מודנה
אנחנו כאן לכבוד גרסת הספורט של מזראטי גראנטוריסמו – היא ממוקמת בהיררכיה הפנימית מעל גרסת הכניסה (4.2 ליטר, 405 כ"ס, 950,000 שקלים) ומתחת ל-MC Stradale מוכוונת המסלול (4.7 ליטר, 460 כ"ס) ומחליפה למעשה את גרסת ה-S. הספורט, שתוצע בארץ במחיר התחלתי של מיליון ו-30,000 שקלים, מאמצת את המנוע של הסטרדאלה, וזוכה לעדכוני עיצוב קלים, שמצליחים לשפר עוד יותר את העיצוב היפיפה גם כך, והתוצאה הסופית לא פחות ממדהימה. אפשר לשפוך מאות מילים בתיאורים משתפכים, אבל פשוט הביטו שוב בתמונות ותבינו לבד.

אנחנו קיבלנו את המפתח – כמו של פיאט פונטו, רק עם סמל קלשון – של הגרסה הפלנטארית. פתיחת הדלת הגדולה מפגישה אותנו עם שפע עור לבן ובוהק, גם על הדשבורד, ויש גם אלקנטרה על התקרה. וזה נראה פשוט מצוין. אחרי שמתיישבים מגלים שהמושב החשמלי גבוה מדי גם במצב הנמוך ביותר ושתנוחת הנהיגה לא מבריקה לגבוהים, וגם הראות לא, הודות לקורה A מגודלת, אבל מתרגלים. המושב עצמו מצוין, ומספק לי שפע תמיכה, מה שאומר שהוא עלול להיות מעט גדול מדי עבור אנשים קומפקטים. ואם כבר תלונות – העיצוב של הקונסולה המרכזית ובקרת האקלים יכל להיות עדכני יותר, והאחראי על המרווחים בהרכבה יכל לעשות עבודה קצת טובה יותר, אם כי הכל מוצק וכלום לא צקצק במהלך הנסיעה.
צמד המושבים האחורי מציע, במפתיע, מרווח מספק לאנשים בגובה מטר שבעים ומטה, גבוהים יותר יסבלו מצפיפות באזור הראש והרגליים. המזוודות יסבלו מצפיפות בתא המטען המעט רדוד מדי. אבל עזבו שטויות, בואו נצא לדרך.

בקטעי הקישור הגראנטוריסימו מצדיקה את שמה עם שיוט נינוח כשרק רעשי כביש (וקצת רוח) מפרים את השלווה. בעודי מתרשם לטובה מנוחות הנסיעה, למרות חישוקי ה-20 אינץ', אני מפנה את מבטי לנתיב השמאלי ומגלה שם זוג לא צעיר שחיוך רחב משוח על פניהם. שניהם מניפים אגודל מאשר ומפרגן, ושנייה אחר כך הנהג מוריד את היד למטה במהירות בסימון שכל חובב רכב מבין אותו כ"תן גז! מה אתה נוסע כמו עגלה באוטוסטראדה?". כן מצלמות, לא מצלמות – לא יכולתי להישאר אדיש ומעכתי את הדוושה, עניין שהקפיץ את המחוג ל-180 בקלילות. והרוטינה חזרה עוד פעמיים במהלך ההשקה, כולל בחור שגם צעק באיטלקית משהו שנשמע מאושר מאוד. איטלקים, אי אפשר שלא לאהוב אותם.
את השיוט ניצלתי גם כדי לשחק עם כל כפתור אפשרי - ואז הגיע תורו של כפתור הספורט. בתגובה ללחץ עליו מתגבר צליל ה-V8 מנהמה רחוקה להמהום בשרני, והאפקט כל כך מגניב שמצאתי עצמי לוחץ עליו שוב ושוב כדי ליהנות מההבדל המורגש. ולא רק הצליל מתעורר – גם התיבה מקבלת את מצב הרוח הנכון ומספקת תגובות מהירות בהרבה, עם תאוצות ממכרות שהן מתכון בטוח לשלילת רישיון.

אני נוהג עם חלונות פתוחים ומערכת קול כבויה, לא נותן לשום דבר להפריע לחוויה הווקאלית של ה-V8 הזה, שמטפס בקלות על הפודיום הפרטי שלי ל"מכוניות עם צליל מנוע מדהים". כל ליטוף לדוושה מתורגם לצליל קצת אחר ואתה מרגיש כאילו אתה מנצח על תזמורת השסתומים, פשוט נהדר. הנכונות לפנייה גבוהה, והגראנטוריסימו מסתירה היטב את משקלה המכובד – 1.9 טון.
למעשה, קשה לבוא בתלונות למכונית הזו – למעט סעיף אחד והוא נושא הבלמים. אנשי מזראטי האריכו בדיבור על בלמי הברמבו, אבל אולי לא סיפרו להם כמה הרכב הזה שוקל, או שמכוניות ההשקה עברו כבר תחת יותר מדי ידיים מתעללות. כך או כך – ציפיתי לפגוש כאן הרבה יותר עוצמת בלימה, וגם יותר תחושה מהדוושה. זה לא היה נורא, ורחוק מלהיות מפחיד, חלילה – אבל הבלמים לא ברמה של המנוע, וזה חבל.

מדובר ברובוטית חד-מצמדית, מהסוג שמעלה אסוציאציות של קורולה, ולא מכונית על. "למה הם לא אימצו את כפולת המצמד הנהדרת של פרארי", רטנתי עוד לפני שנכנסתי למכונית – רק כדי להיות מופתע לחלוטין. זה מתחיל עם עלייה מהירה יותר בסל"ד. זה ממשיך עם צליל שמצליח להיות כאן מרשים עוד יותר – חזק ובאריטוני יותר (אם כי יכול להיות שלאגזוז הקרבון גם הייתה יד בעניין...). וכשנותנים למנוע לרוץ בפול-גז אל המנתק התוצאה מאוד מרשימה, והפצפוצים בעזיבת דוושה הם מהסוג ששווה להקליט ולהשמיע לילד. התיבה מוסיפה לחגיגה עם גז ביניים מרנין בכל הורדת הילוך – וזה הזמן לציין כי החלפות ההילוכים זריזות מאוד בכלל, וביחס לתיבה האוטומטית בפרט.
וסלחו לי שאני חוזר שוב לכפתור הספורט. האפקט שלו על האופי והמהות של המכונית כל כך גדול שהוא זכאי לשם משמעותי יותר, אולי heart או life... בהשוואה, הגראנטוריסמו מרגישה חצי מתה שהוא לא לחוץ, כאילו מתחננת שתלחץ עליו שוב. אגב, עם הזמן למדתי לזהות את הצליל שנייה לפני המנתק, ולתזמן את ההעברות בזמן, אולי גם בזכות התגובות המהירות יותר של התיבה. טענות אמיתיות? שוב הבלמים, ותפעול התיבה במצב האוטומטי. הוא לא נורא, ויש גם מערכת לסיוע בזינוק בעלייה, אבל התפעול במצב האוטומטי הרגיל איטי מדי, וגורם למכונית להרגיש כאילו היא לא התעוררה עדיין.

נשמה
בדרך חזרה קיבלתי הארכה של חצי שעה עם הגרסה הרובוטית. לא היה זמן לכביש נהיגה, אז הסתפקתי בסיבוב עירוני. החלונות פתוחים, כפתור הספורט לחוץ וכל הרחוב מסתובב בכל פעם שהמכונית בתנועה, במיוחד בהורדת הילוך עם גז ביניים ממוחשב. כיף לנהוג במקום שבו כולם אוהבים מכוניות. בסוף היום הגראנספורט הזו היא מכונית מעולה, אבל לא מושלמת. יש לה פה ושם פאקים – הבלמים היו צריכים להיות טובים יותר, הפנים יכל להיות מעודכן יותר, וגם בתנוחת הישיבה יש מקום לשיפור. אבל היא פוגעת בול במה שהיא צריכה לעשות. זו מכונית שתדע להיות נעימה יחסית ביום יום, מהירה בסופי שבוע ומהנה כל הזמן.
לגבי הבחירה בין הרובוטית לאוטומטית, באופן אישי הייתי בוחר בראשונה (שאגב באופן מוזר היא היקרה יותר). אבל היא תתאים למי שחושב שהוא ישתמש הרבה, או בעיקר, במצב הידני שלה. מי שמעדיף לנהוג במצב אוטומטי, עדיף שיבחר בגרסה האוטומטית, שגם מתאימה יותר לאופי ה-GT של המכונית הזו. ועוד המלצה קטנה – סמנו גם V על חבילת הקרבון (יש שלוש, בטח כל אחת עולה כמו פונטו), ויש לכם חפץ אומנות בחנייה, ששר כמו פבארוטי, נראה כמו פיקאסו אבל אפשר לנהוג איתו לעבודה. רק אל תשכחו להשתמש בכפתור הספורט כאשר אתם במצב הרוח הנכון – והאמת שגם אם אתם לא, כי הוא כבר יכניס אתכם אליו.