יום שבת, 14.1.2012, סטייג' 13ב-14:00 המדבר של פיסקו לוהט. המארגנים שמו את מחנה הלילה על משטח של פודרה אפורה, משאיות סיוע שקועות לכל מלוא העין ואני סוף-סוף הבנתי מאיפה באה הדרישה לסיוע עם הנעה 4X4. מרטינה מספרת לי שהמקלחות פה הן הכי טובות במירוץ עד כה. אני מתרצה אחרי ניסיון לחלץ רכב עיתונות כבד שנתקע בכיס ממש בכניסה לדיונות ('כיס': מונח חדש שטבע רז והמתאר אמבטיה קטנה המסוגלת לאכלס רכב אחד בלבד בדרך כלל. יש לי חול במקומות שאני מתבייש לתאר. אני הולך להתקלח, מרטינה צדקה – הזרם חזק, שופע וקריר ושכבות חול, זיעה ואבק של ארבעה ימים נשטפות. בדרך חזרה לקבוצה אני עובר דרך מרכז המידע לבדוק מה המצב, מקיש 376 על הצג והתוצאה קופצת: מקום 23 ביומי. אנשים מסביב בוהים בתדהמה בישראלי המוזר הקופץ באושר מול המסך.
צילום: טל זהר
חוץ מזה, עוד יום סטנדרטי. קמים בבוקר, נוסעים 100 ק"מ לתחילת הסטייג' ואז עוד 6 ק"מ פנימה במישורים החוליים העצומים עד לתחילת קטע הדיונות הראשון. שם אנחנו מתמקמים בצמוד למתחם VIP וכמה עשרות צופים נלהבים. כשאנחנו מגיעים, החול עדיין בתולי. דספרה מגיע ראשון, מהסס קצת ואז פותח קוליס ישירות לתוך הדיונה, קוליס שבהמשך היום יהפוך לדרך ראשית סלולה היטב באדיבות יתר מתחרי הראלי החוסכים לעצמם את ההתלבטות.
המתחם שבחרנו לנו שופע פעילות. כמו הרכב שנתקע בכיס (מהפסקה הראשונה), רכב של המארגנים שמתהפך על צידו בנסיון לחצות דיונה קטנה (כמה צופים הופכים אותו חזרה על הגלגלים והוא ממשיך בדרכו), משאית אחת שנתקעה בשיא הדיונה, רכב שמגיע אחריה מנסה לעקוף, נופל לשיפוע צד, נחלץ בקושי וחוזר לציר מניס מדרכו צופים מבוהלים. נהגה של קאמאז כחולה אחת נסחף קצת ונכנס חזק מדי לסכין קטנה, הכלי הכבד מתרומם ונוחת על האף – שניה אחת של מתח הוא מתנדנד, מנסה להחליט אם לכאן או לכאן ואז נוחת בכבדות על הגלגלים וממשיך בדרכו. בעקבות התוצאה החלשה שלו אתמול מגיע צוות פוינטר-נגב מאוחר, חלק וחרישי כהרגלו. טל, שהתמקם בהמשך, חוזר ומדווח על עצירה שלהם לצורך החלפת גלגל – לא התחלה טובה לסטייג' של 275 קילומטרים קשים.
צילום: טל זהר
אחרי שרז והלל עוברים אנחנו כונסים למחנה הלילה, מקלחת, לוח התוצאות, כשאני חוזר הצוללת הצהובה כבר חונה לה בנחת במתחם הקבוצה. ברכות, חיבוקים ורז מספר על יום משוגע, שצחוק ודמע משמשים בו בערבוביה. בצד הצחוק הוא מתאר מעברי דיונה על חוט השערה בין כיסים עמוקים, טיפוס בשיפועי צד מסמרי שיער לצורך מעבר הכרחי באוכפים, בלי שקיעות ובלי התקעויות למרות יום שעל אף ספר הדרך היה כולו חול, ועוד חול ועוד קצת חול. אושר גדול. בצד הדמע מספר רז על שני גלגלים פרוקים – אחד בק"מ השישי, השני בק"מ ה-40, שני גלגלים שבהמשך עפו מאחורי הרכב בנסיבות תמוהות ואבדו לבלי שוב, על CP שבוטל ללא הודעה מוקדמת ושבעת החיפוש אחריו עקפו את הצוות שלוש משאיות שנעקפו קודם לכן בעמל וסיכון רבים בתוך האבק, על הרכב שהגיע לסיום על ליטר הסולר האחרון כי אף אחד לא הכין את הצוות לכל כך הרבה חול ובעיקר על ההפתעה. באופן מסורתי, הימים האחרונים בדקאר הם ימים קלים יחסית המאפשרים למתחרים ששרדו ללקק את פצעיהם בדרך לקו הסיום המיוחל – בדקאר הזה, הלל מדרג את שני הימים האחרונים כקשים ביותר במירוץ מלבד היום השביעי בקופיאפו.
צילום: טל זהר
עד כאן חברים. על המחנה כבר שורה הרוח הנוגה של סוף המירוץ, אנשים עייפים אורזים את מטלטליהם ומתכוננים לדרך הארוכה הביתה, מחר עוד סטייג' ראווה קצר בדרך ללימה, פודיום ונגמר. אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון (ובדקאר, כידוע, אין הפתעות שמחות) צוות פוינטר-נגב יסיים את המירוץ במקום ה-26 המאוד מכובד וראשון בין הרוקי'ס(!) אבל את התודות, הברכות, התשבוחות וההשתפכויות, אשמור, ברשותכם, למחר כי איך אומרים פה במחנה – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
לילה טוב.
