שלשום (יום ראשון ה-5 בפברואר) התפרסם בעיתון 'ישראל היום' טור שכתב ניצב ברונו שטיין, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, שכותרתו 'מטרת המצלמות: להציל חיים'. ברור מדוע ראש אגף התנועה מחויב להתיישר עם המדיניות הרשמית ולגבות את פרויקט הדגל של המשרד אליו הוא שייך, פרויקט שמהווה את עיקר העשייה, או לפחות עיקר העשייה היח"צנית, של המשרד לביטחון פנים בשנים האחרונות. אולם בין המחויבות המובנת הזו לבין הטור האמור יש מרחק גדול, כי דבריו של השוטר מספר 1 בתחום התנועה מלאים עובדות מסולפות והצגות מגמתיות, ואני לא בטוח מה מדאיג יותר – ניצב במשטרה שאימץ לעצמו נורמות של יח"צן או ניצב שבאמת מאמין במה שנכתב שם...

קצת היסטוריה
פרויקט המצלמות שהושק אתמול התחיל להתגלגל למעשה באמצע שנות ה-90', תקופה בה בכל העולם היה מקובל להאשים את המהירות כמעט בכל דבר. היו אפילו נוסחאות מסודרות לניבוי העלייה בכמות תאונות הדרכים וההרוגים עם העלאת המהירות המרבית. אבל מאז קרו כמה דברים שמוטטו לחלוטין את האמונה במהירות כרע המוחלט – בארה"ב בוטלה הגבלת המהירות הפדראלית (שבמקור בכלל הוטלה משיקולי חסכון בדלק) ובמקום עוד אלפי הרוגים בתאונות דרכים נרשמה דווקא ירידה. באנגליה נפרשו יותר מ-6,000 מצלמות מהירות וחולקו מיליוני דוחות מהירות בשנה – בלי שום תוצאות חיוביות, עד כדי כך שהמדינה יצאה בהודאה בטעות יוצאת דופן בכנותה, ביטלה את הפרויקט ואף העלתה את המהירות המותרת בכבישים המהירים. העלאות דומות ראינו גם בהולנד (עוד מדינה בה אכיפת המהירות הגיעה לרמת אמונה דתית בשלב מסוים), באיטליה (ל-150 קמ"ש בכבישים המהירים) ובעוד מדינות רבות.

ניצב ברונו שטיין היה אמור, מתוקף תפקידו, לדעת את כל זה. אבל הוא לא יכול להגיד, קבל עם ועיתון, שאכיפת מהירות בכבישים מהירים כאמצעי להורדת הקטל בדרכים נכשלה בכל העולם. הוא לא יכול להודות שאין שום סכנה מיוחדת בנהיגה על 120 קמ"ש בכביש החוף (שם מוקמו לפחות 3 מצלמות מהירות מתוך ה-9 שבפריסה הראשונית). אז הוא מציג את הדברים בצורה מגמתית – מצטט הצלחה של פרישת מצלמות מהירות בצרפת, אבל "שוכח" לציין כי שם הן נפרשו בכבישים כפריים משניים, צרים ומפותלים, ולא בכבישים מהירים, רב נתיביים ועם גדרות הפרדה; גוזר מההצלחה ברחובות פרבריים באוסטרליה לאוטוסטראדות ישראליות; נתלה בנתון נקודתי מאיטליה למרות שהוא יודע שנתונים חד-שנתיים, בעיקר כשמדובר במספרים קטנים, הם חסרי משמעות.

ואם עד כאן אפשר להקל ולהגיד שהוא פשוט פספס את הדקויות ולא באמת התכוון להטעות, הרי שקשה לתת לו את ההנחה הזו כאשר הוא מצהיר כי כ-20% מהתאונות נגרמות בגלל מהירות, ושוכח לציין כי מהירות לא חוקית – מה שמצלמות המהירות אוכפות – אחראית רק ל-3% מהתאונות (לפי נתוני המשטרה עצמה!), ולשאר אחראית "מהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך". והרשו לי להתעלם מהטענה כי סטייה מנתיב נגרמת בגלל מהירות לא חוקית, מפאת כבודו של הניצב.

הניצב מכריז גם כי "בחירת מיקומי המצלמות נעשתה בתום בחינה מקצועית... בדגש על תאונות שגבו חיי אדם" ולא מתוך מחשבה על היקף ההכנסות – אבל לא ברור כיצד הצהרה זו מתיישבת עם העובדה שבתכנון המקורי הוצבו מצלמות בקטעי כביש ישרים, רחבים ובטוחים, ורק לאחר לחץ ציבורי כבד הוצבו מצלמות גם בכבישים אדומים (אבל עדיין רובן פרושות בקטעים ישרים ורחבים). בסופו של דבר, המצלמות הוצבו היכן שמרבית הנהגים חורגים מהמהירות המותרת (פשוט כי תנאי הכביש מתאימים למהירות גבוהה יותר) – היכן שיונפקו דו"חות בקצב מירבי (וייצרו מקסימום הכנסה), ולא היכן שהחריגה מסוכנת.

נאמנות למערכת זה ערך מכובד, אבל כאשר המדינה מבזבזת מאות מליוני שקלים על מערכת אכיפה שהעולם כבר ניסה וגילה שאינה מוצלחת, זה בדיוק הזמן לנטוש אותו – לא הזמן להפוך ליחצ"ן של בדיחה עצובה. כי בשורה התחתונה, כל העובדות מצביעות על כך שעיקר התרומה של מערך המצלמות החדש יהיה למאזן התקציב, ולא למאזן ההרוגים בכבישים.