הפזמון ידוע – שערי היורו – או הדולר, או הין – עולה, והיבואנים אצים רצים להעלות מחירים, בטענה שמחיר הקניה עלה, ולכן זה אך הגיוני... אבל כשהמצב מתהפך, ותורו של השקל להתחזק, כל ההסברים החשבונאיים נעלמים, והמחירים לא זזים במילמטר. זו, לפחות, האמונה הרווחת בקרב הציבור, כתת-סעיף במסגרת האמונה הכללית יותר של "היבואנים דופקים אותנו". האומנם?
החלטתי לעשות משהו שלא מקובל לעשות בענייני אמונה – לבדוק את העובדות. מה מספרים המספרים. לבדוק כיצד מתנהגים מחירי הרכב אל מול שערי החליפין לאורך שנים.
אקדים את המאוחר – אין ספק שאחת מהתוצאות של הבדיקה היא ששוק הרכב התבגר. אם בעבר כל שינוי מזערי בשער החליפין העיף את המחירים למעלה – ואצל חלק מהיבואנים, כמדיניות – גם למטה, הרי שהתזזית הזו נעלמה. היבואנים מגדרים את השינויים; מבינים שאי אפשר כל הזמן לשנות את המחירים; סביבת האינפלציה הנמוכה, שהמשק הישראלי חי בה בעשור ומשהו האחרונים, תורמת כמובן ליציבות, גם דרך הפסיכולוגיה של הציבור, שמצפה ליציבות מחירים, בלי שינויים תכופים – אם בכלל – במחירי המוצרים השונים.
ועכשיו לפרטים. שלוש תוצאות מרכזיות העלתה הבדיקה: הראשונה, שהרגולטור השפיע ועדיין משפיע באופן משמעותי על מחירי הרכב בישראל; השנייה, שאין ממש בתיאוריה שהיבואנים רק מחפשים לנצל כל הזדמנות כדי להעלות מחיר, מה שמחליש את טענת ה"אין תחרות בענף הרכב בישראל"; השלישית – המעניינת מכולם, היא שמחירי הרכב הריאליים בישראל בשבע השנים האחרונות, נמצאים במגמת ירידה, ואפילו דרמטית!
הבדיקה התבססה על מחירוני הרכב שמתפרסמים בתחילת כל שנה (שנת מודל/שנת רישום) ומתעלמת משינויי מחירונים או מבצעים שבהחלט מתרחשים גם במהלך השנה. אבל כמגמה ארוכת טווח אין לשינויים בתוך השנה משמעות.
הבדיקה נעשתה על בסיס נתוני מכירות רכב בשוק המכוניות המשפחתיות. נבנה "סל צריכה" של רכב משפחתי טיפוסי בהתבסס על שקלול של מחירים נומינליים עבור קבוצת דגמים (המשתנה בכל שנה) העונים להגדרה כדלקמן: רכב בעל תיבה אוטומטית, מונע בבנזין, בעל חמישה מושבים, שנפח מנועו הוא בין 1,360 ל-1,800 סמ"ק. למה נפחים אלה? כדי לכלול ב"סל" את כל הסקאלה של מה שניתן להגדיר רכב משפחתי קלאסי – מרכב משפחתי בינוני כדוגמת יונדאי אקסנט או פיג'ו 306 בנפח 1.4 ליטר (1,360 סמ"ק בדגמים מסוף המאה הקודמת), ועד דגמים בעלי מנוע 1,800 שהיו בעבר הלא רחוק אלטרנטיבה לכמה דגמים של משפחתיות – למשל מאזדה לנטיס ויונדאי אלנטרה.
על מנת לנטרל קבוצות קיצון – דגמים זולים במיוחד ודגמי יוקרה כגון כמה דגמי אלפא ואודי שיכולים לענות להגדרה לעיל (למשל אלפא 159 בנפח 1.8 ליטר), נחתכו מה"סל", בכל אחת מהשנים, ה"קצוות" – 5% בעלי מחירים גבוהים ו-5% בעלי מחירים נמוכים.
יש לזכור כי עד לפני כשנתיים, מחירי הרכב לצרכן (אן לפחות העוגן למחירי דגמים רבים), נקבעו הלכה ולמעשה על ידי הרגולטור, שכן מרגע שנקבעו טווחי המחירים של קבוצות המחיר ששימשו לצורך קביעת אגרת הרישוי ושווי השימוש, הרי שהיבואנים "יישרו קו". במילים פחות עדינות אפשר לומר שהתקיים מונופול ממשלתי על תמחור רכב משפחתי...
להלן תיאור גרפי של התפתחות מחירים נומינליים בקבוצת כלי הרכב המשפחתיים על-פני 15 שנים:
הגרף לעיל למעשה נותן לנו תמונה "מתגלגלת" של מחירי הרכב בישראל – המציאות המוכרת לנו פחות או יותר. אבל מה בעצם חיפשנו? מתאם בין המחירים לשערי החליפין שהוא – אם אכן צדקנו בחשדותינו – יקפיץ את המחירים מעלה רק בעליות.
אחד הכלים בהם נעשה שימוש בעת קביעת קבוצות המחיר – שעד לאחרונה שימש ככלי תמחורי כמעט בלעדי בתחום של רכב משפחתי, היה סל מטבעות ייחודי לענף הרכב (שנבנה על ידי רשות המיסים), בו שוקללו המטבעות הזרים, כל אחד בהתאם למשקל כלי הרכב שיובאו באותה שנה במטבע הנתון: כך למשל, אם שער הדולר ירד בשנה מסוימת ב-1% ומשקלו בסל עמד על 50%, בעוד שהיין עלה ב-2% עם משקל 25% והיורו נותר ללא שינוי ומשקלו 25% הנותרים, הרי ששקלול השינויים היה מביא אותנו לאפס עדכון של הקבוצות.
הרעיון פשוט – בכלל לא משנה בכמה מתייקר או מוזל הדולר לעומת השקל, מכיוון שהיבואנים בדולר יהיו חייבים לנתח משתנים רבים – בכמה התייקר הדולר לעומת היורו, היורו לעומת השקל, מה מגוון הדגמים שיש למתחרי היין להציע, מה הביקוש המצרפי לרכב ומה מתוכו הביקוש לרכבי הדולר, וכדומה. וכל זאת מתוך הנחה שעם כל הכבוד לרכב משפחתי מסוים שמיובא בדולר, הפער שיכול להיפתח בינו לרכב משפחתי שמיובא ביורו או ביין, לא יכול להיות גדול מדי ויהיה חייב להיות מוצדק – איכותית, תמורה למחיר, אמינות, אבזור ועוד – אחרת אנשים לא ירכשו את הרכב.
וראה זה פלא. למרות שעברו כבר שנתיים, מתברר שכוחות השוק עושים את שלהם, וגם בשנים 2011 ו-2012 ההתנהגות של מחיר הרכב המשפחתי הטיפוסי (כפי שהגדרנו אותו לעיל), דומה לשינויים בסל מטבעות יבוא הרכב – למרות ביטול קבוצות השווי. נדגיש כי שערי החליפין נלקחו בפיגור של שנה, וזאת כדי לתת ביטוי לעיתוי קביעת המחירים – בתחילת כל שנה, על סמך התנהגות המטבע הרלבנטי או סל המטבעות בשנה האחרונה. (זאת מתוך הנחה שיש זמן הבשלה – בשוק תחרותי משוכלל – בטרם יגיבו היבואניות).
שימו לב לגרף של המחיר הנומינלי, כלומר המחיר המקורי שקובעת היבואנית בכל שנה ושנה בלי שום חישובים שלנו – המחירים נמצאים פחות או יותר במגמת עלייה קבועה. אלא שברגע שמשקללים את מדד המחירים לצרכן, מתגלה תמונה מרתקת – בעוד שבאמצע העשור האחרון של המאה ה-20, חלה עלייה מחירים רציפה עד לשנת 2005, הרי שמשנה זו ישנה ירידה במחיר הריאלי של הרכב המשפחתי הטיפוסי. הירידה מגיעה לכ-20%!
מחירי רכב נומינליים, סל המטבעות בפיגור שנה ומדד המחירים לצרכן בשנים 1997-2012
צילום: מנהל
למי שאוהב סטטיסטיקה – המתאם בין סל המטבעות (משנה קודמת) משוערך לפי מדד המחירים, לבין המחיר הממוצע של רכב משפחתי במחירי 2012, אם מנטרלים את השנים הראשונות, מגיע לכדי 97% – על גבול הבלתי יאומן.
מחירי רכב משפחתי במחירים אחידים של 2012 וסל מטבעות משוערך לפי מדד המחירים לצרכן, 1997-2012
צילום: מנהל
בספטמבר 2005 ביצעה רשות המסים רפורמה במיסוי הרכב, ושיעור המס ירד מ-95% עד ל-75% בשנת 2009. באוגוסט 2009 יושם המיסוי הירוק, שהמשיך בהפחתת המס האפקטיבית על אותו רכב משפחתי טיפוסי, והוא נמוך בממוצע מ-60% כיום. יודגש כי את השפעת המיסוי הירוק על המחירים לא נוכל לראות מהסדרה שניתחנו, מכיוון שחלק ניכר מהדגמים הזולים שהרפורמה הביאה, חורגים מההגדרה של "רכב משפחתי" לעיל.
כלומר, מחירי הרכב בישראל מתנהגים במתאם גבוה למדי לירידה של שיעורי המס, כמו גם לשינויים בשערי החליפין. אין ספק שבטווח הקצר, בתוך שנת דגם, יבואנים בהחלט מבצעים שינויים – לשני הכיוונים (למעלה זה מתבטא במחיר מחירון ולמטה זה מתבטא בהנחות ומבצעים) לאור שינויים ותנודות בשערי החליפין. אולם, קו המגמה מראה כי כוחות השוק חזקים יותר מהכל, והיבואניות שמדי ינואר מדווחות על מחירוני הרכב, עושות זאת מתוך הבנה מה סביבת העבודה בה הן חיות ועובדות. גחמות ושליפות אינן חלק מהעניין.
ברור שתמיד ניתן להצביע על התנהגות מוזרה, שחצנית או חזירית לפיה יבואנית מעלה את מחיר הרכב בעת ששער היין עולה – בעוד שהיא מייבאת את הרכב בכלל בדולר...
לסיכום אפשר להבחין שלמרות כל הכוחות הפועלים להעלאת המחירים (היבואניות, חברות הליסינג), הרי שלאורך זמן מתברר שכוחות השוק פועלים גם בענף הרכב – ולאורך זמן מחיר ריאלי של רכב משפחתי טיפוסי, המדד ושערי החליפין, הולכים יד ביד.
