במשך שנים, עוד מתקופת מרוצי אשקלון אי שם בשנות ה-80', לא מעט אנשים עמלו קשה מאוד, ולפעמים גם קצת דרכו על הקווים, כדי שיהיה בארץ ספורט מוטורי. והנה הגיעו ימים יפים וחל שינוי בגישה מצד הרשויות, והן יושבות מול אותם אנשים יקרים שרוצים לעשות את מה שהם הכי אוהבים – לטפס על סלעים, להתבצבץ, ולהתחרות – ושהכל יהיה חוקי.
אלא שנראה שבניגוד לאנשים שאוהבים לתת בגז, הרשויות אוהבות יותר את רחבת הטיפולים, ולכן לא תמיד שני הצדדים מושכים לאותו כיוון. ובכל זאת, יש דיבורים, הבנות ואפילו הסכמות בחלק לא קטן מהדברים. הבעיות העיקריות שעוד נותרו פתוחות נוגעות לענייני הבטיחות והביטוח. אלא שבזמן שאלו יושבים סביב השולחן ומנסים להגיע להבנות, ישנם אנשים אחרים שמתקשים לשלוט בחרמנות הגז שלהם, ומקשים מאוד על מאמציהם של חבריהם לעמותה.
לפני מספר מועט של חודשים, נפתח בפייסבוק דף אשר קורא לאותם חברים המשוגעים לדבר לבוא ולהתחרות, למרות שעדיין אין חוק מוסדר וחבריהם לעמותה עדיין יושבים ומתדיינים עם הרשויות. אומנם בדרך כלל הם נמנעים מהמילה המפורשת "תחרות", ומנסים להסוות את האמת תחת שמות כמו "מפגש", אבל זה לא באמת מוליך אף אחד שולל, בטח לא את מי שהתרגל לשנים של "מסעות ניווט לא תחרותיים"... היו לנו כבר "מלך הגבעה", "מלך הבור", "מלך הסלעים" ובזמן שאני כותב שורות אלו, אנחנו מוזמנים ל"מלך המשיכות". האירוע הגדול של השנה – וגם הקהל מוזמן.
צילום: מנהל
אז נכון, אפשר להסתכל על התחרויות הללו בעיניים רומנטיות וסלחניות ולראות את הטוב. את העובדה שאותן תחרויות מתקיימות ללא תקציב מוסדר, הכל מכיסם האישי של חובבי הספורט ורוב העשייה נעשה בהתנדבות של חברים שמגיעים להכין את השטח בשעות הבוקר המוקדמות ולעיתים אף יום קודם. המתחרים שמשקיעים המון זמן, כסף ואהבה בכלים שלהם ונותנים את הכל, בלי גב של ספונסר שיכסה על הנזקים. והכי טוב – הקהל. משפחות שלמות שמגיעות ושואפות ניחוח תרבות מוטורית ומוכיחות כי ספורט מוטורי הוא לא רק עניין למשוגעים לדבר, אלא עסק לגיטימי, עם פוטנציאל כלכלי אדיר. כשכולם מקצצים כל הזמן ובכל מקום, ומעלים לנו את המיסים על כל דבר – כאן יש פוטנציאל אדיר להכנסות וליצירת שוק חדש של עבודה.
אבל לא הכל טוב. אני אומנם יכול להבין את האנשים שמאסו בביורוקרטיה ובקיפאון בתחרויות והרעב לגז בוער בהם. אבל הנזק שגלום באירועים הללו הוא אדיר, ורק מרחיק את היום בו נוכל להתחרות על סלעים בצורה רשמית וחוקית. הנזק התדמיתי, שפוגע בחברי העמותה שיושבים מול הרשויות, והנזק הפוטנציאלי במקרה שמשהו ישתבש. כי אותם אירועים מהנים ופופולאריים אותם הזכרתי לטובה ממש כמה שורות קודם לכן, נעשים ללא פיקוח וללא השגחה, אין סדר ואין משמעת, למרות הניסיונות של המארגנים. חשבו רק מה יקרה ביום בו תגמר מכסת הנסים שזכינו לה עד היום, ומישהו מהמתחרים – או גרוע יותר, מהקהל – ייפצע באופן רציני. איפה אתם חושבים שיהיה חוק הספורט המוטורי בכלל, ומרוץ העבירות החוקי הראשון בפרט, כאשר כותרות העיתונים יזעקו על ההפקרות של ה"מרוצים המחתרתיים", ובמהדורות החדשות תראיין השדרנית חמורת הסבר את אימו של הפצוע ליד מיטתו בבית החולים?
צילום: מנהל
אז חברים, אי אפשר לאחוז בשני צידי הסלע. מצד אחד לשבת סביב שולחן עם הרשויות ומצד שני לקיים אירועים שלא כחוק. אולי ניתן לקיים אירוע ראווה ולהזמין את החברים מהרשויות, ולקוות שמישהו שם ידבק במחלה...
