
בשנת 2009 הצטרף פטל לקבוצת רד בול והיה לנהג הצעיר בהיסטוריה שהגיע למקום השני באליפות. יריבו לתואר באותה שנה היה באטון הבריטי. ב-2010 הוא זכה בתואר הראשון והיה לאלוף העולם הצעיר ביותר (שיא ששבר לואיס המילטון שנתיים קודם לכן) אחרי קרב עם אלונסו, שסיים שני בדירוג בפער של 4 נקודות (נשמע מוכר?). פטל הוביל באותה עונה רק פעם אחת בדירוג, אבל זו הייתה הפעם שנחשבת – בסוף המרוץ האחרון.
את 2011 הוא פתח בתנופה אדירה ולא הותיר לבאטון, שהיה במקום השני, שום סיכוי. הוא הבטיח את האליפות ארבעה מרוצים לסיום, השיג 15 הקפות דירוג מהירות ביותר (שיא חדש לעונה) ו-739 הקפות כמוביל. את עונת 2012 פתחה רד בול באופן מגומגם מעט ופטל סבל מכך. המחצית הראשונה של העונה הייתה קשה בשבילו. הוא ניצח אמנם במרוץ בבחריין והוביל לזמן קצר בדירוג, אבל אוסף של תוצאות לא מספקות יחד עם פרישות כתוצאה מבעיות אמינות (בוולנסיה ובמונזה) דרדרו אותו לאחור והוא אפילו לא נראה כאיום גדול על התואר. אבל רד בול התעשתה והמהפך של פטל החל בסינגפור (שבעה מרוצים לפני סיום העונה) עם ניצחון ראשון מבין ארבעה רצופים. וכך, ארבעה מרוצים לפני סוף העונה הוא חזר בתנופה גדולה למקום הראשון. עם חמישה ניצחונות בסך הכל פטל היה הנהג המצליח ביותר העונה.
ההשוואה המתבקשת בין פטל לשומאכר רק חוזקה משיתוף הפעולה ביניהם שיימשך גם השנה. מה שברור הוא שעם פתיחה כזו פטל נמצא בעמדה טובה כדי לשבור את שיאיו הבלתי נתפסים של שומאכר שזכה, בין השאר, ב-7 אליפויות פורמולה 1.