יום שלישי, 10.1.2012, סטייג' תשיעי
יום מטורף, מטורף שדווקא התחיל רגוע. יצאנו בבוקר ל-CP1, 12 ק"מ בתוך הסטייג', התמקמנו על גבעה רמה מעל הכביש, צילמנו אופנועים, צילמנו מכוניות, משאיות, עשרות צ'יליאנים נלהבים, היה בהיר, קריר וצלול עד שהגיעו המשאיות ומאז בעיקר מאובק. אחר כך צילמנו את צוות פוינטר-נגב חולף באלגנטיות, את המשאית הצ'כית שנשארה במירוץ רצה אחריו ואז חיכינו חצי שעה לעוד משאית טטרה (מקבוצתו של לפראייס, מס' 501 – עוד נחזור אליו) מלקוחותיו של פיטר ועפנו צפונה.
שעתיים של דהירה בכבישים הפתוחים, הישרים, המדבריים, ופיטר מכניס אותנו למעבר מים כשלושה ק"מ לפני סיום הקטע התחרותי הראשון היום. אנחנו מכינים עצמנו לאכזבה – הרי עד היום התבררו כל מעברי המים כשלוליות דלוחות – ובמקום זאת נתקלים בפלג איתן מפכפך בעליזות בלב השממה שסביבו ובתוכו כבר פזורים הרוכבים. חלק חוצים ברגל בעזרת כמה מקומיים מסורים (בשלב הזה אף אחד כבר לא מעז לחצות על האופנוע), חלק מנסים להתניע אופנועים שטבעו, אחד באופן ספציפי מקלל את האמ-אמא של פטרהנסל – לנהגים המובילים שמתחילים להגיע עכשיו אין זמן למשחקים והמראה הימנית של מס' 302 מטיחה אותו בכוח לתוך המים.
צילום: טל זהר
טל ופיטר מתמקמים בתוך המים ומצלמים בקדחתנות. אני נשאר על הגדה ומסייע ככל יכולתי לרוכבים העייפים – לאחד עוזר להתניע אופנוע סרבן, לשני מביא מים, לשלישי עוזר לדחוף את האופנוע מהציר (נהגי המשאיות לא רואים ממטר). בשלב הזה של המירוץ, כל כך הרבה מאחוריהם, כל כך הרבה לפניהם, ועוד המעבר המחורבן הזה באמצע יום ארוך, מהיר, חם ומאובק. האנשים עייפים, שמחים לכל עזרה קטנה, לכל מילת עידוד. המשפט That's The DAKAR נשמע הרבה, מזכיר לאנשים בשביל מה הם פה, מה באו לעשות.
נהג משאית קאמאז אחד מאבד את הסבלנות ומנסה לעקוף רוכב באמצע המעבר, מסתבך בקטע עמוק במעלה הזרם ומבלה כמעט עשר דקות בהשתכשכות מאומצת במים עד שהוא נחלץ. כל מי שאינו אופנוען עובר בלי דרמות מיותרות, כולל צוות פוינטר-נגב ואחריו הצ'כים. בסוף זה נגמר – למעט שניים, הנגררים אחר כבוד לסיום הסטייג'. כל השאר מצליחים להניע לבסוף ולצאת מן הערוץ. עוד מילה טובה, טפיחה על הכתף וכבר הם בדרכם ואנחנו מתקפלים למחנה הלילה.
צילום: טל זהר
140 קמ"ש בקטע ארוך וישר, כמה ק"מ לתוך קטע הקישור, ואני מזהה התקהלות בצד הכביש. כ-30 מטר משמאל שוכב גוש שחור-צהוב מוזר. לוקח לי שניה להבין שאני מסתכל על משאית הפוכה – הטטרה של לופראייס, מס' 501, נטולת גלגלים קדמיים, שוכבת על הראש. אנחנו חונים בצד ויורדים בדאגה למטה. הנהג והמכונאי כבר מטופלים, הנווט מסתובב שמח, טוב לב וללא שריטה, הרבה דם על כלוב ההתהפכות המאסיבי בצד הנהג. מסתבר שבעת התאונה נהג ברכב המכונאי, ב-110 קמ"ש בכביש הישר הבחור נרדם, המשאית עפה חצי שמאלה, ירדה את המתלול הקטן בצד הכביש, עברה ביסורים עוד כ-60 מטר ואז ננעצה בתלולית. הגלגלים הקדמיים ניתקו והיא הפליפה קדימה על גבה. הצוות לא היה חגור ולא חבש קסדות ומכאן התוצאות הלא נעימות.
בתוך עשר דקות מהגעתנו נוחת במקום מסוק צבאי צ'יליאני, לופראייס והמכונאי שלו מועמסים פנימה ועפים משם וכך גם אנחנו. חצי שעה מאוחר יותר, כשפיטר מתראיין בלייב לטלויזיה הצ'כית באמצעות הלוויני שלו בקשר לתאונה, מתברר שהנייד של טל, עורק הקשר שלנו לארץ, נעלם. חוזרים חזרה למקום התאונה במחשבה שאיבדנו אותו שם. לא מוצאים ויוצאים חזרה. רק ב-21:45 נכנסים למחנה הלילה לאחר יום גדוש אירועים.
צילום: טל זהר
אצל צוות פוינטר-נגב, הכל בסדר, תודה ששאלתם. סיימו עוד יום חסר אירועים במקום ה-32 ביומי ובכללי, רז סבל קצת מכאבי בטן במהלך הסטייג' (אולי לאות הזדהות עם הלל) אבל התגבר יפה וסיים. הצוות ממשיך את התקדמותו המסודרת והמחושבת במעלה הדירוג בדרך ללימה שעדיין נראית מכאן רחוקה, אבל כבר לא נורא נורא רחוקה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
לילה טוב.
