נוח לנו לחשוב שאנו חיים בעולם מוחלט וקבוע. טוב הוא טוב ורע הוא רע, ומה שנכון היום יהיה בטוח נכון גם מחר. אלא שהמציאות מזמנת לנו שפע דוגמאות סותרות. ומכיוון שאנחנו ב'אוטו', ולא באיזה מכתם פוליטי או פילוסופי, אתם רשאים בהחלט להניח שאני מתייחס לבעיה מהזווית המוטורית.
המכוניות משתכללות, גדלות, מקבלות יותר אבזור ונהיות יותר בטוחות. ה"הכי בטוח" של לפני עשור הוא בעל בטיחות ממוצעת היום, ה"מאובזר לעייפה" של היום הוא הסטנדרט מחר. מדי פעם מגיעה איזו "שוברת מוסכמות" ומערבלת את כל הקלפים – למשל
פורד מונדיאו הנוכחית, שהפכה את כל מכוניות ה"מנהלים" לקטנות ברגע שהושקה בארץ, ומתיחת הפנים שלה דחסה במחי אקובוסט את כל סולם הערכים של הקטגוריה בתחום הביצועים, הופכת מתחרות שהיו "זריזות" לפני רגע ל"בעלות ביצועים מספקים".
צילום: מנהל הבעיה במקרה שלנו חמורה במיוחד מפני שמכוניות – בניגוד, למשל, לטלפונים סלולריים – הן מוצר שחי שנים ארוכות, ולא פעם אנו ניגשים לקנות מכונית חצי עשור או עשור אחרי שהושקה ונבחנה. אם נקרא רק את השורה התחתונה, אנו עלולים ליפול קורבן לאותם עיוותי-זמן – העובדה שמכוניות מקבלות במבחנים ציונים לא בערכים מוחלטים, אלא ביחס לסביבה בה הן מושקות. הדור השני של רנו מגאן, למשל, קנתה לעצמה שם של "המשפחתית הכי בטוחה" כי אכן היתה כזו בעת השקתה, אך כאשר אתם ניגשים לקנות מכונית משפחתית מודל 2009, יש כבר בטוחות ממנה.
אבל אם בכל העניינים הטכנולוגיים-מבניים המצב עוד סביר, בגלל קבועי הזמן הארוכים של תעשיית הרכב (דור חדש כל 6 שנים, בממוצע), הרי שיש תחום אחד תזזיתי בהרבה, עם השפעה לא פחות קטנה על תוצאות המבחנים – המחיר. ועם קצב שינויי המחיר בארץ בשנה האחרונה, צריך לזכור תמיד שכל שורת סיכום במבחן נכונה אך ורק בהתייחס למחיר שהיה תקף ביום המבחן.
רוצים דוגמאות? בבקשה –
פיאט 500, למשל, הושקה עם מנוע 1.4 ליטר ומחיר של 130,000 שקלים לגרסה הידנית, שהפך אותה לפריט אופנתי לבעלי ממון בלבד. גם גרסת 1.2 ליטר מוזלת עדיין הייתה יקרה מדי ביחס למכוניות מיני אחרות, ונשמרה למי שהתאהבו במראה והשליכו מאחוריהם כל שיקול הגיוני. אולם
הוזלת המחיר האחרונה, שהורידה את מחירה ל-80,000 שקלים, משנה את התמונה לחלוטין, עם פער מחיר קטן בהרבה (אבל עדיין לא מבוטל) מול "סתם" מכוניות מיני , בלי השיק המיוחד לה.
צילום: מנהל גם
סיאט לאון 1.8 ליטר TSI עברה מסלול דומה. באפריל 2011 היא עלתה 150,000 שקלים בגרסה האוטומטית. 32,000 שקלים יותר מ
מאזדה 3 בגרסת ה-1.6 ליטר. במחיר הזה לא היתה סיבה אמיתית לקנות את הלאון הזו. המנוע אומנם סיפק ביצועים מכובדים, אך המתלים הנוקשים ואיכות תא הנוסעים לא היו ברמה המצופה מרכב במחיר כזה. כיום נמכרת אותה מכונית ממש ב-120,000 שקלים – 5,000 שקלים פחות(!) מאותה מאזדה 3... פתאום זה דיל היסטרי למי שאוהב ביצועים במכונית המשפחתית שלו, כאשר 30,000 השקלים שנעלמו עוזרים בהחלט להעלים עין מהמתלים ותא הנוסעים שלא השתנו. המכירות, אגב, בהתאם.
מה רציתי להגיד? המילים שאנו כותבים במגזין ובאתר נחקקות בנצח (כן, זה בכלל לא מגלומני. אני יודע), אבל המציאות דינאמית. זכרו תמיד כי המבחן בוצע ונכתב בקונטקסט מסוים, וכאשר ההקשר משתנה – בגלל שינוי מחיר או כניסת מתחרות חדשות – גם התוצאות משתנות. לכן עשו לעצמכם טובה – השקיעו את הזמן הנדרש לקרוא את כל הכתבה כשאתם ניגשים לקנות רכב חדש. אתם עומדים לבלות בו הרבה שעות, ולהשקיע בו המון כסף – הוא שווה את זה.
