תמונת אילוסטרציההבוקר שלי נפתח עם הדיווח על התאונה המחרידה ליד פוריה. תאונה בה נספו שמונה בני משפחה אחת אחרי שרכבם – על פי הדיווח בחדשות – איבד את יכולת הבלימה, התדרדר לתהום ועלה באש. איך יודעים? פשוט מאוד – מתברר שאם המשפחה עוד הספיקה לצלצל למשטרה ולדווח על הבעיה לפני שהרכב התדרדר לתהום...

השדרנית בגלגל"צ פתחה את השידור שמיד אחרי החדשות בדיבור על התאונה, כמובן, ומשפט הסיכום שלה הוא שהקפיץ אותי, בעיקר מכיוון שהוא מבטא את הרוח הכללית – "לפעמים פשוט אין מה לעשות". סליחה? סליחה?!! יש והיה מה לעשות במצב כזה, וכל מה שהבדיל בין שמונה הלוויות לנזק כספי בלבד, אולי בליווי כמה שריטות וחבורות, היא יכולת הנהג. שלא יובן לא נכון – לא באתי לדבר סרה במתים, ואיני מפנה את האצבע אל הנהג – אלא אל מי שלימד אותו לנהוג. מי שהסתפק במובן הצר ביותר של המושג ולא חשב לרגע לנסות וללמד את הנהגים גם דרכי התמודדות עם מצבי חירום.

אולי אתם תצליחו להסביר לי מדוע כל טייס עובר עשרות שעות של תרגול מצבי חירום בדרך לקבלת הרשיון וברענונים/קורסים אחרי קבלת הרשיון, אבל הנהג הישראלי מורשה לעלות על הכביש בלי שיתרגל משהו קיצוני יותר מבלימה בינונית? לא עשרות שעות חלילה, סתם איזה שיעור אחד או לפחות קריאת חובה של חוברת הדרכה. נכון, בטפסים הרשמיים של משרד התחבורה כתוב משהו על תרגול ירידה לשוליים ובלימת חרום ושאר ירקות, אבל כולם יודעים – וזה כולל את כל מי שאחראי לנושא מטעם המדינה – שזה לא נעשה. שמורים שלא רוצים לבזבז זמן על שטויות מחתימים תלמידים להוטים לרשיון על טופס שבו הם מאשרים שעשו הכל – ירדו לשוליים, חזרו, בלמו, רצחו את ארלוזורוב – רק כדי שיוכלו לגשת לטסט. יודעים – ולא עושים כלום בנושא.

ויש מה לעשות – תרגולים במגרשי החלקה או בסימולטורים, בחינת התלמיד במצבי חירום בטסט (כן, זה דורש קצת השקעה מטעם המדינה, אני יודע. מצטער שהגזמתי). לפחות איזה מערך הדרכה בשלב התאוריה. יש הרבה מה לעשות, רק שזה לא באמת מעניין אף אחד. הרי את התוצאות של שיפור רמת לימודי הנהיגה יראו על הכביש רק כעבור שנים, והשר צריך כותרות עכשיו, כדי להתמקם גבוה בפריימריז עוד חודש, חצי שנה או שנה. לא מעניין אותו "עוד שנים", וכנראה שגם לא באמת מעניין אותו מספר ההרוגים בכבישים.

כמו בתאונה המפורסמת של הלקסוס המאיצה בארה"ב – גם במקרה הזה עמדו בפני הנהג דרכים להאטת הרכב והצלת נוסעיו. במקרה בו יש מספיק זמן לצלצל למוקד 100 (ולפי הדיווחים, גם מספיק זמן לניידת להגיע למקום) – יש גם מספיק זמן כדי להאיט את הרכב בשפע דרכים: להוריד הילוכים כדי לקבל בלימת מנוע, להתחכך בגדרות הבטיחות, לחפש אזור מילוט שטוח בשולי הכביש ולרדת עם האוטו אליו בצורה בטוחה יחסית ועוד. אבל איך יכול לדעת זאת נהג ממוצע, אפילו אם הוא וותיק, בעל ניסיון נהיגה רב וגר באזור הררי? מאיפה לו לדעת איך לתפקד במצב חירום, אם מעולם לא לימדו אותו – או אפילו אמרו לו – איך הוא אמור לתפקד בו? לא היה לו סיכוי מול מערכת שסומכת אך ורק על השכל הישר של הנהג ומזל שיצילו אותו כאשר דברים משתבשים. חשבו על זה – האם מישהו אי פעם הסביר לכם, במהלך לימודי הנהיגה, קורסי הרענון או אפילו סתם באיזה תשדיר ברדיו, איך בכלל לזהות בלמים דועכים? ויש לזה, כמעט תמיד, שפע סימנים מקדימים. אם באמת מדובר, כמו שטרחו כבר לציין בחדשות, ב"בלמים שחוקים מאוד, שפגעו ביכולת הבלימה של הרכב", ולא בכשל מכאני פתאומי (ומאוד לא סביר – המערכת בנויה עם יתירות, כך שתמיד נשארת יכולת בלימה כלשהי), הרי שהבלמים איבדו מיכולתם בהדרגה, תוך שהם נותנים שפע סימנים מקדימים – למי שיודע לזהות אותם. את הנהג הזה כנראה לא לימדו, ודנו שמונה בני משפחה למוות.

כמו שזה מצטייר עכשיו, יפילו את האחריות על המוסכניק או על הטסטר שהעביר את הרכב טסט שלושה חודשים קודם, למרות שבטסט בכלל לא בודקים רמת שחיקה של בלמים, אלא רק את יכולת עצירה חד-פעמית – וזו לא מושפעת מכמה "בשר" נשאר על הרפידות. הבלמים יעצרו – בבלימה הראשונה – כמעט בדיוק אותו דבר גם כשעברתם בהרבה את רמת השחיקה המותרת. מה שיפחת משמעותית זה יכולתם לשאת בעול שוב ושוב, ברצף. במילים אחרות, הם "יתחממו" ויאבדו מיכולתם הרבה יותר מהר – כפי שכנראה קרה כאן.

אז נכון, גברתי השדרנית, יש מקרים שבהם "פשוט אין מה לעשות" – אבל זה לא אחד מהם. בעניין איכות לימודי הנהיגה בישראל, ואני מרגיש פתאום כמו תוכי, יש בהחלט מה לעשות, ובתאונה הזו – כפי שמצטייר מהמידע שמפורסם כרגע בעיתונות – היה בהחלט מה לעשות. שמונת ההרוגים הללו אינם "משמיים" – הן תוצאת מחדל אנושי ברמת המערכת וטעות אנוש מצד הנהג. אבל כל זמן שהאצבע המאשימה תמשיך לחפש פיונים להאשים במקום להצביע על שורש הבעיה, אנחנו נמשיך לספור הרוגים בכבישים.