יום רביעי, 4.1.2011
"מקום 28!" צועק לי ה-SMS מאיריס – "28!!!!" טוב, בסוף התברר שזה 29 ו-49 בכללי אבל מי סופר – הישג מרשים לפי כל קנה מידה, בוודאי בשלב כל כך מוקדם של המירוץ וכטבעם של הישגים כאלה, גם הוא מעלה שאלות – האם להמשיך ללחוץ במטרה להיכנס לליגה של הגדולים (אלה עם הסיוע הצמוד, לפעמים על הציר ממש, כולל שני מכונאים לרכב), או להוריד קצב, לשמור על הקיים, להיזהר מטעויות ולסמוך על הנשירה הטבעית שתקדם אותם בדירוג לקראת סוף המירוץ? כשלעצמי, התשובה היא ברורה. הנקודה היא שמי שצריך לקבל את ההחלטה הם רז והלל, שני אנשים שלא הגיעו לאן שהגיעו בזכות הצניעות וההסתפקות במועט בכל הנוגע להישגים תחרותיים והגישה הזהירה וההגנתית תהיה קשה עליהם – רז, בכל מקרה, טוען שאין טעם לקבל החלטות כאלה כרגע – הצוות יעשה מה שהוא רגיל ויודע לעשות תוך נסיון להוריד את רמת הסיכון מתוך הבנה שאף החלטה 'אסטרטגית' לא יכולה להחליף את שיקול הדעת הספציפי לכל מקרה ומקרה.
צילום: טל זהר
אבל וכתמיד, כשבעיות ישנות נפתרות, צצות חדשות. היום, למשל, הגיע צוות פוינטר נגב למחנה עם מוט פיתול קדמי שמאלי שבור – בדיקה מהירה במחנה העלתה שאין רכב עם מתלה דומה ולכן הסיכום כרגע הוא שצוות הסיוע ההולנדי יחפש מחר חלק דומה בעיר הקרובה. מצד שני, רז מדווח שלא הורגש שינוי כלשהו בהתנהגות הרכב – למעשה, עובדת השבר התבררה רק בעת שטיפת הרכב בכניסה למחנה הלילה – יכול להיות שהלל שם באוטו איזה מוט שאין בו צורך? קשה לי להאמין.
על טל ועלי עבר יום שאחרי שלושה ימי מירוץ כבר אפשר לכנות אותו שגרתי; קמים בבוקר, אוכלים, נוסעים כמה מאות ק"מ בכביש ועוד כמה עשרות בשטח, מצלמים כל היום, כשעוברת המשאית הצ'כית האחרונה חוזרים על עקבותינו וחוברים למחנה הלילה הבא בשעות הערב המוקדמות. המשימה היום לוקחת אותנו מ-CP2 על ציר המירוץ בכיוון ההפוך לכיוון התנועה של המתחרים, בתוך וואדי רחב ומהיר מוקף בתצורות אבן חול אדומה יפהפיות פטרה-סטייל. הוואדי מציע אינספור לוקיישנים מתאימים לצילום אבל טל ופטר מתעקשים על הנקודה המושלמת ואנו מעמיקים עוד ועוד לתוך השטח, עד לאיתור הנכונה באיזור הק"מ ה-228 של הספיישל.
צילום: טל זהר
המתנה ארוכה בחום העולה ואז ב-12:45 עובר דספרה. סוחט כל טיפת כוח ממנוע ה-450 המסכן בתוואי המהיר, אל-עטייה בבאגי האמר המוחצן שלו עובר ב-14:07 ובשעה 15:30 צוות פוינטר-נגב, מזנב בעקשנות בזנבו של מיצובישי מס' 333. עוד שעתיים עוברות ואיתן המשאית הצ'כית האחרונה ואנחנו מתפנים בחזרה לכביש – ההתנהלות הבוקר במעלה הוואדי היתה קלה ורגועה, כשאנחנו חוזרים מדובר בסיפור אחר לגמרי. במהלך היום עברו במקום מאות כלי רכב, מאופנועים קלים ועד למשאיות הענק והציר כתוש כולו. בעיה מיוחדת מעלים הקוליסים העמוקים שחרצו המשאיות, קוליסים שההיילקס שלנו, על כוחו הצנוע ומרווח הגחון המוגבל שלו מתקשה להתגבר. ברוב המקומות הוואדי רחב ונוח ואין בעיה להתנהל בציר מקביל אך במעברים ההכרחיים אין ברירה אלא לנוע בתוך הקוליס, עניין המחייב אגרסיביות מסוימת – נהגי המשאיות עלולים לראות בעין לא יפה רכב עיתונות תקוע בדיוק במעבר שכזה.
בסוף, בכל אופן, אנחנו חוברים באנחת רווחה ל-CP2 ויוצאים חזרה לכביש לעוד 200 ק"מ המובילים אותנו למחנה הלילה בצ'יליטו שם אנו חוברים לצוות פוינטר-נגב המרוצה מעצמו עד מאוד. מחר מחכים לנו החולות הלבנים של פיאמבאלה – המנה העיקרית בשבוע הראשון של המירוץ – בהתאם להצלחה הגדולה שלהם היום רז והלל מזנקים מוקדם (האופנועים יתחרו מחר בציר שונה מזה של המכוניות והמשאיות כשהמשמעות היא הזנקה במקביל של הקטגוריות) ואנו מקווים, כתמיד, לתפוס אותם בשטח.
צילום: טל זהר
ולעניין אישי קטן, משפחתי חוגגת היום פעמיים – לביתי הבכורה מלאו היום 18 ובנוסף התכבדנו באחיין חדש, בן שלישי לאילן ואורית. אז לנעם, ילדתי שכבר איננה ילדה, אוהב אותך מאוד ולאורית ואילן - מזל טוב ותחזיקו מעמד – יהיה בסדר.
ליל מנוחה.
