פיג'ו 208
ההגה. זה מה שתפס לי את העין מיד כאשר התיישבתי בגרסת הבסיס של
פיג'ו 208. זו היתה הפעם הראשונה בה נהגתי ב-208 וההגה הזה היה ההגה הקטן ביותר שראיתי בזמן האחרון, ופשוט אהבתי אותו. בהמשך כבר פחות התחברנו, אבל זה כבר סיפור אחר...
גרסת הבסיס של ה-208 עולה החל מ-87,000 שקלים – בערך עשירייה יותר מהמקובל בקטגוריה – שתמורתם תקבלו את רמת האבזור הבסיסית הכוללת רדיו-דיסק עם שליטה מ(אחורי) ההגה לצד אבזור הבטיחות המקובל – ו...זהו. ברשימת החוסרים המעצבנים רשמנו את התפעול החשמלי למראות, וגם על חלונות ידניים מאחור אנחנו לא משתגעים, אבל הם חסרים גם אצל חלק מהמתחרות. אם תרצו שפע של אבזור (מסך מגע, בקרת שיוט, 4 חלונות חשמליים, חישוקים קלים, בלוטות' ועוד) תדרשו להוסיף 7,000 שקלים. מבחוץ זו אותה 208 מוכרת, ותא הנוסעים עדיין מעוצב ונאה, אבל היעדר המסך והדומיננטיות של הצבע השחור משווים לו מראה מעט פשוט יותר. תנוחת הנהיגה לא מבריקה לגבוהים, אם כי לא חסר מרווח מלפנים, אך מאחור עדיף שלא ישב מישהו גבוה במיוחד.
צילום: גיא רוטקופ מנוע ה-1.2 ליטר של ה-208 בעל 3 צילינדרים בלבד, אבל כאשר הנענו אותו הוא הפתיע עם כמות רעידות נמוכה למדי. ההספק עומד על 82 כ"ס ב-5,750 סל"ד ומומנט של 12.4 קג"מ ב-2,750 סל"ד – נתונים נאים בהחלט. לפי
פיג'ו, זה מספיק למהירות מרבית של 175 קמ"ש ולהאצה ל-100 ב-12.2 שניות, ותחושת הכוח במציאות בהחלט מפתיעה לטובה. מצד שני, הוא רועש. מאוד.
עם 82 כ"ס אין מה לצפות לחריכת אספלט, כמובן, אבל הוא בהחלט מספק, במיוחד אם תשאירו אותו מעל 2,500 סל"ד, שם הוא ירגיש זריז ויספק קצב נאה. המנוע משודך לתיבה ידנית עם 5 הילוכים שאיננה נעימה לשימוש, עם חוסר דיוק מורגש. בכל הקשור לחיסכון בדלק, המנוע הזה מספק את הסחורה, כאשר מחוץ לעיר הוא רשם 19 ק"מ לליטר ובסה"כ 15.5 ק"מ לליטר בנהיגה שכללה לא מעט נהיגה עירונית ובעיקר לא עדינה. מדובר בנתון נאה מאוד, שניתן כנראה לשפר בנהיגה רגועה יותר.
צילום: גיא רוטקופ בכל הקשור לנהיגה עצמה, ה-208 חביבה למדי, אבל ההגה הקל מאוד והמהיר דורש זמן הסתגלות. אחר כך תגלו שיש לה יכולה דינאמית טובה יחסית (אבל פחות מגרסת ה-1.6 ליטר), אבל שהבלמים מתעייפים מהר מהצפוי תחת עומס. הנוחות בעיר ממוצעת בלבד, ומחוץ לעיר היא בסדר ולא יותר, כאשר שיבושים בינוניים עלולים ממש להקפיץ קלות את הנוסעים, אבל זה לא קורה יותר מדי.
כן ולאה-208 הידנית היא בסך הכל מכונית טובה. יש לה מינוסים בדמות המנוע הרועש והאבזור החסר בגרסת הבסיס, ופלוסים בדמות תא נוסעים נעים, ביצועים סבירים וחסכון בדלק. אבל אז מסתכלים בסעיף המחיר ומגלים שמדובר באחת הסופרמיני הידניות היקרות בסביבה – עם רמת האבזור הנמוכה בסביבה – וזה הופך אותה ללא תחרותית. לפחות עד המבצע הבא.
