המערכת הראשונה בה התמקד המחקר, מערכת התרעה על מהירות, שמתריעה בפני הנהג במידה ועבר את המהירות המותרת. המחקר מסיק שאם תוטמע המערכת בכלל המכוניות בארץ, יש לה פוטנציאל להפחית ב-8.3% את מספר ההרוגים בתאונות דרכים וב-5.4% את מספר הנפגעים.

שלישית היא מערכת להתרעה מפני סטייה מנתיב, שמתריעה על חציית קו הפרדה ללא איתות. גם המערכת הזו באה לידי ביטוי בכבישים בינעירוניים בלבד, אם כי היא בעלת השפעה גדולה יותר. לדעת עורכי הסקר למערכת זו פוטנציאל להפחתה של 7.7% במספר ההרוגים ו-3.3% במספר הנפגעים בתאונות דרכים.
המערכת הרביעית שנבדקה היא מערכת להתרעה מפני התנגשות, שמודיעה לנהג במקרה שיש כלי רכב, הולך רגל או כל מכשול אחר שהנהג עשוי להתנגש בו, ומסוגלת גם להפעיל את הבלמים באופן אוטומטי במקרה הצורך. מערכת שכזו, לפי המחקר, עשויה לסייע להפחתה של 5.2% במספר ההרוגים ו-8.8% במספר הנפגעים. הסיבה לשיפור הניכר על מספר הנפגעים נובעת מהשפעת מערכות מסוג זה על תאונות לפנים-אחור.

השורה התחתונה – מערכות ויישומי העזר והבטיחות מועילים. המערכות הללו גם שוות את הכסף שהן עולות. את כל אלה אנחנו כבר יודעים ממחקרים קודמים. גם ארגון הבטיחות Euro-NCAP הודיע על כוונתו לשים דגש על מערכות הבלימה האוטומטיות מאחר ומחקרים רבים מוכיחים את יעילותן. מצד שני, עושה רושם שתוצאות המחקר של הרשות לבטיחות בדרכים הן מגמתיות משהו. חישוב זריז מגלה שחמש המערכות הללו בלבד צפויות להפחית את מספר ההרוגים בתאונות דרכים ב-31.1%, וזאת מבלי להוסיף למשוואה ערב רב של מערכות נוספות שמוזכרות במחקר ללא מיקוד בהשפעתן על התחבורה בישראל. משתמע מכך שבמכונית עמוסת יישומי בטיחות אלקטרוניים נהנה הנהג מהסתברות שלילית להיות מעורב או חלילה להיפגע בתאונה.
נכון, המחקר רק מצביע על הפוטנציאל של מערכות הבטיחות השונות, ושלא תבינו לא נכון – אנחנו לגמרי בעדן ומקווים לראות כמה שיותר מערכות שכאלו במכוניות בישראל. אבל המחקר לא מתייחס לתלות בין המערכות ולעבודה בו-זמנית שלהן, והוא רחוק מלהוות בסיס להמלצות כלשהן.