יום שלישי, 3.1.2001עוד יום שטוף שמש חמה בארגנטינה הרחוקה והעניינים מתחילים להסתדר ולהתייצב. למרות היום הזוועתי שעברו אתמול, הגיע צוות פוינטר-נגב למחנה הלילה בשעה סבירה ולפיכך הספיקו רז והלל לתפוס כמה שעות שינה כל אחד ולזנק הבוקר רעננים ונחושים. יום קצר, נטול תקלות, ציר הררי טכני ברובו וזינוק מאוחר עקב היום הקשה אתמול מהמיקום ה-102, הרחק מאחורי קבוצת ההתייחסות הטבעית שלהם בראלי הזה. התוצאה
– שלל עקיפות. יותר מ-60 מתחרים עקף הצוות הנמרץ בטרם סיים את היום השלישי במקום ה-44. מתברר שהתוצאה מהיום הראשון לא היתה מקרית וכי רז והלל בהחלט יכולים לראות את עצמם מתנהלים כתף אל כתף עם הרבע העליון של הנהגים במירוץ הזה.
גם אצל צוות התקשורת החביב העניינים משתפרים – הלילה כבר סגרנו שש שעות שינה מטכ"ליות והיום הקצר איפשר לנו להעניק לארוחת הבוקר הקבועה (חביתה, נקניק וגבינה, עגבניות שרי, לחמניות, קרואסונים, מיץ תפוזים, פירות וקורנפלקס) את תשומת הלב הראויה. אחר כך מעמיסים את הרכב בבקבוקי מים מינרליים וארוחת הצהריים הארוזה ולדרך - 400 ק"מ בכביש ולעת צהריים אנחנו מצטרפים לספיישל בק"מ ה-126 שלו בדיוק חמש דקות לפני שמארק קומה יוצא בשאגה מן ההרים.
צילום: טל זהר בנקודה הספציפית בה אנו ממוקמים יורד הציר, חוצה מעבר מים רדוד ומייד חובר לערוץ נחל רחב תוך סיבוב עיוור המעמיד למבחן את עירנותם של הנהגים והרוכבים כמו גם את יכולתם לרדת חזק על הברקסים – אלה שאינם שולטים לחלוטין בטכניקה מוצאים את עצמם, מדי פעם מאגפים עמוק לתוך הערוץ לפני שהם רוכשים שליטה מספקת בכלי המאפשרת להם לחזור לציר. עוברים עוד כמה אופנועים ופתאום מתפתחת המולה כמה מאות מטרים במורד הציר, בתוך הערוץ.
אני סקרן לראות מה התפתח, פיטר מחפש נקודת צילום חדשה ואנו מאחדים כוחות ויוצאים בטנדר לנקודה – כשאנו מגיעים, כבר נישא רוכב הוסקוורנה מס' 37 באלונקה לכיוון המסוק של מנהל המירוץ – אטיאן לאבין. החובש מוודא שהוא בהכרה, מכניס לו אינפוזיה, לאבין והטייס מפרקים מהאופנוע הפגוע את ציוד הבטיחות והמעקב היקרים וכבר הם מריאים, אנחנו חוזרים לאסוף את טל ומתמקמים באותה נקודה להמתין לקהל לקוחותינו – רז והלל, הטרקטורון ושתי המשאיות הצ'כיות ועוד מתחרים שפיטר אוסף כאסוף ביצים עזובות – עוד רוכב, עוד משאית – לו יש את המצלמה, להם את הכסף, עסקה הוגנת לכל הדעות.
צילום: טל זהר
לצוות פוינטר-נגב, בכל אופן וכיאה למי שחזר לעצמו (דיווח בעניין אנו מקבלים מחמ"ל איריס עוד לפני כן), אנחנו מכינים קבלת פנים מיוחדת כולל ילד מקומי מנפנף בדגל הלאום תמורת 20 פזו ואת מצלמת הקסדה שלי הממוקמת על השביל ממש. לאחר עוברם מתברר שהאופנוע הפגוע העומד בצד מאז שעות הצהריים מושך יותר מדי תשומת לב בלתי רצויה – בפרץ של נדיבות, אחריות, ואהבת אדם או שעמום ורצון להרגיש עוד פעם אחת אופנוע ראלי בין הרגליים (וכן – אני יודע בדיוק איך זה נשמע) – שכל אחד יבחר מה שמתאים לו – אני ניגש אליו, מנער ממנו בסמכותיות את קהל הסקרנים ולוקח אותו ברכיבה לנקודת המשטרה הקטנה בכניסה לערוץ, שם אני מפקיד אותו בידי המפקד המקומי עד הגעתה של משאית המטאטא מאוחר יותר היום.
צילום: טל זהר ב-17:30 עוברת בשאגה המשאית הצ'כית האחרונה ואנחנו מתקפלים למחמה הלילה
– הגעה מוקדמת מאפשרת לי, סוף סוף, מקלחת ראויה, ואז הדיווח הזה, ארוחת ערב ולשק"ש. יום ללא תקלות מאפשר גם לצוות פוינטר-נגב עוד לילה שקט בתקווה למחר טוב יותר (או לפחות טוב כמו היום).
