טויוטה ספייס ורסו
12 שנים אחרי היאריס ורסו, אחד המיקרוואנים הראשונים בהיסטוריה, מגיע יורש מודרני:
טויוטה ספייס ורסו (Space Verso), או בשמו האירופי ורסו-S. המחיר עומד על 108,000 שקל, בדיוק כמו היאריס ורסו (אלא שאז סכום כזה הספיק לקניית מיניוואנים קומפקטיים, שמתומחרים כיום בכ-160,000 שקל).
הספייס ורסו מבוסס על פלטפורמת
טויוטה יאריס, אך הוא ארוך וגבוה משמעותית. הוא קיבל חזית בסגנון ה-iQ הננסית, ראוי בהחלט לאור היותו הקצר בפלח, עם 399 ס"מ. והוא לבטח יותר קל לעיכול מאשר היאריס ורסו שהיה קצר (368 ס"מ) וגבוה (166 ס"מ). בסיס הגלגלים ארוך בחמישה ס"מ מבדגם ההוא, ותא המטען נותר בנפח דומה (390 ליטר). ואם כבר טריוויה, יש לציין ששיא המומנט (12.5 קג"מ/ 4,400) דומה וכך גם הביצועים. אבל בכך פחות או יותר נגמר הדימיון.
הכרות ראשונית
הוורסו לא מושך תשומת לב, ונהנה ממראה הרמוני ומתקתק, אך לא בולט. סביבת הנהג מדברת בשפת
טויוטה: הנדסת אנוש טובה, פרטים מוכרים ומראה מודרני, אך גם שימוש נרחב בגוונים שחורים ופלסטיקים פשוטים יחסית, שיוצר אווירה מעט קודרת. הקונסולה המרכזית מיוחדת, עם מיקום גבוה לבורר, אך נפגעת מפקדי האוורור הפשוטים. ואם כבר קיטורים, נוסיף שתפעול מחשב הדרך, שכולל גם כיוון תאורת מחוונים, איננו מבריק.
הוורסו קצר, אבל לא קטן. המרחב נאה בזכות תכנון נכון וגובה נדיב, ולמרות שאינו רחב ניתן לדחוס למרכז נוסע שלישי, אך הוא יסבול מעט ממשענת נוקשה ומתפסי החגורות. אלו יפריעו גם להצבת בוסטר לילד. מצד שני, הישיבה הזקופה מניבה מרחב רגליים טוב. למעשה, למרות מידות דומות לסופרמיני, הוורסו מציע מרחב משפחתי של ממש.
צילום: ניצן אביבי
בניגוד ליאריס ורסו, לספייס ורסו אין שפע תאי אחסון. מלפנים יש אמנם שני תאי כפפות, אבל הם קטנים וחשוכים. מאחור המושב אינו זז לאורך, ואי אפשר לשחק במידות תא המטען. צריך להסתפק באפשרות לכוון את משענת הגב של הספסל האחורי וברצפה כפולה בתא המטען. לזו יתרון ברצפת הטענה מיושרת עם פתח תא המטען וביצירת רצף גובה כשהספסל האחורי מקופל. בכל מקרה, תא המטען גדול ושימושי.
העובדה שכיוון ההגה והמושב לגובה מוגבלים (וההגה לא מתכוון לעומק בדגם הבסיס), מפריעה קלות לחובבי תנוחת הנהיגה הגבוהה. מושב הנהג לא נוח בנסיעות ארוכות והראות לאחור מוגבלת.
בתנועה
טויוטה ספייס ורסו
מצויד במנוע 1.3 ליטר עם 99 כ"ס (שהגיע מהיאריס), אך כאן הוא זוכה לתיבה
אוטומטית רציפה במקום הרובוטית הלא מוצלחת. זה מספיק לביצועים של 13.7
שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 165 קמ"ש, וכל עוד הוא לא עמוס
הספייס ורסו מרגיש זריז למדי. כדי לקבל את הביצועים צריך למחוץ את הדוושה
ולשלוח את המנוע לסל"ד גבוה, אז הוא רועש ולא נעים. התיבה הרציפה עובדת
טוב, ורוב הנהגים כלל לא ירגישו שזו לא תיבה אוטומטית עם הילוכים קבועים.
צילום: ניצן אביבי יש לה גם אפשרות לתפעול ידני עם שבעה "הילוכים", ושליטה קלה מאחורי ההגה שמסייעת בירידות ובפניות. התיבה גם מנסה לספק בלימת מנוע בגלישה לרמזור או בירידות, אך זה לא תמיד עובד. יחס ההעברה הסופי הארוך מאפשר סל"ד שיוט נמוך ונעים, אבל אולי הוא קצת ארוך מדי למנוע הצנום.
בטויוטה גאים בתצרוכת הדלק, ובצדק. בתנאי המבחן הכלליים רשמנו 13 ק"מ לליטר מכובדים, בנהיגה (עוד) יותר מאומצת עמדנו על 11 ק"מ לליטר, וברגעי שיוט יחסי נרשמו גם 15 ק"מ לליטר.
כשפונים
כאן אין הפתעות. כמצופה מטויוטה, הספייס ורסו מציע ניהוג צפוי ובטוח, יותר אחיזה מכפי שיאתגרו הביצועים ותחושה טובה גם מחוץ לעיר. הוא נענה לפקודות ההגה באופן חד מהצפוי, ורכינת המרכב בפניות אינה מוגזמת. מצד שני, להיגוי תחושה חסרת דיוק במרכז, שלעיתים מקשה לשמור על הקו בכביש המהיר ודורשת תיקונים. גם הרגישות לרוח צד גבוהה, ונהגים שמחפשים תחושה ספורטיבית נדרשים לחפש במקום אחר.
למרות שהספייס ורסו לא מכויל רך, הנוחות מחוץ לעיר טובה ושם הוא נכנע רק לשקעים רוחביים חדים. גם בעיר הוא נעים, אך לעיתים לא מסתדר עם שיבושים גדולים או רצף מהמורות. אז יש גם רעשי מתלים, בעוד שרעשי רוח נמוכים ברוב טווח המהירות החוקי בישראל.
צילום: ניצן אביבי
יעיל ושימושי
בסופו דבר,
טויוטה ספייס ורסו הוא רכב יעיל ושימושי, כזה שיכול לשמש תחליף למשפחתית קומפקטית שגרתית. נכון, מבחינות מסוימות האווירה בו מעט פשוטה והוא רועש מחוץ לעיר, אך מאידך הוא מצליח לספק שפע של מרחב לנוסעים ולמטען בלי לסבול ממידות חיצוניות מופרזות או תצרוכת דלק גבוהה.
הוא לא זול במיוחד, 108,000 שקל לגרסה הבסיסית ו–113,000 למאובזרת במערכת שמע מקורית, תפעול מההגה, ותפעול חשמלי לחלונות מאחור, אבל בכל זאת מצליח להוות אלטרנטיבה מעניינת. ואולי, בניגוד ליאריס ורסו, הוא יצליח להעיר את תחום המיקרוואנים שהתקשה עד עתה להתרומם בישראל.
