תמונת אילוסטרציהבכתב אישום שהוגש לביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א נטען, כי אדם החנה את רכבו בחניה פרטית, תוך שבלט לכיוון המדרכה וחסם אותה, באופן שאינו מתיר מעבר להולכי רגל או עגלת תינוק.

לדברי הנאשם, הוא הבחין בפקח רושם דו"ח לרכב ברחוב סמוך, בעוד הקטנוע שלו חונה בחניית נכים. על כן עצר את רכבו בחניה פרטית, במטרה לצלם את הקטנוע של הפקח. לטענתו, הוא העיר לפקח כי אין זה תקין לחנות בחניית נכים ובתגובה, איתר הפקח את רכבו ונתן לו דו"ח כ"תגובת נגד" להערתו.

הפקח שרשם את הדו"ח טען, כי המדרכה ברחוב בו הנאשם החנה את רכבו הינה צרה ואין בה תמרור המתיר חניה על המדרכה. כנגד דברים אלה הוסיף הנאשם כי תא המטען של רכבו בלט אל מחוץ לחניה במספר סנטימטרים בודדים שאינם מצדיקים מתן דו"ח. ולראיה הגיש לביהמ"ש תמונות המתעדות את האירוע.

השופטת מי-טל אל-עד קרביס קבעה כי סדרת התמונות שהגיש הנאשם מוכיחות כי תא המטען של רכבו לא בלט באופן החוסם את המדרכה או מפריע למעבר של עגלות ילדים או הולכי רגל. בנוסף, במידה והנאשם החנה את רכבו לפני צילום התמונות תוך ביצוע עבירה, הוא כבר לא עשה כן כאשר נרשם הדו"ח וצולמו התמונות, ולפיכך שיקול הדעת שהפעיל הפקח בעת רישום הדו"ח היה לקוי.

השופטת זיכתה את הנאשם מהמיוחס לו.
לאתר המשפט הישראלי פסק דין