פיג'ו 404 לא מזמן סיפר לי חבר כי הוא צריך לקנות מקרר חדש, והלין על כך שהיום כבר אין מקררים "כמו פעם", דוגמת האמקור שמשרת את הוריו בנאמנות כבר 15 שנה. "אני חורש את הרשת", סיפר בקול עייף, "ולזה יש פלסטיקה מתפרקת, ההוא מרעיש, זה מיוצר בסין עם הורים לא ברורים... פשוט אין לי מושג מה לקנות! למה לא מייצרים מקררים כמו פעם, מאסיביים ופשוטים, בלי כל מעגלי הקירור, הכסף המיינן נגד חיידקים ושאר שטויות. סתם מקרר פשוט ששומר את הדברים בפנים קרים וזהו!".
עכשיו תחליפו את המילה "מקרר" ב"מכונית" (ועוד כמה התאמות קלות), ואני בטוח ששמעתם את השיחה הזו כבר עשרות פעמים. איזה חבר או דוד מבוגר ילבשו מבט מצועף וייזכרו בפיג'ו 404 או פיאט 131 שהייתה להם פעם, ואיזה סוס עבודה היא הייתה, ואיך אם היה מתקלקל בה משהו היו מתקנים את זה בשתי דקות עם מברג ופלאייר, בלי כל המחשבים האלו... נשמע נהדר, לא? אלא שבעוונותיי עוד יצא לי לנהוג במכוניות כאלו, עם קרבורטור וכמעט בלי אלקטרוניקה (או ממש בלי). ומשום מה, הזיכרונות שלי קצת שונים.
נכון, יותר קל לתקן פלטינות מאשר מחשב הצתה משוכלל – אבל הן גם מתקלקלות הרבה, הרבה יותר. קרבורטור זול יותר לשפץ מאשר מערכת הזרקה – אבל הוא יוצא מכיוון בתדירות שהייתה משגעת כל צרכן רכב מודרני. וזה לפני שדיברנו על טיפולים בתדירות כפולה או יותר; מנועים שהיו שורדים בקושי 100,000 ק"מ בין אוברולים; האומנות שנדרשה כדי להצליח להניע את הרכב כשהוא במצב חצי חם ביום גשום, או חצי קר ביום שמש; או סתם סיקסים שלא היו מוכנים לעבוד סדיר בשיפוע של יותר מכמה מעלות.
צילום: מנהל אז כן, היו מכוניות נהדרות בימים ההם, כאלו ששווה להתגעגע אליהן מכל מיני סיבות. אבל אמינות היא לא ממש אחת הסיבות. רובן המוחלט דרש הרבה יותר תשומת לב וטיפולים מצד הנהג מאשר מכונית מודרנית – וכולן נתנו שירות הרבה פחות מפנק ומקיף לאותו נהג.
אגב, הצצה אל אחוריו של מקרר אמקור ישן חשפה צריכת חשמל גבוהה ביותר מ-100 וואט מהמקרר בן ה-7 שמשרת אותי, שמקביל בגודלו ואף מעט גדול יותר. זה מתרגם לכמעט 2 שקלים ביום מבחינת צריכת החשמל העודפת – מספיק לקניית מקרר חדש בערך כל 6-7 שנים במחירי החשמל הנוכחיים. עכשיו תחליפו את החשמל בדלק – ותגלו שפער צריכת הדלק בין אותה סיטרואן AX14 ששירתה אותי אי אז, לבין פיקנטו מודרנית, לדוגמא, יממן בקלות החלפת מחשב מנוע כל שנה שנתיים.
