובר במחיר דומה לזה של הסנטה-פה שמתהדר באותם מכלולים, אך מציע אריזה מגובשת יותר מבחינת חומרים, עיצוב ואבזור.
היתרון של קיה הוא באפשרות לוותר על העור, הלד בדלתות ועוד כמה זוטות ולחסוך 20,000 שקלים. כאן ליונדאי אין תשובה, ולדעתנו מתקבלת תמורה עדיפה.
