בעוד עולם הרכב מתחבט כיצד ייצר, ישנע ויאחסן את המימן הנדרש לתאי הדלק, להם צופים כולם תפקיד משמעותי בעתיד התחבורה החשמלית, מגיעה חברה ישראלית בשם Alchemy Research (מחקר אלכימיה, בתרגום גס) ומציעה פיתרון שונה לחלוטין. הרעיון הבסיסי פשוט – חמצון אלומיניום במים הוא עניין מוכר ודי וותיק, שמשחרר את המימן הכלוא במים. את המימן ששוחרר אפשר לנצל להזנת תא דלק, ואת החום שהשתחרר מהתגובה בין האלומיניום למים אפשר לנצל גם כן להפקת אנרגיה חשמלית. לאלומיניום יש יתרון חשוב בדמות תכולת אנרגיה גבוהה מאוד (גבוהה יותר משל בנזין), והעובדה כי לא נדרשים אמצעי אחסון מיוחדים כדי לשאת אותו בבטחה. עוד יתרון הוא שבסופו של התהליך מתקבלת תחמוצת אלומיניום, שגם היא חומר יציב וקל לטיפול, שניתן למחזר אותו בקלות בעזרת אלקטרוליזה.

אז איפה הבעיה? כמו תמיד, הבעיה היא במעבר מהתאוריה להליך המעשי. התגובה בין אלומיניום למים היא אלימה למדי, ועד היום לא הצליחו לשלוט בה בצורה טובה מספיק כדי לאפשר ניצול יעיל של התהליך. כאן נכנסת לתמונה חברת אלכימיה האמורה, שפיתחה את טכנולוגית ה-Alydro. מאחורי השם השיווקי מסתתרת אריזה של האלומיניום בגרגרים ייחודיים וריאקטור מיוחד, המאפשרים לבצע את תהליך השריפה של האלומיניום באופן מבוקר ונשלט.

אנשי החברה מציינים כי אריזת האלומיניום בגרגרים גם תאפשר תדלוק קל ומהיר, ופריקת תחמוצת האלומיניום בסוף התהליך גם היא תארך דקות ספורות בלבד. יחד עם צפיפות האנרגיה הגבוהה של האלומיניום ויעילות ההנעה החשמלית מתקבל טווח הנסיעה המדהים שבכותרת כשהמכלול כולו – מיכל האלומיניום, ריאקטור האלומיניום-מים, תא הדלק, המנוע החשמלי והמיקרו-טורבינה להפקת חשמל מהחום הנפלט – תופסים נפח דומה לזה של מערכת ההנעה (מיכל דלק, מנוע, תיבת הילוכים ומערכת פליטה) ברכב עם מנוע בעירה פנימית.

אולם יש לזכור כי מדובר בפיתוח שנמצא בשלב ראשוני מאוד, ומתנגדיו מציינים את הנצילות הנמוכה של תהליך האלקטרוליזה שממחזר את האלומיניום (כ-70% במקרה הטוב) כאחד החסמים העיקריים בפני יישומו. כך שכנראה שלא נשמע בקשות בסגנון "מלא לי פול אלומיניום 95" בתחנות הדלק בזמן הקרוב...